תגובות ל קולקציית הביכורים של הדי סלימן לסלין ספטמבר האחרון נחלק בהחלט לשני מחנות: אלה שכבר היו חובבי הגזרות הסופר-רזות שלו ב סן לורן היו באקסטזה, ואלו שאהבו את עידן פיבי פילו סלין, שהוגדרו על ידי האסתטיקה האופנתית והשיקית שלה, זעמו. נשים רבות מהקבוצה האחרונה סיפרו שהן מרגישות שהן נבגדות על ידי המותג, שהן בטחו בו פעם בבגדים חכמים ומקצועיים. עכשיו זה מגיש להם חצאיות מיני וז'קטים לאופנוע במקום.
אמנם אפשר היה לצפות למרד (מישהו באמת חשב שסלימאן עומד לעצב צווארון גולף שמנמן?), התגובות האישיות שהתרחשו אכן מעוררות שאלה מעניינת, וגדולה בהרבה, לאופנה. כלומר, מי שם בחוץ מעצב עבור נשים חזקות ומרושעות כיום?
ובכן, התשובה הקצרה, אם לשפוט לפי מופעי מסלול האביב, היא הרבה מעצבים, כולל כמה שהם במקרה נשים חזקות ומרושעות בעצמן. שרה ברטון ב אלכסנדר מקווין, מריה גרציה צ'יורי ב דיור, וקלייר וייט קלר ב ג'יבנשי הם שלושה המביאים פרספקטיבות מודרניות, נשיות (במקרים מסוימים, פמיניסטיות) לבתים שהוקמו על ידי גברים. וכל אחד מהם מתמקד בבגדים שמקרינים עוצמה וגם יופי. גישה דומה ניתן לראות באוספים החכמים המסנוורים של ויקטוריה בקהאם
, גבריאלה הרסט, ו רוקסנדה אילינצ'יץ ', שבונים מותגים רבי עוצמה בתבניות משלהם כברוקרי כוח אופנה - בקהאם, במיוחד כך."לא הייתי מציעה ללקוח שלי משהו שאני לא אלבש בעצמי", אומרת בקהאם ומציינת כי מערך האביב שלה נוצר עם הרעיון של בניית ארון בגדים חיוני עם פריטים שעובדים לפגישה עסקית חשובה או להיות בבית עם ילדים. "לא קל להגדיר אישה עובדת מודרנית בימינו, מכיוון שאנו מגיעים בכל כך הרבה צורות", היא אומרת. "אני חושב עליה כמניעה, ממוקדת ועובדת קשה לנהל את כל ההיבטים בחייה, כולל לפנות זמן למשפחתה ולחבריה."
כמו כמעט כל דבר אחר בחברה בימינו, טעמי האופנה הפכו די מפצלים וקוטביים. מצד אחד מעצבים המציגים סגנונות מיניים באופן גלוי ושולי כפופים (בסן לורן, ז'אקמוס, והסלין החדשה) כנשק העצמה. בצד השני מעצבים שמעלים טענה משכנעת שהלבוש יכול להיות סוג של שריון, ועם השיחה העולמית האם קורה כרגע בגלל הטרדות מיניות ויחס לא שוויוני לנשים במקום העבודה, האם באמת צריך לעורר את סיר?
"אופנה צריכה להיות תגובה של זמננו", אומרת מריה קורניו, אחת המעצבות העצמאיות הנחשבות ביותר בניו יורק, שחגגה לאחרונה 20 שנים בעסקים, הישג שהיא יכולה לייחס רק לעובדה שתמיד יצרה בגדים מתוך כוונה לגרום לנשים להרגיש טוב עצמם.
"כאישה, אני יודעת חוסר ביטחון", היא אומרת. "ללבוש את הדבר הלא נכון יכול לעורר אותך. אני לא מצפה מנשים להיראות כמו דוגמניות בנות 15 או לאלץ אותן להיות מוזה ".
תן לקורנג'ו חליפה (האהוב עליה כרגע הוא סגנון עטיפת ירוק זית עם רצועות קרסול) והיא מוכנה לקרב. צדדיות ותפקוד הם שיקולים מעשיים לנשים כיום, במיוחד מאז שהחלו לצאת החוצה מספר גברים בכוח העבודה בעשור האחרון, והשינוי הדמוגרפי מתחיל להיות מורגש ב מסלולים.
"האישה העובדת המודרנית היא רב -גונית וחיה בתנאים שלה", אומרת רוזטה גטי, שכאמא לשלוש בנות אומרת שהיא נראה לנשים בעלות תחושת עצמי חזקה כהשראה, כמו ג'ורג'יה או'קפה, כריסטי טורלינגטון ברנס ורואן בלאנצ'ארד.
"אני מתחיל לחשוב על אורח החיים שלי ואיך אני רוצה להרגיש בבגדים", אומרת גטי. "אני תמיד חושב איך להיות נוח וגם אלגנטי."
כמובן, גברים נאורים רבים, כמו ג'ונתן אנדרסון ב לואו או Pierpaolo Piccioli ב ולנטינו, שם בחוץ מעצבים בגדים לנשים חזקות, ומעניין לשמוע גם את נקודת המבט שלהן. נרקיסו רודריגס, למשל, אומר שהכללים כיצד להתלבש ברצינות אינם חלים עוד.
"נשים עדיין רוצות להשתעשע באופנה", אומר רודריגס. "לכן חשוב לעצב בגדים נגישים וקלים ללבוש וגם ליצור פריטים ייחודיים שנשים יחשקו בהם-פריטים מעוצבים להפליא וגזורים שגורמים לאישה להרגיש מיוחדת. אם אישה מרגישה טוב ונראית טוב, זה נותן לה כוח שהוא סאבלימינלי ".
עם זאת, פעמים אחרות נשים רוצות להקרין כוח גלוי, כמו כשצ'ורי הופכת את הפמיניזם למרכיב גאה במסרי המותג שלה בדיור. קולקציית האביב הנהדרת שלה קיבלה השראה נרחבת ממחול, אבל היא סיפרה כי היא ספדה כבוד ספציפי התוכנית שלה מציינת רק לאמניות - לואי פולר, איזדורה דאנקן, רות סנט דניס, מרתה גרהאם ופינה. באוש. במחווה דומה, קורנ'ו יצרה הדפס לאביב ובו פניהם של יותר משני תריסר נשים היא מעריץ, כולל ג'יין גודול, גלוריה סטיינם, גולדה מאיר, רות באדר גינסבורג, קורטה סקוט קינג ומארי קירי.
מי שחשב שמרי קירי תהיה הצהרה אופנתית?
"אנחנו מעריצים חולצות להקות", אומר קורניו. "אז למה שלא נעשה אותם לנשים?"
לעוד סיפורים כאלה, קח את גיליון פברואר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית ינואר. 18.