לפני כמה ימים התעוררתי להודעה הבאה באינסטגרם: “דימוי הגוף שלך לא בריא ומסוכן. אתה חוטא שמנסה לשכב את עצמך בבגדים ואיפור נחמדים. לא יכול לחכות שתמות מהתקף לב. " זה נגמר באימוג'י עם סמיילי.
אני מקבל הודעות כאלה כל יום - ויש לי את כל החיים. הייתי משקר אם הייתי אומר שהם לא השפיעו עלי. אני הולך לטיפול כדי לנסות להבין את כל זה. אני אגיד למישהו להתבאס אם מגיע לו, אבל אני מעדיף לבוא ממקום של חמלה.
לאחרונה מסרה לי בחורה אחרת שאמרה כמה אני מגעילה וכמה היא שונאת אותי. במקום לירות בחזרה ניגשתי לפרופיל שלה וראיתי שהיא מתאוששת מאנורקסיה. אז כתבתי לה: "אני עצוב כי אתה בטח מרגיש נורא להגיד לי דברים כל כך מגעילים. תרבות הדיאטה דפוקה והרסה כל כך הרבה חיים. בהצלחה בהחלמה. " שמתי לב אחרי ההודעה שלי, והיא הגיבה ב"תודה "ובפנים עצובות, שלא ציפיתי להן. זה נחמד כשאתה מצליח להגיע לאנשים.
קשורים: קייטי קוריק ומנהיגי #SeeHer Talk שוויון נשים בתקשורת
כשאני במרחב ראש גרוע, אני בהחלט משתקת אנשים ברשתות החברתיות שלא גורמות לי להרגיש נהדר כרגע. וזה בסדר. מי שאתה עוקב אחריו הוא מי שאתה מכניס למעגל הפנימי שלך. זה נמצא בתת המודע שלך. זה מה שאתה סופג. לפעמים אני מוחק
מדיה חברתית מהטלפון שלי לגמרי. אחר כך אני מתמקד ב"תיקיית הטיפול העצמי "שלי, שיש בו משחקים כמו Cat Cafe, שבה אתה מאכיל ומחיית חתולים וירטואליים קטנים. זה טיפשי, אבל זה מרחיק אותי מהשליליות.מה הכי מצחיק אותי? כשאנשים אומרים שאני מקדם השמנה או מגייס אנשים להיות שמנים. אם אני אומר, "אני אוהב את עצמי", והם חושבים שאני אומר, "היי, אתה צריך להיות 300 קילו, אז גם אתה יכול ליהנות מהחיים כמוני", אני חייב לחייך. אנשים מתנהגים כאילו אני מוכר Tupperware או משהו כזה - לא כך זה עובד. הלוואי שהייתי אוהב את עצמי לפני 100 קילו, אבל זה הגוף שאני נמצא בו. אני לא יכול לחיות את החיים מסכנים, כי אני יכול למות מחר. ואז מה - הייתי אומלל כי הייתי שמן? איזה בזבוז.
אני חושב שחשוב לא לקחת את החיים יותר מדי ברצינות. לא הכל הוא סוף העולם. זה משהו שלימדתי גם את בת ה -13 שלי, ריילי. הוא נהווה בריונות בבית הספר בגלל הנמשים שלו. אני מנסה לבנות את הביטחון העצמי שלו ולומר לו להתעלם מהילדים האלה. הוא רגיש כמוני, וזה קשה. אבל הוא יודע מתי הגיע הזמן לצחוק משהו ומתי חשוב לדבוק בעצמו. לאחרונה קיבלתי לו טלפון, אם כי אסור לו להשתמש במדיה חברתית. לפעמים הוא רוצה להיכנס לדף שלי, אבל אמרתי לו, "אל תחפש אותי. אל תקרא עלי דברים מגעילים ". הוא יגיד, "אמא, זה טיפשי. למה שאנשים יגידו דברים נוראים כאלה? " הוא מלאך קטן. הלוואי שכולם יחשבו ככה.
קשורים: סנדרה הו אומרת שדרושים דומים לדייטים - והיא למדה להמשיך הלאה
קשה עם האקלים הפוליטי והחברתי שאנו נמצאים בו, אבל, גבר, איזו תקופה לחיות. אנשים בעצם מקשיבים, והדברים משתנים. רְאִיָה כל כך הרבה נשים בגודל פלוס כמו [השחקנית] דניאל ברוקס ו [הזמרת] ליזו שהורגים את זה שם בתקשורת עוזרים גם לי. כל כך הרבה זמן פשוט התחזתי. היה נתק בין ריאן, שמי החוקי, לבין טס. הרגשתי שאני שני אנשים נפרדים וריאן כל הזמן ניסה להיות טס. ואז התחלתי להבין שאני אותו אדם.
דוגמנות שינתה גם את חיי. זה נשמע ממש מגוחך, אבל זה נכון. מעולם לא הרגשתי בטוח לפני שנכנסתי לסט; מעולם לא היו בגדים שהרגשתי בהם טוב או סקסי. עכשיו אני מרגיש הכי הרבה על המשחק שלי כשאני בצילומים. אני משגשג במרחב הזה כי אני יודע שאני האדם שתמיד חלמתי להיות. ואני יוצר משהו שהולך להיות בסביבה הרבה יותר זמן ממני, משהו שמביא יותר נראות לעולם כך שילדים ונשים קטנים מרגישים מיוצגים.
כשהמסרים השליליים האלה צצים לי בראש, אני אחשוב גם על לנסוע לניו יורק, ללון במלון מפואר וללבוש שמלה בהתאמה אישית של כריסטיאן סיריאנו. החיים שלי רק משתפרים. - כפי שנאמר לשליין פוליה
צולם על ידי אנתוני מול. סטיילינג: מייגן או'קונר. שיער: שיניה נקאגאווה. איפור: דניאל מרטין. מניקור: שרה נגוין.
לעוד סיפורים כאלה, קח את הגיליון של מאי בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית אפריל. 19.