לאחר עבודה ב פנדי במשך כמעט 10 שנים הצטרף פירפאולו פיצ'ולי ולנטינו כמעצב אביזרים בשנת 1999. כעת, 21 שנה לאחר מכן, כמנהלת הקריאייטיב היחידה של הבית (לאחר עזיבתה של מריה גרציה צ'יורי לדיור בשנת 2016), הוא ייצר כמה מהקוטור והתמונות הנשגבים ביותר הנוצצים של ולנטינו הִיסטוֹרִיָה. אם התמזל מזלך להשתתף במופע קוטור של מייסון ולנטינו במלון הגדול סלומון דה רוטשילד בפריז, הסיכויים טובים שתתרגש עד דמעות. בעוד שכל בגד מדומיין על ידי פיצ'ולי, מה שהופך כל קולקציה למיוחדת הוא הלב המוחשי שלו: שילוב של החזון של פיצ'ולי ושל הצוות האהוב שלו, שיוצרים הכל ביד. חברי האטלייה של ולנטינו לא רק הבעלים של מה שהם עושים, אלא גם נחגגים בשגרה, ומופיעים על האינסטגרם של פיצ'ולי (לרוב עם פסקול משלהם).
חביב אמיתי, פיציולי הוא גם רומאי אמיתי שהולך בעיר (או יוצא ממסעדות לסיגריה) בשחורו ברובו VLTN Ts ונעלי ספורט. כשהוא מסיים את עבודתו באולפן, הוא קופץ למכונית כדי לחזור הביתה לנטטונו, פרבר יוקרתי שעל חוף הים בו גדל וחי כיום עם אשתו סימונה; שלושת ילדיו, בנדטה, פייטרו וסטלה; והכלב שלהם, מירנדה (על שם הכוהנים, כמובן).
וידיאו: כאשר ברומא
אנו נפגשים לארוחת צהריים במסעדת נינו, מסעדה במרחק רחובות ספורים ממפקדתו של ולנטינו בפיאצה מיניאנלי, ליד המדרגות הספרדיות. בדרך לשולחן שלנו, פיצ'ולי נעצר על ידי פדריקו פורקט, קוטוריז רומאי - ובוגן בן חסות - שהיה פעיל בשנות השישים ותחילת שנות השבעים. כעת, קרוב ל -90, פורקט האדיב והאלגנטי אומר לפצ'וליו בכנות שהוא ויתר על אופנה אבל עבודתו של המעצב עבור ולנטינו "עוררה בו" מחדש. פיציולי מחייך חיוך רחב, אומר "גרציה מיל,"וחורג לשולחן שלנו.
אינטראקציה מסוג זה אינה יוצאת דופן. פיקסיולי נעצר באופן שגרתי על ידי מעריצים ונאסף מאחורי הקלעים לאחר המצגות שלו. אבל הוא לא מפואר. הוא גם לא צנוע (מילה מזעזעת לעתים קרובות באופנה). פיצ'ולי מכיר את יכולותיו ויודע לפרוס אותן, בזהירות, במלאכה ובחוסר יומרה. ובגלל זה הוא עושה משהו מהדהד יותר מאשר ליצור אפילו את הקוטור המפואר ביותר: הוא משנה את תרבות האופנה.
לורה בראון: אז, פירפאולו, פדריקו פורקט רק אמר לך שהחזקת את אהבתו לאופנה. הוא לא היחיד שמרגיש כך.
PIERPAOLO PICCIOLI: הוא עזב את האופנה לפני שנים רבות כי איבד עניין בה. אז עכשיו הוא אמר לי, "התרגשתי מההופעות שלך. ובגללך מצאתי שוב את ההתלהבות באופנה ”. זה החלק הכי טוב במה שאני עושה. שמישהו לא רק יגיד, "העבודה שלך יפה", אלא להיות מעורב בחלום שלך ולשתף את אותו הרעיון שאופנה קסומה, ולא רק שיווקית, היא כל כך אישית. וכמובן [צוחק], הזמנתי אותו להופעה הבאה.
LB: אבל אתה עושה את זה הרבה זמן. היית בוולנטינו שנים ותמיד ניגשת לאופנה באופטימיות גמורה. זה כמו שהתקלפתם מלבבותיהם הקרים והמתים של אנשים.
עמ: מעולם לא דמיינתי שיהיה לי את כל זה בחיי. גדלתי ליד חוף הים, רחוק מאופנה, קולנוע, שטיחים אדומים, מופעים בפריז, הכל. אז להיות כאן כל יום זה משהו שאני מעריך כמתנת חיים. אני יכול לומר שיש לחץ לעשות מספר מופעים, גברים ואופנה. אבל אני לא מרגיש את הלחץ הזה. כשיש לי בעיות, אני מתמודד איתן כמו כולם.
קרדיט: פיציולי בחולצת טריקו של ולנטינו ושרשרת ולנטינו גרבאני. צילום: פרנקו פגטי
LB: זה לא התפקיד הגרוע ביותר בעולם.
עמ: בְּדִיוּק. אני לוקח את האופנה ברצינות רבה, אבל אני לא לוקח את עצמי כל כך ברצינות. אני לא אוהב את הקלישאה של המעצב לבד בחדר שלו עם קנבס ופרחים, שלוקחים השראה מהציור המסיבי שיש לו על הקיר. אני מקבל השראה מאנשים הרבה יותר מאשר מכל יצירת מופת בעולם.
LB: אופנה, בכל כך הרבה מובנים, מבוססת על הרעיון החריג הזה של "הדבר הזה מגניב, לעומת זה דָבָר." מה שתמיד אהבתי בך זה שאתה בעצם אומר לפני הופעה שאתה מתרגש ממנה זה.
עמ: מעולם לא תכננתי להיות מנהל קריאייטיב. זה פשוט קרה. אני זוכר, מיד לאחר שקיבלתי את התפקיד הזה, הרגשתי שאולי עדיף להתנהג "מגניב". אבל אז הבנתי שאם אני מגיע לכאן בגלל מה שאני, אז אני צריך להישאר ככה. כבר היה לי הרבה יותר ממה שציפיתי שיהיה לי בחיים. אז, למי אכפת? מחר אוכל לעצור ולעשות משהו אחר.
LB: זו הקלה להגיע לנקודה הזו, לא? כשאתה רואה אנשים מתנהגים "מגניבים", מה אתה חושב?
עמ: כשאתה לא מתאמץ יותר מדי, אנשים רגועים יותר סביבך. בגלל זה יש לי חברים באופנה. אני לא תחרותי איתם. אני מכבד אנשים שיש להם זהות כי אז אתה לא צריך לשחק תפקיד.
קרדיט: כל הבגדים, ולנטינו. כל האביזרים, ולנטינו גרבאני. צילום: פרנקו פגטי
LB: לפעמים כשאני מתמודד עם ההתנהגות המיושנת הזו, אני מתוסכל כל כך. באיזה סרט אנשים חושבים שהם משתתפים? אבל אתה ואני לא כל כך אופייניים. [צוחק]
עמ: זה בסדר לא להיות טיפוסי. אני גאה בזה! זה יותר רלוונטי לגבי מה שאתה עושה. התפקיד שלי הוא ביטוי למי שאני ולערכים שאני מאמין בהם. אתה יכול לראות דרך ההופעות שלי שחופש הוא חשוב, שהגיוון יפה. כך אוכל להיות רלוונטי.
LB: כשאתה רואה משהו שרק שרטטת ביום מן הימים באמת מתממש, איך זה מרגיש?
עמ: מבקר קולנוע איטלקי זקן אמר לי פעם, "אתה מצייר כמו אמנים, מעתיק את המציאות". במובן מסוים, זה נכון, כי כשאני מצייר, יש לי משהו בראש שאני צריך לעשות. והשרטוט טוב רק אם הוא זהה בדיוק למה שיש לי בראש.
קרדיט: כל הבגדים, ולנטינו. כל האביזרים, ולנטינו גרבאני. צילום: פרנקו פגטי
LB: וזה לא עניין של כוח.
עמ: בכלל לא. כשאני רואה משהו יפה, אני לא אומר לתופרות, "אתה צריך לעשות את זה קצת יותר קצר כדי שזה ירגיש יותר כמו שלי." זה כבר שלי. ואני מעדיף את זה כשאנשים אחרים הם חלק מהמסע. כשאני משתף אותם במה שיש לי בראש, בסופו של דבר הם נותנים הרבה יותר. הם מחזירים לזה תשוקה, אהבה ודאגה.
LB: לפעמים מעצבים יביאו את הצוות מהסטודיו שלהם על הבמה, אבל אתה היית הראשון שיצא לשם באינסטגרם ו אמור, "הנה התופרת שלי עם השמלה שלה." אני לא רואה מעצבים אחרים נכנסים לאטלייה שלהם ומאירים אור כמו זֶה.
עמ: אני חושב שאתה צריך לערב אנשים. אם לא, אתה לבד ומה שאתה מספק אינו חם. זה טוב, אולי, אבל זה לא רצוי, כי הרצונות נובעים מרגשות של אנשים. למופע הקוטור האחרון שלנו ביולי לא תכננתי להוציא את התופרות. אבל כשראיתי שאנשים רגשיים ויש אווירה קסומה, החלטתי להוציא את כולם החוצה. אני לא במסע הזה לבד. והם עבדו קשה במשך חודשים, ולכן היה חשוב להם להרגיש גם את השמחה הזו.
LB: מי באטלייה היא החזיר הגדול ביותר באינסטגרם שלך?
עמ: למעשה, יש חמישה או שישה מהם המלכות או המלכים. [צוחק] אבל עכשיו אחרי שצילמתי את סיפור כובעי הנוצות [עבור מגזין שאצר], כמה מהם היו כמו, "למה לא בחרת בי?"
LB: איזו דרך מצחיקה להיתקל בפוליטיקה במשרד, באמצעות כובע נוצות ורוד!
עמ: אם הייתה לי ההזדמנות, הייתי כולל את כולם. אני רוצה שכל מי שאני עובד איתו ירגיש מעורב כי אני רוצה להיות בסביבה של אנשים שהם מספיק כנים להגיד, "אני לא אוהב את זה". אני לא רוצה תמיד להיות מרוצה. אני חוזר על עצמי כל יום שהתפקיד שלי הוא להקרין את רעיון היופי בזמן שאני חי בו. ואם אני לא מתייחס למציאות, לאנשים, למה שקורה בעולם, אז אני עושה רק חצי מהעבודה שלי.
LB: וגם אתה יכול להריח שטויות.
עמ: בימים הראשונים שלי בוולנטינו מישהו שאל אותי, "מה אתה חושב על המעיל הזה?" כמובן שהייתי אמור לומר, "זה פנטסטי." אבל במקום זאת אמרתי, "זה יפה, אבל אולי יהיה טוב יותר עם ג'ינס." ואנשים היו כמו…דון, דון, דון. [צוחק] כאילו יכולתי לפטר את זה בגלל שאמרתי את זה.
קרדיט: משפחת פיצ'ולי, עם כיוון השעון מצד שמאל למעלה: בנדטה, סימונה, סטלה, פירפאולו ופייטרו, עם כלבם מירנדה. כל הבגדים, ולנטינו. כל האביזרים, ולנטינו גרבאני. צילום: פרנקו פגטי
LB: האם תמיד היית בטוח בטעמך וביכולתך לדבר?
עמ: תמיד הייתי בטוח לומר את מה שאני חושב. זו כנראה הסיבה שאני עובד טוב עם צעירים. אני אוהב לשמוע מהם כי אני רוצה להחזיר את מה שהיה לי בחיי. אני זוכר שהלכתי לפריז בפעם הראשונה אל [התערוכה] Première Vision, והיו חדרים גדולים אלה מלאים בדים שהדהימו אותי. אבל כל אנשי האופנה המגניבים אמרו, "אין כלום. אתה לא יכול למצוא כאן כלום. " בהתחלה חשבתי, "אוי, לעזאזל. יש להם משהו פנטסטי בראש, ואני לא יכול לראות את זה ". אבל אז הבנתי שזה סתם שטויות, כי אתה יכול לעשות אוסף מדהים עם חצי מהדברים בחדר הזה. זה על כישרון - זה לא על בדים. כשהייתי צעיר, היה קסום לראות את כל זה. זה גרם לי להיות שונה מאנשים אחרים.
LB: אין דבר מגניב יותר מ הִתלַהֲבוּת.
עמ: כדי להיראות טוב יותר, אנשים נוטים להתנהג כאילו הם לא מתרשמים. אני אף פעם לא מסתיר את ההשתאות שלי. זה כמו כשראיתי פיקאסו בפעם הראשונה בבית של מישהו, חשבתי, "וואו, לעזאזל. פיקאסו. הייתי בתור אתמול לראות אחד במוזיאון. ” אבל כל השאר הסתכלו ואמרו, "בסדר, נחמד", כי זה היה קריר יותר. ואז מישהו אמר, "נו, טוב, אני בעצם אוסף קופסאות סיניות." וחשבתי, "באמת? אתה מרגיש צורך להעלות את עצמך ל'אני אוסף קופסאות סיניות '? " [צוחק]
LB: אההה! אני לא רואה כאן קופסאות סיניות.
עמ: אולי יש לי את המשרד הפנטסטי הזה עכשיו, אבל אני אותו דבר. אני לא משתנה רק כי הפנים משתנות סביבי. אנשים אומרים לי שאני צנוע, אבל אני מודע למה שאני עושה באופנה. אני מרגיש בר מזל שאני יכול לבטא את חזון היופי שלי, אבל אני לא מרגיש שעדיף להיות צנוע. ניתנה לי ההזדמנות להראות את הכישרון שלי, ואת הכישרון של אנשים שעובדים איתי.
קשורים: ג'וליה לואיס דרייפוס מנקה את האוויר
LB: יש אנשים שלא אוהבים את המילה "גאווה" כי הם חושבים שיש בה אגו. אבל למה אתה לא יכול להגיד, "אני יכול לעשות את זה, אני טוב בזה ואני אדם טוב."
עמ: אני רוצה להראות שאתה יכול להיות עצמך ונאמן לחלומות שלך, אבל אתה צריך גם להיות בעל כישרון. אתה צריך לעבוד קשה. אתה לא רק זוכה בלוטו. עבדתי בזה 30 שנה. בשבילי זו תשוקה. זה לא עבודה.
LB: התמונה האהובה עלי בסיפור הזה, מלבד זו של משפחתך, היא צילום הדוגמניות בקו לה בלאן באטלייה.
קרדיט: כל הבגדים, ולנטינו. כל האביזרים, ולנטינו גרבאני. צילום: פרנקו פגטי
עמ: ובכן, ולנטינו הוא בית קוטור, וזה אומר שהתרבות, האכפתיות, האינדיבידואליזם של הקוטור צריכים להחדיר לכל קטגוריה-בתיקים, בנעליים, בלבישה. לה בלאן לוקח חולצה לבנה, שהיא כנראה היצירה הדמוקרטית ביותר, ועושה אותה לקאוטור על ידי הוספת נפח. זה שומר על האותנטיות אבל משנה את הגישה עם הסלסולים וההתאמה. אני עובד כדי להפוך את החולצה הלבנה, היצירה האוניברסלית ביותר, לחלקה האינדיבידואלית ביותר.
LB: יצא כל כך יפה.
עמ: זה תמיד נחמד כשאתה מתחיל עם קוטור ומגיע לרחובות. כי כשאתה חושב על קוטור, אתה מדמיין תמונה יפהפייה ומאובקת במיוחד מהעבר. אבל קוטור יכול להיות רלוונטי אם הוא חלק מהעולם כיום. לקמפיין ליהקתי 10 נשים, אבל לא כולן דוגמניות כמו אדוט [אך]. כמובן שלראות אותה מגלמת את היופי הרומי זה הרבה, אבל רציתי לכלול נשים עם כל מיני גישות.
LB: היית עם אשתך, סימונה, זמן רב. כיצד משפחתך חוותה את הצלחתך?
עמ: אתה צריך מישהו שתומך בך לגמרי. ועם סימונה מעולם לא הייתי צריך לבחור בין הקריירה שלי לבין המשפחה שלי. עם החברים שלי זה אותו דבר. כמעצבת, אנשים כמו סימונה וילדי לצידי שהם לגמרי כנים, אם לא ביקורתיים, איתי זה הכי טוב. יש לי את האדם המושלם להתייעץ איתו כי בתי, בת 13, סטלה, תספר לי מה היא חושבת. [צוחק]
LB: כן, ובכן, זה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות.
עמ: סימונה שאלה אותי פעם, "איך אני נראה בשמלה הזאת?" אמרתי, "הממ." והיא אמרה, "איתי, אתה צריך להיות בעל ולא מעצב, אז גם אם אתה לא אוהב את זה, אתה חייב להגיד, 'זה יפה.' "[צוחק] אבל עם המשפחה שלי אני מרגיש חופשי לעקוב אחר החלומות שלי לכל מקום כי לעולם לא אגיע אָבֵד. תמיד יהיה לי לאן לחזור.
צילום: פרנקו פגטי. סטיילינג: קונקה אייקן. שיער: ג'וליו אורדונסלי. איפור: ג'אנלוקה פרארו לניהול אטואיל. מניקור: איזבלה אבנאלי. דוגמניות: מקלה ג'ונסון לניהול נשים 360; לורינה לובינו ליוצרים מאת מטרופוליטן; אלישה נסווט לפבבריקה; אייסה פארדמן לדגמי פורד; נטליה טרנקובה לניהול נשים; Canlan Wang לניהול נשים 360. ליהוק: אוליבייה דופרין. הפקה: מופתעת.
לעוד סיפורים כאלה, קח את הגיליון של מרץ בסטייל זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית פברואר 14.