בפרק 2017 של E!'s החיים של קיילי, קיילי ג'נר פתחה בפני הצופים את ה"אחריות" שהיא חשה להתעמת ולעצור אופורטוניסטים למכור גרסאות מזויפות של קיילי השפתיים שלה. כדי להוכיח זאת, היא שלחה אותה ה-BFF דאז, ג'ורדן וודס במשימה לקנות כמה זיופים. באופן לא מפתיע, הרוכלים ברחוב לא היו מעוניינים לבצע מכירה עם מצלמות מתגלגלות, כך שהעימות הגדול היה פספוס. אבל איל האיפור נראה מוטרד באמת ממה שראתה באותו יום.
בכתב וידוי מוקלט לאחר מעשה, ו כמה מקרים עַל טוויטר וסנאפצ'ט, הצעירה של קריס ג'נר השתמשה באותו הטון שמאמרים רבים על איפור מזויף עושים: היא רמזה שצרכנים שולל, שלא ביודעין רכשו נוקאופים ממותגים במקום העסקה האמיתית, ומעמידים את בריאותם בסכנה תהליך.
כזכור, מסע הצלב המשודר של ג'נר נגד מוכרי ערכות השפתיים המזויפות התרחש זמן רב לפני שהמוצרים שלה הפכו לזמינים ב-Ulta מקומות ברחבי הארץ. אז, ה- Kylie Cosmetics האתר יקרוס תחת ביקוש גבוה ומשווקים הגיעו עד כדי שימוש בבוטים כדי לקנות מוצר אותנטי ואז להוריד אותו בסימון תלול.ללא ספק, קונים מזדמנים באיביי נמשכו בגלל המחירים הנמוכים של מוצרי קוסמטיקה שהוצבו אחרת. אין ספק, תיירים שהלכו ליד רוכלי רחוב בדאון טאון לוס אנג'לס או ברחוב התעלה של מנהטן התלהבו מדי מה סיכוי לסיפוק מיידי ללא זמן משלוח כדי לפקפק בזמינות המיידית של ביקוש כזה פריט.
אבל לא כל מי שרוכש זיוף עובר שולל. יש קהילה הולכת וגדלה של קונים שלא רק מחפשים מוצרי נוק-אוף באינטרנט, אלא סוקרים וממליצים על המוצרים בקבוצות סודיות בעשרות אלפים. ולמרות שג'נר מניחה בנדיבות שהמעריצים שלה מתבלבלים, הקונים האלה יודעים בדיוק בשביל מה הם שם.
בקבוצה אחת כזו בפייסבוק יש יותר מ-60,000 חברים שמפרסמים ביקורות על ערכות חיקוי קיילי ליפ ("לא דביק אבל די מייבש") ופלטות Too Faced ("בעצם מריח כמו אפרסקים!!"), בין השאר אחרים. הם מפרסמים גם שאלות וטיפים, ויש עוד המון קבוצות שמתהדרות גם בחברות באלפים. רבים מהקונים האלה מודעים לחלוטין לאפשרות שהשפתונים והקרנות הלא מוסדרות שהם מזמינים מחו"ל יכולים לכלול מרכיבים מסוכנים, אבל הם לא נרתעים.
השאלה היא למה? למה לקנות איפור מזויף בכוונה? שלא כמו זוג נעלי לובוטינס או תיק מזויף של לואי ויטון, לא משנה כמה טוב משכפל את המזויף מוצרי איפור יוקרתיים הם, ברגע שקונה לובש אותם, אף אחד אחר לא יכול לדעת מה הם אמורים לעשות לִהיוֹת. למה לא פשוט ללבוש איפור בטוח ואמין אם האריזה לא תהיה גלויה בזמן שאתה בחוץ לובש אותה?
קלריסה, צעירה בת 22 באוסטרליה, שמצולמת כאן יחד עם אוסף הזיופים שלה, מתגאה זיופים של מותגי יופי אהובים כמו Fenty, Too Faced ו - האהוב עליה "בוודאי" - אנסטסיה בוורלי הילס. לדבריה, לא תמיד קל לדעת מתי מוצר אינו הדבר האמיתי, כך שזה לא ירתיע אותה מלקנות טמטום. "חלקם לא מריחים כמו שצריך, אבל אני אוהבת אותם", היא אומרת.
ליי*, אם בת 35 מטקסס, קנתה העתקים של שפתוני Lime Crime ו- Kylie Lip Kits ואפילו נתנה איפור חיקוי לבני משפחתה כמתנות לזמן מה, אבל היא אומרת שהיא דאגה שהם ידעו שהם לא מקבלים את העסקה האמיתית. כשהיא מעוניינת להקים קו איפור בעצמה, היא שמעה על ההעתקים "מנשים אחרות בדפי האיפור" ו"רק רצתה לנסות את זה".
ב"דפים" אלה, נשים כמו ליי חולקות תמונות ודוגמיות, לפעמים עם השוואות זו לצד זו של שפתונים וצלליות מתחזים מול מקבילותיהן האמיתיות. בתמונות אלו, סימני הזיוף מודגשים, בדיוק כמו במאמרים שנועדו לעזור לקונים לעתיד להימנע מהונאות. ההבדל הוא, כמובן פרסומים בדיוק כמו זה להצביע על גופני אריזה לא אחידים או נוסחאות גירי כסימן אזהרה, בעוד שהקונים המקוונים האלה מבשרים על מטעים טובים במיוחד על כך שהם לא מציגים את הפגמים האלה. האריזה, עבור אנשים רבים במשחק הזיופים, היא כל העניין.
"אני קונה העתקים כשאני רוצה שהמוצר יוצג אבל לא באמת אלבש את הצבעים האלה הרבה", הסבירה ג'ואן*, חברה פעילה בקבוצת ביקורת אחת. היא תיארה את עצמה כמאפרת מוסמכת שהחלה להתעסק בזיופים כדי שתוכל להבין על מה אחרים מדברים ביוטיוב. מצטט את מורפה ג'יימס צ'ארלס פלט, מבחר של 39 צלליות בגווני קשת בענן במגוון גימורים שנעשו בשיתוף עם המאפרת הכוכבת, שנמכרו ב-39 דולר לפני המכירה, היא ציינה, "אני לא אוהבת את סיפור הצבע אז לא הייתי רוצה לשלם מחיר קמעונאי רק על האריזה שלי. אוסף."
לאוהבי האיפור, האריזה היא המפתח. קשמיר ניקול, מייסדת ומנכ"לית מותג הפולחן האהוב ביוטי בייקרי, סיפרה בסטייל שהאריזה היא אחד החלקים החשובים ביותר בקו שלה, הכולל אריזות קונדיטוריות דקדנטיות על שפתיים שוטים (20$) ו יסודות קייק מיקס ($28). "כשזה מגיע לאריזה, הכל חשוב", הסבירה. "אני מקבל כל כך הרבה לקוחות ששולחים לי תמונות של ההגדרות שלהם בבית, של unboxing שלהם. הם אפילו לא רוצים לפתוח או לקרוע את הקופסאות שלנו".
כמובן, המוצרים של ניקול זמינים דרך קמעונאים מהימנים, אבל הרצון להציג חבילה חמודה היא משהו שקונים העתקים דואגים לו מאוד, בין אם התכולה חוקית או לא. אבל איך נראה החיצוני הוא רק אחד מהחששות שעולים ברשתות החברתיות הסודיות האלה קהילות, שבהן שיחות מדגישות כמה מחשבה מושקעת ברכישת מזויפים תפצה. משתמשים שואלים איזה אתר מסחר אלקטרוני הוא הטוב ביותר לקניית העתקים ריאליסטיים עם הסיכוי הנמוך ביותר להטריד את הבנק או המכס שלהם, מכיוון שמספר אתרים הם סינים. הם מבקשים קישורים לפריטים ספציפיים לפי שם, יחד עם ביקורות. מישהו יודע אם Wish הוא אתר אמין? האם iOffer בטוח? אלי אקספרס? DHGate? מישהו ראה את פלטת המשנה של אנסטסיה בוורלי הילס?
יש סיבה לספציפיות של שאלות אלו, מעבר לגלות עד כמה דביק נוסחת שפתיים מסויימת של מוכר היא: צעד שגוי אחד של קונה לא יזום עלול להפיל את כולו פעולה. AliExpress, למשל, היא חברת בת של קבוצת עליבאבא, אשר יש כלל ברור למוכרים שהקימו חנויות מקוונות בשוק: "פרסומים חוזרים ונשנים של פריטים מזויפים או לא מורשים יגרמו להשעיה מיידית של החברות שלך." באופן דומה, eBay מספרת למוכריה שרשימות העתק יוסרו או גרוע מכך: "[את] עשויה להיות כפופה למגוון פעולות אחרות, כולל מגבלות על הרשאות הקנייה והמכירה שלך והשעיית חשבונך."
מודעים לכך שהם מסתכנים בסגירת החנויות שלהם, חלק מהספקים באתרים שולחים את המוצר ללא לוגו אלא אם הקונה שולח סוג מסוים של הודעה עם ההזמנה שלהם. ההודעה יכולה להיות פשוטה כמו שם של אדם שיש לו מערכת יחסים מבוססת עם המוכר. הוראות לגבי מה ההודעה צריכה לומר מתפרסמות בצורה ברורה בקבוצות המדיה החברתית או בשרשורים פרטיים באפליקציות צ'אט כמו טלגרם.
המוכרים גם מפסיקים בעצמם, מקימים אתרים ייחודיים או משתמשים באפליקציות הודעות ומבצעים את כל המכירות שלהם ללא פיקוח על מקומות שוק כמו Aliexpress או eBay. שם, בניגוד לאתרי מסחר אלקטרוני של צד שלישי, ניתן לפרט יותר את התמונות של המוצרים מבלי להסתכן במחיקת החנות של המוכר. מוכרים עצמאיים זוכים להתייחסות ולביקורת בקבוצות הפרטיות, אם כי בתדירות נמוכה יותר מהאתרים המבוססים יותר כמו DHGate.
עבודה רבה מושקעת כדי לוודא שהפריטים יהיו ארוזים וממותגים לשביעות רצון הלקוח, אבל כסף משחק תפקיד גדול בקביעה מדוע מישהו יבחר באיפור מזויף על פני העסקה האמיתית, גַם. ג'ואן אומרת שהיא אוהבת "להשוות את הנוסחה והתמורה לצבע" בין אחד מהפריטים האותנטיים שלה והעותק המתאים שלו, כך שברגע שהיא פוגעת במחבת האמיתית, היא יכולה לחסוך כסף תחליפים. היא הודתה שהתוצאות משימוש בהפקעות הן לעתים רחוקות זהות, אבל היא "הופתעה לטובה" מהדיוק של זיוף מדי פעם. ובכל זאת, אמרה המאפרת, היא לעולם לא תשתמש בזה על לקוח משלם, כי לא על זה הם משלמים, וייתכן שהם לא מודעים לסיכונים.
Jewel*, צעיר בן 17 בגואם, סיפר בסטייל היא קונה את הזיופים כבר שנתיים ואינה דואגת מהסיכונים הבריאותיים כי היא ממעטת להתאפר בעצמה: "אני מנהלת ארון אינסטגרם קטן חשבון ואני נהגנו לקנות איפור מזויף מאליאקספרס או מהפיליפינים ולמכור אותו מחדש למטרות רווח, אבל הייתי מודיעה לקונים שזה מזויף", היא אמר.
לחלק מהלקוחות אולי לא אכפת שהם מסתכנים בשימוש במוצרי קוסמטיקה שעלולים להכיל ציאניד, ארסן, רעל עכברים, שתן או עופרת, כפי שדווח ב-WWD, אבל החשש הסביר לשפשף כל אחד מהמרכיבים האלה על העור שלהם הוביל כמה מחברי הקהילה המקוונת לביקורת העתקים להירתע מאיפור ולהיצמד לתיקים וחגורות. "אני לא רוצה לשרוף את הפנים שלי", אמר אחד מחברי קומץ קבוצות נוק-אוף בסטייל על החלטתה לקנות תכשיטי נוק-אוף במקום טיפוח העור.
אמנם זה לא סביר שמישהו שמשתמש באיפור מזויף - בין אם הוא יודע שכן או לא - ישרוף את הפנים שלו, אבל האפשרות לחוות גירוי או גרוע מכך היא עדיין אמיתית. די*, אישה מקולומביה הבריטית באמצע שנות ה-20 לחייה, יודעת את זה טוב מדי עכשיו, כשהיא נלחמת בחודשים האחרונים בתופעות הלוואי של זיהום שנגרם על ידי העתקים.
זה התחיל בתמימות מספיק, לדבריה: היא ראתה עותקים של שפתון Lime Crime נוזלי במודעות של אפליקציית המסחר האלקטרוני Wish והצטרפה לכמה קבוצות ביקורת זמן קצר לאחר מכן.
"כל הפוסטים היו חיוביים ואנשים שיבחו את כל הרכישות שלהם אז החלטתי לנסות", נזכר די. "ידעתי את הסיכונים של רכישה, אבל בעיני, כצרכן אתה גם לא יכול להוכיח מאיפה כל הדברים האמיתיים מגיעים, והזיופים כמעט זהים, אז למה שלא תנסה? למה להוריד 25 דולר על שפתון אחד כשאני יכול להשיג העתק ב-3 דולר?"
לאחר שצברה אוסף של כשמונה שפתונים, היא למדה מדוע.
די עקבה אחר העצות של פוסטרים אחרים בקבוצות שהצטרפה אליה, ובדקה כל נוסחה על ידה כדי לבדוק תגובות לפני שהתחייבה לענוד כל אחת מהן על פיה. עם זאת, עם ליל כל הקדושים שהתקרב, היא התעזה יותר והשתמשה בשפתון שחור שלא נבדק כדי לצייר את פניה לתחפושת שלד.
ראשית, כשניסתה להסיר את האיפור השחור, עורה היה מוכתם בצבע מג'נטה. יומיים לאחר מכן, הגוון הורוד סוף סוף דהה, אך עיניה החלו להרגיש יבשות. לאחר 12 ימים שבהם היובש והגירוד החמירו, היא התעוררה ומצאה את עיניה "נוטפות". משם, היא נאלצה ללכת לרופא, שם נאמר לה שיש לה זיהום וקיבל קרם שמטשטש אותה חָזוֹן. חודשים לאחר מכן, האזור סביב עיניה דומם מתלקח עם אקזמה, אמרה וציינה שזה "אדום ומקומט" גם כשאין התלקחות.
"זה מבאס," אמר די בסטייל. "לא יכולתי להתאפר מאז אוקטובר."
לי, הקונה בטקסס, הפסיקה להזמין את האיפור שלה מקמעונאים מזויפים בחו"ל כי נמאס לה מה פרנויה שבאה עם סיכון בריאותה, למרות שמעולם לא הבחינה בהשפעות שליליות מהזיוף מוצרים. כעת, היא עובדת קשה על קו האיפור שחלמה להשיק לאחר שלקחה כמה שיעורים במכירות פרטיות מתקופתה בקהילות הביקורת. אחרים, מחויבים לחיים המזויפים כתמיד.
אחרי שדי פרסמה את סיפור האזהרה שלה בקבוצת פייסבוק, היא חשבה שאחרים יפסיקו להסתכן בזה עם דפיקות, אבל נראה שהסיפור שלה לא סחף את ציידי העסקאות המושבעים שם. ביקורות על פלטות צלליות מזויפות של אנסטסיה בוורלי הילס והוראות לרכישת ערכות קיילי שפיות הונאה עדיין נפוצות.
הסיבות לרכישת איפור מזויף בכוונה - ובעמל רב הן מגוונות כמו האנשים שעושים זאת, אך האם צרכן עושה זאת כדי לחסוך כסף, להציג אריזה מסויימת על ארון, או פשוט לספק קצת סקרנות, יתכן שמתבונן אף פעם לא ידע שהשפתון הם לובשים עלות של 3$, דרשו מילת קוד רק כדי להזמין, לקח חצי חודש להגיע מסין, ויכול להיות שהם גורמים לזיהום באותו זמן רֶגַע. אולי הקונים האלה מסתכלים על המילים החכמות של קיילי עצמה, שאמרה פעם: "כולם תמיד אומרים לי מה, ומה לא, לעשות; אתה פשוט מקבל עור קשה."
*השמות שונו כדי להגן על זהות הנבדקים.
