למה המעצבת הדרום אפריקאית תבי מגו הוא אחד שכדאי לצפות בו

הסטודיו של בית אליס של המעצב Thebe Magugu ממוקם במרכז יוהנסבורג, מרחק יריקה מדירתו הישנה ב-Yeoville. עבר זמן מה מאז ביקרתי לאחרונה במשרד שלו, אז אני מציץ דרך דלת בקומה הראשונה כדי לוודא שהיא שלו. שם, כמה צעדים משם, יושב פרס LVMH היוקרתי שלו.

בשנת 2019, כשהיה בן 26, מגגו היה המעצב האפריקאי הראשון שזכה בפרס הזה. זה הגיע עם מימון של כ-330,000 דולר ושנת חונכות מקבוצת היוקרה הגדולה בעולם, ובסופו של דבר שינה את כיוון חייו. "אני לא יכול שלא להיות אסיר תודה ואופטימי", אומר כעת מגו. "אם כל זה יכול לקרות אז, מה צופן העתיד?"

פרס LVMH גם ייצג משהו הרבה יותר גדול: שיא בגל ארוך טווח של הכרה למעצבי אופנה אפריקאים ושלל נקודות המבט שיש להם להציע לעולם. סיפורו המרתק והמופת של Magugu מהדהד למרחקים - אוסף הבכורה שלו מ-2017, "Geology", הוצג ב- ווג איטליה, ובשנת 2021 רכש מכון התלבושות במוזיאון המטרופוליטן לאמנות את שמלת "Girl Seeks Girl" שלו (הכוללת יצירות אמנות של המאייר Phathu Nembilwi) עבור האוסף הקבוע שלו. מעצבת התלבושות שיונה טוריני לבושה עיסא ריי באחד מהבלייזרים האדומים שלו במהלך העונה הרביעית של

האוספים העשירים, מוכווני הפרטים של Magugu, נגזרים מסיפורים היסטוריים וחולפות: מעלליו של מרגלים מתקופת האפרטהייד, סמלים שונים של רוחניות אפריקאית, עדויות משפט שחיתות של העיתונאית מנדי של וינר חושפי השריקות, ותמונות ישנות המתעדות את הסגנון והרוח של משפחתו. הקמפיינים הצבעוניים שלו - וכתב העת לתרבות שהוא מפרסם, הוצאת הפקולטה - להרכיב שטיח חזותי עשיר של החיים בדרום אפריקה. הם נעים בין נופי חלומות עצבניים של דמויות מתנשאות ועד דיוקנאות צנועים וחמים המשחזרים את האנרגיה של הנשים שנותנות השראה לעיצוביו: מפואר באחד, נפלא באחר, גאה בכל. "הם יוצרים מלכותיות מכלום", אומר מגו על הדוגמניות שבחרו. "זה כל כך יפה."

למרות שהוא מודה שילדותו שגדל באיפופנג, קימברלי, עלולה להיות בודדה לעתים קרובות, רצונו של מגוגו להפוך למעצב נולד מתוך צפייה באמו, סבתו ודודה מפעילים את הטרנספורמטיבי של האופנה כּוֹחַ. "[אמא שלי, איריס] מתנהגת לפי מה שהיא לובשת. אם היא נראית טוב בפריט מלוטש, היא תתנהג אליך בגסות", הוא אומר בצחוק. "היא מבינה שהיא מעצבת דמות דרך בגדים".

במהלך שנות העשרה של מגוגו, אמו חסכה לטלוויזיה בלוויין, והדבר הראשון שראה כאשר המסך מואר היה Fashion TV (FTV) - במיוחד קולקציית אביב/קיץ 2009 של מארק ג'ייקובס עבור לואיס ויטון. רגע האאוריקה שכנע את מגוגו להתחיל לשרטט ולצלם, כשאיריס חסכה שוב כדי לרכוש לו מצלמה וכמה אורות. Magugu מייחס את "סקרנותו חסרת הרחמים" בכך שעזרה לו לבנות מפלט יצירתי מהקצוות הקשים של החיים. "אני בן 10 עד 16 באמת השקיע את העבודה", הוא אומר. "אני כל כך אסיר תודה לאדם שהייתי אז. עכשיו אני רק מנכס אותו, בעצם".

ביוהנסבורג, Magugu למד ב-Leaders in the Science of Fashion (מוסד שכיום הוא חלק מ-STADIO), אבל זו לא הייתה דרך קלה. כשהמצב הכלכלי בבית הידרדר, מאגו נאבק בעיר. בנקודות שונות במהלך שנתיים מפרכות במיוחד, הוא אכל קורנפלקס לכל ארוחה, ישן על א הספה של חבר, והתגנב לשיעורים כשמכתב אחר מכתב מבית הספר אמר לו שהוא לא יכול יותר השתתף. "זה נהיה ממש גרוע", אומר Magugu על התקופה ההיא. "לא ידעתי מה קורה בבית. משפחות שחורות, אנחנו באמת מגנים על הצאצאים מפני דברים כאלה".

לאחר שעבר את שנתו האחרונה, Magugu סיים את לימודיו ב-2016. בתחילה הוא התקיים הודות לתמיכה של לקוחות אופנתיות כמו עמיתת המעצבת והאספן יסמין פורמי כ כמו גם ההכנסה שהובטחה מיוזמת StyleBySA, שיתוף פעולה עם קמעונאי דרום אפריקאי וולוורת'ס. ואז הגיעה תצוגת האופנה הבינלאומית, פלטפורמה לכישרון הצעיר והמרגש ביותר בעולם. לאחר שמונה חודשים בתוכנית, Magugu זכה בפרס העליון עבור אוצרות ותוכן אופנה, ושבוע לאחר מכן הוכרז כמועמד לחצי הגמר בפרס LVMH.

בשלב זה, מגגו גם הנחיתה סוכנת: אנט פרינגל-קלש. "אמרתי לו, 'אתה צריך לתפוס את זה. אתה הולך לזכות בדבר הזה'", מזכיר פרינגל-קלש את פרס LVMH. "דרך הסיפור שלו, נקודת המבט שלו מחיים אפריקאים מודרניים, אנשים באופנה לא הראו את זה, בצורה כזו. זה נעשה באמנות, אבל לא באופנה".

כל כך משוכנעת הייתה פרינגל-קלש שהיא מימנה חלקית את ייצור קולקציית LVMH. ביום הגדול, מגוגו היה מותש נפשית, מכה את עצמו בגלל שמעד במצגת שלו וידע שנותרו R2000 (כ-$130) בחשבון הבנק שלו. כשניסה לדשדש לעבר חלקה האחורי של הקבוצה לצורך ההכרזה, הוא הוכנס לחזית. "הייתי כמו, 'בסדר, אז ברור שאתה רוצה לתעד את ההשפלה שלי כשאני לא נבחר לזה'", הוא אומר. "ואז [השחקנית ושגרירת ויטון] אלישיה [ויקנדר] עולה לבמה ואומרת הרבה דברים בצרפתית. כשהיא הזכירה את שמי הרמתי את מבטי וכולם התחילו למחוא כפיים. זה הרגיש כמו רגע של מעגל מלא".

מאז המותג של Magugu צבר קהל בינלאומי, והצלחתו הדהימה את משפחתו בצורה הטובה ביותר. "כדי שהם יראו איך הסקיצות האלה על הרצפה הפכו לעסק בר קיימא, אני חושב שזה מציק להם", אומר Magugu. "הם גאים מאוד, לא רק בי, אלא גם אני חושב על עצמם, כי זה סיכון". הצוות ההולך וגדל שלו כולל שלושה מכונאים, חותך דפוסים, ועוזר, ובקרוב, מתמחה בעיצוב, כולם הוא מחשיב קרובי משפחה מַצַב רוּחַ.

בעוד Magugu הפך לאהוב בתעשייה, הוא גם מודע היטב לקצב עצמו. הוא נהיה רגשי כאשר הוא דן עד כמה זה יכול להיות פוגע לראות את מפעל חייו של מישהו מצטמצם למאמר "עלייה ויורד" ועד כמה הוא רוצה משהו שונה לעצמו. בנובמבר, כשהוא אמר לדודה שלו שהוא לא יופיע בפברואר, הוא בכה. "לא הבנתי עד כמה הלחץ והלחץ והרעיון הזה של להתעלות על עצמי הגיעו אלי", הוא אומר. "עכשיו אני מוצא כל כך הרבה נחמה בליצור את המרחב שלי שבו אני לא מנסה להתחרות באף אחד או בשום דבר. אני רוצה ליהנות מזה באמת".

כל הבגדים והאביזרים, נלבשו לאורך כל הדרך, Thebe Magugu.

צילום מאת Aart Verrips. עיצוב סטיילינג/הפקה מאת קלואי אנדריאה וולגמועד. שיער מאת Saadique Ryklief/Lampost. איפור מאת Annice Roux Gerber/La Maison Des Arts. דוגמניות: Suzan Osue/Fabulous Models; Syntiche Kabuya/חבר שלי נד; לאה אתות'/בוס דוגמניות.

לעוד סיפורים כמו זה, הרם את גיליון מרץ 2022 של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית פברואר 11.