כאשר שכבת ההגנה של הפלסטיק נמשכה מהמסלול ממש לפני תחילת תערוכת MaxMara ביום חמישי בבוקר, כשגיליתי סט שנבנה עם רצועות של אדמה טרייה, הבחנתי בנמלה עושה את דרכה באיטיות על פני המסלול. תהיתי לעצמי, דחוס בין עורכים, האם הנמלה ראתה ג'יג'י חדיד לדרוך לעברו? מה עלול לעבור לו בראש? האם הוא חשב, אולי, האם עלי לצלם סלפי? האם ג'יג'י ו בלה תחרותי על מי יפתח מופע? האם שברי הדשא האלה גורמים לי להיראות שמנה?
ואגב, זה לא אוסף מעולה של MaxMara?
אני שמח לדווח שגם השאלה האחרונה עלתה בראשי (וגם לספר לכם שהנמלה שרדה את ג'יג'י ואת עשרות המבטים הנותרים). זו הייתה אוסף מפתיע, מלא בהדפסים טרופיים שלא היו במקום אינדוצ'ין או מלון בוורלי הילס, וסריגים מצחיקים אבל גם חמודים שמתארים למורים, תוכים ו צְפַרְדֵעַ. זה הזכיר לי את אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, ריו, אבל למעשה הקולקציה נוצרה בהשראת נופים של אמריקה הלטינית וכרמן מירנדה. לא הייתי כל כך רחוק. עם זאת, מלבד הרוח הצבעונית, ההצגה הזו של MaxMara הייתה הרבה יותר צעירה וספורטיבית, עם נהדר בדים טכניים מעורבבים בקולקציה, יחד עם כמה שמלות נהדרות ופשוטות מתחת לספורטיביות מעילים.
שבוע האופנה במילאנו מתחיל מצוין. ספר לנמלה הזאת שלבלה חדיד היה הכבוד לפתוח גם את המופע המעולה של פנדי ביום חמישי וגם את המופע הידידותי לפלמנקו של אלברטה פראטי ביום חמישי לפני כן, שתי הקולקציות שהיו כל כך מתואמות עם המסר האופטימי של העונה, שאתה צריך לתהות מתי בדיוק, מילאנו קיבלה את התרץ שלה חזור? פנדי היה טוב במיוחד, עם שמלות סופר קלילות מעוטרות בספריי פרחים מפתיעים, חלקן מודפסות וחלקן רקומות בעדינות (ראה: ג'יג'י ובלה חדיד, בתמונה למעלה). פסי רוגבי היו נושא על חצאית סינר, שמלות בנויות מגניבות וסוודר, כמו גם אביזרי הספורט. הנעליים - הו, הנעליים - היו כל כך מעולות בהופעה הזו, הכלאה של עקב וגרב אתלטית בדוגמה אחת, שהציעה ששיתוף פעולה עם נייקי לא יהיה בא בחשבון. ברור שהם היו מקוריים בידיהם של קרל לגרפלד וסילביה ונטוריני פנדי.
באשר למיוצ'ה פראדה, שהקולקציה המרתקת שלה סיימה את הערב, התצוגה העונה הייתה על הסט כמו על הבגדים. אמנם אבד לי שכלוב הרשת העצום שעליו ישבנו נבנה למעשה על שרידי הסט הכפרי יותר של העונה הקודמת, עד שראיתי הודעה לעיתונות לאחר התוכנית, רשמתי מיד את ההשפעה של מיצב סרט שהתנגן בקטעים לאורך צגים מרחפים מעל המסלול, כפול רמפה. אלו היו קטעים משיתוף פעולה חדש בסרט בין פראדה והבמאי דיוויד או. ראסל, התקשר עבר קדימה, מראה נשים כשהן מסירות פריטי לבוש. הם הוצגו קדימה ואחורה בפרצים כל כך קצרים, שהם בהתחלה הזכירו את השטיחות והחזרתיות של קטעי בומרנג ברשתות החברתיות.
הקולקציה של פראדה, בינתיים, הייתה בעיקר ריף על הלבשת החלקה, עם שמלות קלות מאוד מעוטרות בנוצות שואו-גירל, ז'קטים משוחררים מסומנים עם תג זהות גנרי (סוג של מיתוג בדרכו), והרבה סנדלי במבי פרוותיים שנראו כמו משהו שחדיד עשויה ללבוש על סטארבקס לָרוּץ. אין הכוונה מזלזלת, שכן לבגדים היה משיכה פשוטה ורדודה יותר, כלומר בגדים שנועדו לקנייה וללבישה בשמחה, ועל זה אמורה להיות אופנה.
מה שעושה אותנו הכי מרוצות של נמלים אופנה הוא כאשר עונה מציעה אפשרויות גם כיווניות, כמו במחנה ההיפר-דקורטיבי בראשות אלסנדרו מישל של גוצ'י, וגם לבישה בקלות. בקטגוריה האחרונה אהבתי במיוחד את הקולקציה של ג'ני מאת שרה קוואצה פאצ'יני. נקי, ספוג, ובעיקר לבן, עם אפשרויות מכוונות למודע הגוף ולמי שמעדיף להיות פחות חשוף, זו הייתה הופעה חזקה של מעצב שעוזר להחזיר לייבל איטלקי נערץ לאופנה מַפָּה.
