הדבר הראשון שקלאודיה שיפר כותבת בה ספר ריזולי חדש, שחוגגת 30 שנה בתעשיית הדוגמנות, היא שאנשים חושבים שהיא "מלכת קרח". השני הוא שהם לא לגמרי טועים.
אבל כשהדוגמנית העל, בת 47, מקדמת אותי בברכה בסוויטה שלה במלון קרוסבי סטריט בניו יורק, כל החיוכים המטומטמים כשהיא משחקת עם מוצרי היופי המונחים מולה, היא לא פחות מאשר נעים.
אז למה הראפ הגרוע? שיפר ביישנית משתקת, היא מסבירה. קשה לדמיין את הבלונדינית הרגלנית ובעלת בארדו-אגדת מסלול, מוזה לקארל לגרפלד-כמשהו אחר מלבד שופע ביטחון. אך כשהיא מתגרה בכך שהייתה לה תכונות "דמוי ברווז" בילדותה, היא בילתה את שנות העשרה בניסיון להפוך את עצמה לבלתי מורגשת ככל האפשר, ושהחרדה החברתית הלכה בעקבותיה אל תעשיית האופנה. "תמיד הייתי ברקע, די שקט, כך שאנשים יניחו, 'הו, זה בגלל שהיא יהירה'", הריינברג, גרמניה, ילידת אומרים על עולם האופנה של שנות ה -90, שהכתיר אותה ולקומץ מבני גילה המצליחים ביותר את המקור דוגמניות על. הצניעות הזו תיעלם מול המצלמות, שם "למדתי שאני יכול להיות אדם אחר לגמרי", היא מסבירה, וכתוצאה מכך נוצר איקוני תמונות כמו מודעות ניחוש שהניחו את שיפר לתהילה עולמית ומאמרי המערכת של אלן פון אונוורת 'שהפכו את הפצצה האהובה על אופנה.
כעת, שיפר הוא המאושר ביותר כשהוא תחוב בביתו בלונדון עם הבעל מתיו ווהן ושלושת ילדיהם. אבל היא חזרה בגבורה לתערוכת מסלול אביב ורסאצ'ה 2018, שבמחווה אפית לג'אני ורסאצ'ה המנוח איחדה את שנות ה -90 מחליפה-שיפר, נעמי קמפבל, סינדי קרופורד, קרלה ברוני והלנה כריסטנסן-לתרמיל נוצץ עטוי זהב שגנב את אופנת מילאנו שָׁבוּעַ. שיפר גם יוצא לדרך 30 שנה בעסק עם קו איפור חדש וכן א קולקציית קפסולות לאקוואזורה. כאן היא שופכת את סודותיה על מה שהתרחש מאחורי הקלעים בוורסאצ'ה, היופי המגביל את הגיל ואת "חוק" האיפור היחיד שהיא תמיד תגיד לך לשבור.
אתה זוכר מה חשבת במהלך הצילום הראשון שלך?
כן! עדיין הלכתי לתיכון. הם אמרו, "היא יכולה בבקשה להיכנס ליום אחד לפריז?" ועדיין הייתי בשלב שחשבתי 'הם לא מכירים אותי. הם כנראה טועים וברגע שהם רואים אותי, הם הולכים, 'כן, סליחה!' 'ובגלל זה אף פעם לא אמרתי לאף אחד בבית הספר שאני נוסע לפריז לדגמן. רק אמרתי שאני חולה! כשסיימתי את הלימודים [ועברתי לפריז כדוגמנית], המצאתי עוד שקר קטן, כי דוגמנות לא באמת הייתה דבר ידוע כמו היום. חשבתי שהם עשויים להבין לא נכון. זה היה בערך כמו "כמו בעירום?" אז אמרתי שאני הולך לעבוד אצל שאנל בפריז. ובאופן מוזר, זה בדיוק מה שקרה אחר כך. תודה לאל שזה קרה! עברה שנה טובה עד שקיבלתי את העטיפה הראשונה, ואז חשבתי, 'אוקיי, אולי באמת אוכל להתייחס לזה ברצינות'.
בספר אתה כותב שהביישנות שלך העניקה לך מוניטין של "מלכת קרח" - ושזה לא תיאור לא הוגן. איך זה?
ובכן, אם אתה מתאר לעצמך, בצילומים יש הרבה אנשים, ובגלל שאני ביישן, לא הייתי זה שמשתתף בשיחה. אנשים היו מניחים, "היא מלכת קרח" או "היא לא רוצה לבלות איתנו". אני חושב שאנשים לא הבנתי אותי, ואז כשהייתי נפתח ואומר, "למעשה, אני ממש ביישן." הם יהיו כמו, "אה, כֵּן. זה כל כך הגיוני. "אלא אם כן, כמובן, הייתי על שלב הצילומים - אני כבר לא אני. אני מישהו אחר, ואני יכול להיות שערורייתי ומאוד פטפטני ומבעבע. אבל ברגע שאנחנו שוב אני, הייתי עוזב את זה.
התגברת על הביישנות שלך?
לא, אני עדיין עד כדי כך ביישן. לא היית שם לב לזה כי עכשיו אני יודע איך להתמודד עם זה. אבל התחושה הפנימית הזו של הרגשה טובה ונוחה ושמחה היא רק כשאני עם קהל קטן. ברגע שהכנסת אותי למסיבה גדולה, בפנים, אני חושב, 'אה!'
יש עצות לאחרים עם חרדה חברתית?
אתה יודע מה שבאמת טוב זה ההדמיה של, "בסדר, אני אקפוץ למים הקרים". אתה יודע מתי אתה רוצה לשחות, וזה די קר? "אתה הולך לקפוץ למים הקרים כקרח, ואתה פשוט תשרוד."
וידיאו: סינדי קרופורד ודוגמניות העל המקוריות סוגרות את מופע ורסאצ'ה
הקניטו אותך על הופעתך כנער. איך זה השפיע על הביטחון העצמי שלך?
זה קרה, הרבה. ישבתי לאחור אחרי השיעור, ניסיתי שאף אחד לא יבחין בי. זה לא היה הדבר הגרוע ביותר שמישהו יכול להגיד עליך, אבל הייתי מודע לחלוטין לכך שהבטן שלי בלטה יותר מאשר בטן של אנשים אחרים. אני הרבה יותר גבוה, אני הרבה יותר רזה, וחשבתי אז שזה שלילי. אז כשמישהו גילה אותי, פתאום הבנתי: הדברים האלה יכולים להיות חיוביים. סביר להניח שתקבל 20 שנות טיפול תמורת לילה אחד זה כאשר מישהו יגיד, "היי, אתה יכול להיות דוגמן". [צוחק] מאותו שלב חשבתי 'אתה יודע מה? אני מי שאני, ואין שום דבר שאני יכול לשנות בזה. ’זה עזר לי להשיג ביטחון פנימי כיוון שהיות דוגמנית, אנשים לוחשים מאחורי הגב שלך; כשאתה עם צלם, אתה יודע שיש מישהו שמצביע על כל מה שלא בסדר איתך כי אף אחד לא מושלם. אבל קיבלתי את הביטחון הפנימי הזה, וחשבתי 'אני מי שאני'. אני לא יכול לשנות את זה. אתה אוהב את זה, אתה לא אוהב את זה. ’היה לי השילוב המוזר הזה - הייתי ביישן אבל גם היה לי כוח בפנים.
קרדיט: Ellen von Unwerth, ווג איטליה, יולי 1994
קשורים: קייט האדסון, קרלי קלוס ופריאנה צ'ופרה נמצאים כעת בבומבל!
כאמא, איך אתה מלמד את הילדים שלך את הלקח הזה?
זה הרבה יותר קל היום כי כל העולם כרגע עוסק בערך: אתה יכול להיות מי שאתה. הכל אפשרי. זה לא משנה מה הגודל שלך או מה "לא בסדר" איתך. אתה יכול לציין, 'תראה את זה. היא הצליחה עם זה. 'אז קל להגיד:' מה שכל כך נהדר זה שאתה, ואף אחד לא דומה לך '.
איזה חוק יופי אתה תמיד מפר?
ישן באיפור שלי. זה דווקא נראה ממש טוב. אני לא מוריד את האיפור מסביב לעיניים ופשוט שומר על חלק מהשאריות. העין המלוכלכת והסקסית הזאת? זה מטורף. אתה יודע, שמעתי על זה לראשונה בימים ההם, בשנות ה -90, עבדתי עם אלן פון אונווארת, צלמת גרמנית, של חברת Guess Jeans. היינו במרוקו עם המאפרת לורי סטארט. הוא תמיד אמר זאת. "אתה יכול בבקשה לישון באיפור שלך כי למחרת זה הרבה יותר טוב." הוא אמר, "מותר לך להסיר רק את הריסים, אבל אתה חייב לשמור על כל השחור." מטורף, אבל הוא צדק.
אמרת שאתה רואה באיפור חליפת שריון. איזה טריק לאיפור נותן לך ביטחון מיידי?
קרן מכיוון שמעבר להיות ביישנית, נהגתי להסמיק, ולמרגיז, כולם ידעו, "יש לה איזה רגש שם!" אני תמיד אמרו בתצוגות אופנה, "לא מספיק, יותר!" אחרת, הייתי אומר מסקרה ממש עבה ויוקרתית כרך. וגם אם אין לך זמן לאיפור כלשהו, מסלסל ריסים רק נותן לך [בוסט] מיידי.
מהו מוצר היופי היחיד שלעולם לא יוצאים מהבית?
תאורה. אם אתה רוצה להיראות כאילו אתה ער ורענן באמת, למרות שאתה באמת ישן, זה טוב שתמיד יהיה איתך. וגם שפתון.
אביב 2018 של ורסאצ'ה היה מפגש מפגש של דוגמניות על. איך זה התחבר?
זה היה יום השנה למותו של ג'אני ורסאצ'ה, אז דונטלה התקשרה לכולנו: "תוכל בבקשה לעזור לי להפוך את הדבר הזה למיוחד באמת?" ואני כאילו, "כן כמובן. מה אתה צריך שנעשה? " והיא אמרה "תראה, החלק החשוב ביותר הוא לא לספר לאף אחד. אז כולכם יכולים להישאר במלונות שונים כשתגיעו למילאנו? ” אסור היה לי לספר כֹּל אֶחָד מה שעשיתי. זה היה אמור להיות הפתעה גדולה באמת. ואז, כן, פשוט כולנו הגענו. היו לנו כמה אביזרים מראש. היה לי אחד בלונדון. היא שיחזרה את השמלות שהוא עשה בשנות ה -90 בגרסה חדשה, בערך. וזה היה ממש מיוחד, לכולנו היו חדרי הלבשה קטנים משלנו כמו בשנות ה -90, כך שאף אחד לא יכול היה לראות אותנו. זה היה ממש מדהים.
קשורים: טיפ האיפור הנערה-צרפתי האהוב על נטלי פורטמן
אז שאר הדוגמניות בתערוכה אפילו לא ידעו שדוגמניות העל של שנות ה -90 מצטרפות אליהן?
לא, הם לא ידעו! הם הבינו רק כשיצאו לחזרות, ואז פתאום אנשים היו כמו "מה קורה כאן?"
עם מי מהסופרים המקוריים אתה נשאר בקשר לרוב?
לרוב כנראה אווה הרציגובה ונדיה אוירמן, הלנה כריסטנסן. ואז כמובן שיש את סינדי וכריסטי ונעמי. אבל זה לא כמו להתראות כל יום כי כולם עסוקים מאוד וכמעט לכולם יש גם חיי משפחה. כשאנחנו נפגשים, אנו עשויים לעשות משהו לאחר העבודה. אבל זה לא משנה כמה זמן עובר - זה מרגיש כאילו זה היה רק אתמול. כמו שהיית חווה במפגש מחדש בתיכון, אתה יודע? תחושה כזו.
נראה שדוגמניות ה"זה "של היום פועלות כחוליות של נערות, לפחות באינסטגרם. האם זה היה המקרה אז?
ידעתי שיש כמות עצומה של תחרות ויחד עם זאת החברות הזו. הייתם קוראים אחד לשני ואומר, "אה, אני מוזמן לדבר הזה - נכון? כי אם אתה לא הולך, אני לא הולך ". או, "לא הייתי עובד איתו שוב." היינו עוזרים אחד לשני ב במקביל לכך שאנו כל הזמן מתחרים על מי יקבל את המיקום הטוב ביותר, היציאה הטובה ביותר, הטובה ביותר שמלה. היינו מגיעים לתערוכת ורסאצ'ה, ואורבה, המספרה ולורה מרסייה יתאפרו, ו לכולם היה הצוות שלהם סביבם, שהיו צעירים יותר, כך שהיינו מגיעים מוקדם במיוחד ושמים את שמך מטה. "איך אני מגיע לשם? הו לא, סינדי כבר קיבלה את המקום הזה! ” יחד עם זאת, אנחנו גם חברים ואנחנו יוצאים אחר כך לארוחת ערב, או שאנחנו עוזרים אחד לשני ודואגים שאנחנו מוגנים.
אז האם יש כעת שרשרת טקסט של דוגמניות על משנות ה -90? כולכם משוחחים?
כן, עכשיו יש לנו את זה בעצם.
קרדיט: לן פון אונוורת ', נחשו? קמפיין פרסום, 1991
קשורים: מראה המעבר הטוב ביותר של גוון סטפני
מיהם אייקוני הסגנון שלך?
אני אוהב את כל 60 התמונות של ג'יין בירקין או, בשנות ה -70, לורן האטון, שם הן נראות כאילו הן כל כך חסרות מאמץ. באמת, הם החליפו את התלבושות 10 אלף פעמים מול המראה, כנראה [צוחק]. הם פשוט נראים כל כך מגניבים. אני תמיד מסתכל אחורה על זה, כל כך הרבה לוחות פינטרסט.
האם אתה איש פינטרסט גדול?
כן, אובססיבית! כוס יין אדום ופינטרסט.
מה העצה הכי טובה שקיבלת ממישהו באופנה?
כנראה קרל לגרפילד. בשלבים המוקדמים הוא שאל אותי האם אוכל לעשות את תצוגת האופנה שלו, ואמרתי, "לא, אני לא חושב שאני יכול לעשות זאת זה - הייתי מת. " אז, [היה] הבדל בין דגמי צילומי אופנה לבין הדגמים שכן מסלול המראה. כשאתה עושה מסלול, הבנות האלה ידעו בדיוק איך לעצור ולהצטלם, והיו [מהלכים] מיוחדים. כשהגעתי, היו רק בנות עם שיער חום, בסגנון א -לה קוקו שאנל. אני הראשון שירד בצורה מוזרה. והיה לי שיער בלונדיני, הייתי יותר עקמומי, היה שם שינוי גדול. והוא אמר, "רק תשכח מזה. ללכת כמו שאתה הולך ברחוב. מה שאתה רוצה לעשות, בכל פעם שאתה רוצה לפנות, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. פשוט תהיה מי שאתה. "
קרדיט: אלן פון אונוורת ', נחשו? קמפיין פרסום, 1991
קשורים: סינדי קרופורד מפגינה את רגליה בטקס פרסי InStyle בלוס אנג'לס
על איזה צילום אתה זוכר לרוב?
כל הצילומים שעשיתי עם אלן פון אונווארט. היא הייתה בעבר דוגמנית לפני שהפכה לצלמת, כך שהיא מבינה איך לדבר עם דוגמניות. אבל היא כמו ילדה בפנים, וגם אני. כשאני מאופרת, אני הופכת שוב לילדה, מעין דברים אסורים, עושה דברים מטופשים. כשהיא מצלמת היא הופכת להיות כמו ילדה בת 5. [צוחק] יש לה את כל הרעיונות המטורפים והמהנים האלה. זה הוביל לנחש, וזו הייתה נקודת מפנה לאנשים לדעת מי אני. הייתה צילום מדהים ברומא עם ארתור אלגורט [בשביל ולנטינו]. שיחקנו את הסרט מחדש החיים הטובים, ואני הייתי אניטה אקברג. אלפי אנשים עקבו אחרינו לכל מקום, שרו שירי כדורגל עם שמי בתוכו, אפילו כשאכלתי ארוחת ערב עם ולנטינו ו [שותפו] ג'יאנקרלו [ג'אמטי] למעלה. הוא היה פותח את המרפסת וכולן היו עומדות שם. רגע ממש מדהים. וכל הצילומים עם קארל לגרפילד, כי הוא מישהו שיש לו כמות עצומה של אנרגיה, כך שממש בשעה שלוש בבוקר הוא עדיין מצלם.