רוב האנשים שעוברים הפלות הם כבר אמהות - כולל שלי

כילדה יחידה, ביליתי את רוב חיי הצעירים באיחולי אח: לשחק איתו, להסתובב איתו בחופשה, לחלוק איתן מיטות קומתיים. אבל אף פעם לא קיבלתי אחד; במקום זאת, אצטרך להסתפק בכלב שלי, לאנס, שחשבתי היה אח אמיתי עד שהייתי בן 4 לפחות.

פעם אחת, כשביקרה את אמא שלי לסוף שבוע בשנות ה-30 המוקדמות שלי, היא סיפרה לי על הפלה שעברה שנים קודם לכן. זה היה השני שלה. כבר ידעתי על הראשון, ההפלה הבלתי חוקית שהיא עברה ברפובליקה הדומיניקנית בסוף שנות ה-60 כשהייתה בת 19. גם אני ידעתי שהיא לקחה חבר לראות את הפעיל ביל ביירד שנה או משהו אחר בעיר ניו יורק כדי לארגן לה הפלה. היא סיפרה לי על החוויות המוקדמות האלה כשהייתי בקולג', התעמקתי בפמיניזם והתחילה ללכת לצעדות זכויות נשים. היא רצתה שאדע שהיא מבינה מאיפה אני בא, שהיא מאמינה שגם בשביל הדברים האלה כדאי להילחם.

קשורים: איך זה לעשות הפלה לא חוקית

אבל, היא הסבירה לי מאוחר יותר, היא עברה הפלה אחרת כשהייתה בשנות ה-40 המוקדמות לחייה נשואה לאבי, והם כבר היו הורים - הייתי אז בערך בן 10. כשאמא שלי, מורה בבית ספר יסודי שמתגוררת בלונג איילנד, ניו יורק, גילתה שהיא בהריון, היא החליטה שלמרות שהיא אוהבת להיות אמא, היא לא רוצה עוד ילד.

כאישה שעובדת במשרה מלאה בבית ספר ציבורי בניו יורק בקווינס, היא הרגישה שהיה קשה לקחת את החופש (לא ייאמן, מורים בבתי ספר ציבוריים בניו יורק לא קיבלו חופשת לידה בתשלום עד 2018; כשהיא קיבלה אותי, היא לקחה משהו שנקרא א תקופת חסד ולווה ימי מחלה כדי לקחת שמונה שבועות חופש בלבד). היו גם שיקולים אחרים. היא חשבה שהיה קשה לטפל בצרכים של ילד בן 10 ותינוק בו זמנית. גם היא ואבי עברו תקופה קשה, והיא לא הרגישה שזה זמן מצוין במערכת היחסים שלהם לקבל בברכה תינוק חדש.

במילים אחרות, זה לא התאים לחייה באותה תקופה, אז היא עשתה מה שהיא צריכה לעשות. זו לא הייתה בחירה קלה, כמובן, אבל היא ידעה שזו הבחירה הנכונה עבורה. אבא שלי תמך לחלוטין בכל בחירה שהיא בחרה - כל כך תמך, למעשה, שהוא מעולם לא אמר לה מה הוא היה מעדיף בעצמו.

קשורים: הפלה לא הסתיימה, אבל זה לא נראה טוב 

בהתחלה, אני מודה, הייתי קצת בהלם. אחרי כל השנים האלה שרציתי אח, היה סיכוי שיכולתי לקבל אחד כל הזמן הזה! אבל התחושה הזו דעכה די מהר ועד מהרה הוחלפה בהערצה. הייתי גאה מאוד באמא שלי על שבחרה מה שהכי טוב לה ולמשפחתה למרות העובדה שהיה קשה להפליא לעשות זאת. ושמחתי שהייתה לה את הבחירה, שלא כמו בפעם הראשונה, כשהיא נאלצה להתאמץ מאוד כדי לתקן מצב שיכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע ממה שהיה (כמו שהיה עבור כל כך הרבה; וכמו שזה יכול להיות עבור כל כך הרבה יותר אם Roe v. ווייד מתהפך, כפי שהוצע לאחרונה בבית המשפט העליון הדלפה טיוטת חוות דעת).

מלבד ההלם שהגיע מהלמידה על חיים אלטרנטיביים שאולי היו לנו, הופתעתי גם לגלות, לא רק על אמא שלי, אלא א אמא עושה הפלה. בטח, ידעתי שזה קרה, אבל בתמימות, חשבתי שאמהות, במיוחד נשואות, בדרך כלל אינן קהל הלקוחות; שרוב הסיכויים היו להפסיק הריון בעיקר נשים שהיו רווקות ועדיין לא מוכנות להיות הורים בכלל. ריקוד מושחת, זמנים מהירים ברידג'מונט היי, החוויה הראשונה של אמא שלי, והחברים המעטים שהכרתי שסיפרו לי על החוויות שלהם).

אבל למעשה, רוב האנשים שעושים הפלות בארה"ב הן כבר אמהות. לפי א דו"ח מכון גוטמאכר שבדק את הנתונים משנת 2014 (האחרון הזמין), ל-59% מחולי הפלות יש כבר ילד. זה המצב מאז לפחות 2004, עלייה מ-50% ב-1989, כשזה עדיין היה אחוז גדול.

אליסון בייטס, אחות מתרגלת ומטפלת בהפלות ב- Planned Parenthood במיין, מעידה על כך. "יש הרבה הנחות לגבי הפלות והאנשים שעוברים הפלות כאנשים צעירים יותר או אנשים שאינם בני זוג. אבל המציאות היא שרבים מהמטופלים שאנו רואים לטיפול בהפלות הם הורים", היא אומרת. "זה תרחיש נפוץ מאוד".

קשורים: כיצד מותגי אופנה עומדים על זכויות רבייה

יש כל כך הרבה סיבות מדוע אמהות עושות הפלות. קלי וויקלונד, הבעלים והמנהלת הקלינית של המרכז לבריאות האם בהטבורו, פנסילבניה, המייעצת למטופלים בנושא בריאות האם עניינים, כולל קבלת החלטות על הפלה, מחלקים את הסיבות לשלוש קטגוריות: סיכונים לבריאות האם, סיכונים בריאותיים לעובר, וסיכונים חברתיים/תרבותיים החלטות.

גוטמאכר מחקר שנערך בשנת 2004 מראה כי רבע מהמדגם האיכותי ציינו את דאגותיהן של נשים לבריאותן שלהן או לבעיות בריאות עובריות אפשריות כסיבות לסיום ההריון. על-פי ה-CDC, כ-700 נשים למות בכל שנה בארצות הברית כתוצאה מסיבוכים של הריון או לידה, וכן מחקר ב JAMA רפואת ילדים מראה שילדים שנולדו לנשים שנמנעו מהן הפלות נוטים יותר לחיות בעוני.

לגבי האחרון, שהוא יותר מעורפל, וויקלונד מסבירה שנשים רבות מבוגרות או שכבר יש להן ילדים בוגרים עשויות להרגיש שאין להן את זה להתחיל הכל מחדש. לעתים קרובות, מדובר בקריירה של אישה, כספים או מערכת יחסים שלא יכולה לסבול ילד נוסף. עבור אמא שלי, כל אלה היו סיבות רלוונטיות.

וויקלונד מוסיפה שהמטופלים שלה אומרים לעתים קרובות, "הם לא רוצים לעשות את זה אלא אם כן הם יודעים שהם יכולים לעשות את זה היטב, ובהיותם כבר אמא, הם יודעים מה זה דורש." 

מעל הכל, יש דבר אחד שכמעט לכל הנשים הללו יש במשותף. כפי שמגדיר זאת בייטס, "הם רוצים להיות ההורה הכי טוב שהם יכולים להיות לילדים שכבר יש להם." היא מוסיפה, "יכול להיות החלטה כלכלית, זו יכולה להיות החלטה רפואית, אבל היא לרוב קשורה לאינטרסים של המשפחה שכבר יש להם אכפת." 

אם רוב הנשים המבקשות טיפול הפלות הן אמהות שעושות בחירות לטובת האינטרס של משפחותיהן - ממקור ראשון ידע מה המשפחה שלהם צריכה ומה בדיוק כרוך במתן מענה לצרכים האלה - אז למה יש כזו סטיגמה סביב זה עוֹד?

אחת הסיבות, מסבירה וויקלונד, היא שמלמדים נשים מגיל צעיר שהן כן אמור ללדת את "כל התינוקות", שהם לא יזכו לחיים וחלומות משלהם, שהם צריכים להיות קדושים. זה כמו, 'אתה כבר מוכן לזה, מה זה עוד אחד?' אומר. "אבל זה בגלל שאנשים ממזערים באופן קיצוני כמה מורכבות החיים של נשים, ואני חושב שהם פשוט אומרים לנשים שהן יכולות לעשות עוד דבר אחד [בנוסף] למיליון הדברים שהן כבר עושות".

"אינסטינקט אימהי", היא מציינת, אמור להיות ההפך ממה שהיא הפלה, במוחם של המלעיזים. אבל האירוניה היא, כפי שהוכח לעיל, נשים משתמשות בדיוק באינסטינקטים האימהיים שלהן בעת ​​קבלת החלטות מסוג זה.

אז איך נוכל לנרמל אמהות שעוברות הפלות ולמזער את הסטיגמה שמגיעה עם ההחלטה הזו? בייטס מציעה להפחית את השתיקה סביבו, שלדעתה היא באמת משפיעה מבחינת הנראות ועוזרת לאנשים להבין את החשיבות. "זהו מעגל של בושה ושקט", היא אומרת, "אז אני חושבת שככל שאנחנו מדברים על זה יותר [זה]... צעד בכיוון הנכון, לשבור את התבניות שקיימות עכשיו."

במשך שנים, אמא שלי ראתה את עצמה כחלוצה על היותה אלופת מוקדם בהפלות, על כך שעשתה אחת את עצמה כשזה עדיין לא היה חוקי, על שעזרה לחברה שהייתה זקוקה לתמיכה - וגם אני רואה אותה כך. אבל מה שמרשים אותי עוד יותר הוא שאמא שלי הייתה אחת מהנשים הרבות שקיבלו החלטה לטובת משפחתה למרות שאולי היא הרגישה לא פופולרית או בודדה או מבישה. אני גאה בה על שהייתה נועזת מספיק כדי לעשות את זה, ושמחה שהיא הרגישה שהיא יכולה לחלוק איתי את הסיפור שלה.