סם לוינסון, סופר ויוצר של הַרגָשָׁה טוֹבָה, הלכלכו אותנו בעונה 2.

כבר בפרק הראשון לאחר כמעט 3 שנים הַרגָשָׁה טוֹבָה בצורת, לוינסון שותל את זרעי הרומנטיקה בין שתי דמויות שעדיין לא ראינו מצטלבים: פז (ענן אנגוס), סוחר הסמים המקומי ולקסי הווארד (מוד אפאטו), אחותה הצעירה והחנון של נערת הברבי של אופוריה היי, קאסי (סידני סוויני).

התוכנית נפתחת עם סיפור הרקע של פסקו (הוא ילד מתוק שאביו התעלל בו לפני שהוא נקלט בכוונותיו הטובות אך בסופו של דבר חסר אחריות סבתא סוחרת סמים), ואז מסתובבת עד היום: מסיבת ראש השנה שבה לקסי ופז מוצאות את עצמן יושבות אחת ליד השנייה. על הספה. שני בני הנוער שאינם תואמים, אנחנו מתחילים להבין, אולי לא כל כך שונים אחרי הכל.

#FexiHive נולד.

אבל האם זה טוב מכדי להיות אמיתי? לוינסון מצייר תמונה של פאס בתור הדובון החם והמתלטף הזה של אדם, כזה שהנסיבות שלו נוצרות לא באשמתו, אלא מהחיים שאליהם הוא נולד. הוא מאפשר לנו להזדהות עם פאס, לראות שהוא לא רוצה שום חלק מהאלימות, מהסחר בסמים, מהדמויות המפוקפקות. כמו רוב הילדים - אפילו כמו רוב הדמויות הַרגָשָׁה טוֹבָה - הוא רק רוצה חיים נורמליים; מישהו שיאהב אותו, שיקשיב לו. החיבה שלנו לפאס גוברת, כאשר הוא ולקסי לומדים להכיר אחד את השני במסיבת הסילבסטר. פאס מוצגת לנגד עינינו כעניין אהבה אפשרי, הדמות היחידה האחרת שנראה כי קיימת במישור המופנם העמוק של לקסי, שאכפת לה מאוד. ואז, לוינסון הופך אותו לחיה.

click fraud protection

אחרי שפז ולקסי מחליפים מספרים, פאס המתוק והמקסים קם ומוציא את החרא המוחלט של נייט ג'ייקובס (ג'ייקוב אלורדי).

ענן עצמו סיפר בסטייל הוא רואה את דמותו (ואת עצמו) כמאהב וכלוחם, "אתה צריך להילחם על אהבה לפעמים. לא יכול להיות רק זה או אחר, צריך להיות גם וגם." 

ה-Fexi Hive יגיד שהוא עשה את מה שעשה מתוך אהבה ונאמנות וכבוד עצמי. וכל הדברים האלה עשויים להיות נכונים! אבל זה לא שולל שהוא כמעט הרג אדם בדם קר. זו לא הייתה רק תגרה בחניון בין שני ילדים. זו הייתה פיגוע מתוכנן מראש, שתוכנן צעד אחר צעד עד למכונית המילוט. ואחרי זה אנחנו פשוט אמורים... להמשיך לשרש את האיש הזה?

קשורים: אנגוס קלאוד הוא נער מאהב מוסמך

לוינסון מקשה עלינו שלא. פאס הוא ללא ספק הבחור הטוב כשאבא של נייט בא להתעמת איתו. הוא מחפש ללא הרף את רו, שנופלת עמוק יותר ויותר לתוך התמכרות שלה. ולסיום, ללקסי ופאס יש כימיה שאין להכחישה. יחסית לאסקפדות המדורגות ב-X של חבריהם לכיתה, האינטראקציות שלהם בריאה להפליא. הם מעבירים שעות בצ'אט בטלפון; הם מחזיקים ידיים בישיבה על הספה; הם בוכים דמעות פתוחות וחסרות בושה בזמן שהם צופים, מכל הדברים, עמוד לצידי. מה זה, סרט של ג'ון יוז?

כל אותו זמן, לקסי שומרת את רגשותיה המתפתחים כלפי פאס בסוד מאחותה וחברותיה. בכנות, אני לא יכול להאשים אותה. אם הייתי רואה מישהו כמעט הורג אדם מול 100 עדים (אם כי, שיכורים) ואז נודע מאוחר יותר שהחבר הכי טוב שלי ניסה לצאת איתו, הייתי מאבד את החרא שלי. עצם ההחלטה של ​​לקסי לשמור אותו בסוד בחייה מראה שהיא יודעת עד כמה הוא מסוכן. וזה לא כלום.

הלב שלי כל כך רוצה שלקסי תקבל סוף סוף את סיפור האהבה שלה, שתסיים עם הגבר הזה שמקשיב לה, שמתרשם מהאינטלקט שלה ושרק רוצה "להיראות חתיך" בשבילה. אבל הבטן שלי אומר שפז מסוכן. לכל הפחות, עיסוקו מסוכן, עובדה במרכז הפרק הלפני אחרון. לקראת סיום עונה 2, מעריצי Fexi מחכים שהוא יבוא בריצה אליה עם הסבר טוב מאוד על מה שקרה בזמן שהוא לא היה בהצגה שלה, לפני שהם מדלגים לאפטר פארטי כשהוא סמלי אם לא ממש עוזב את החיים הפליליים מֵאָחוֹר. האם זה יותר מדי לבקש שפאס יקבל את קשת הגאולה שמגיעה לו?