מתי ילוסטון השחקנית קלסי אסביל כיכבה בקמפיין הזוהר לפני הסתיו של לואי ויטון בשנה שעברה, היא הייתה בחברה טובה, להצטלם לצד כמה מהגברות האהובות על בית האופנה כמו מישל וויליאמס, אלישיה ויקנדר וסופי חָרָט. אבל יותר מכל, אסביל התרגשה לפגוש את אחד מהשראות הסגנון האישי שלה, המוזה של לואי ויטון והמועמדת לאוסקר רות נגה.
דרכיהם לא הצטלבו בצילומי הקמפיין, אז אסביל קיוותה שתזכה לשוחח עם נגה בתצוגת האופנה של המותג בפריז. עם זאת, כשהגיע הרגע, היא קפאה באופן מובן. "שנינו היינו שם, אבל פשוט הערצתי את רות מרחוק כי הייתי מביך מדי להגיד משהו, באופן טבעי", צוחקת אסביל. "היא לבשה את הז'קט הוורוד הקצוץ הזה ונראתה כל כך מגניבה."
אז בשביל בסטיילשל יולי סטייל קראש צ'אט, חיברנו את שני הכוכבים כדי שיוכלו להיפגש-חמודים שלהם. וכן, הם תקפו את זה, מדברים על הכל, החל ממה שהם עושים בהסגר ועד למנטרות השטיח האדום שלהם ("Fake it till you make it", מתבדחת נגה).
"רות תמיד גילמה את הרעיון שהאדם הוא זה שמייצר את השמלה", אומרת אסביל. "הבחירות שלה אינדיבידואליות, נשיות ועוצמתיות - ומכאן מבטה המדהים של ג'ואן ד'ארק בגלובוס הזהב של 2017". [לְהַלָן]
נגה התוודתה שהשמלה הכסופה האיקונית של לואי ויטון היא המראה האהוב עליה בכל הזמנים. "זה בעצם גרם לי לבכות כשלבשתי את זה", אמרה. "אופנה יכולה להיות מאוד רגשית, במיוחד כשזה משהו שנעשה רק בשבילך. כשיצאתי מהמכונית בשמלה הזו, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשבתי, 'אני יכול לעשות את זה'. זה לא היה פסיכולוגי - זו הייתה אופנה".
המשך לקרוא לשיחתם המלאה למטה.
קלסי אסביל: רות, מה שלומך? זו תקופה כל כך קשה, אז לדבר איתך זו הסחת דעת נפלאה. כל היום חיכיתי לזה.
רות נגה: זה כל כך משמח אותי! זה מרגיש כמו סוף העולם, לא? אני בלוס אנג'לס, אבל לפני זה הייתי בניו יורק עושה כְּפָר קָטָן. סיימנו ימים לפני שברודווי החשיך. היינו כל כך אסירי תודה.
KA: מדהים. עבדתי על פארגו, והיינו חייבים לדחות את הצילומים לפני שני הפרקים האחרונים.
RN: אני מאמין שהם קוראים לזה צוק-האנגר! איך היה עד כה?
KA: זה מעולה. זה מתרחש בשנות ה-50, והתאהבתי בארון הבוקרים. מה עשית בהסגר?
RN: המשפחה שלי נמצאת באירלנד ובלונדון, אז חייתי באזור הזמן שלהם. נשתה משקאות ביחד, ואז אני שיכור בערך בשעה 15:00. זמן L.A. [צוחק] גם אני בישלתי. אני כל כך מודאג ובישול הוא הזמן היחיד שאני לא חושב על כלום. הקשבתי לפודקאסט על השילוש הקדוש של המטבח של ניו אורלינס, אז כל מה שאני מכין זה עם בצל, פלפל וסלרי.
KA: נשמע טעים. זה מצחיק שמעולם לא נפגשנו באופן רשמי באופן אישי, למרות ששנינו עשינו את צילומי הקמפיין של לואי ויטון בשנה שעברה. אני חושב שהפעם הראשונה שראיתי אותך הייתה בהופעה בפריז. הערצתי אותך מרחוק כי הייתי מביך מכדי להגיד משהו. [צוחק]
RN: כנראה הייתי מוקף בדוגמניות, מרגיש נמוך.
KA: הא! לבשת את הז'קט הוורוד הנהדר הזה [למטה]. תמיד גילמת את הרעיון שהאדם הוא זה שמייצר את השמלה. הבחירות שלך אינדיבידואליות, נשיות ועוצמתיות. מכאן מראה ז'אן ד'ארק שלך.
RN: ניקולס [גסקייר] הוא הפצצה. ה ז'אן ד 'ארק השמלה שהוא יצר עבור גלובוס הזהב היא האהובה עליי. זה ממש גרם לי לבכות כשלבשתי את זה. אופנה יכולה להיות מאוד רגשית, במיוחד כשזה משהו שנעשה רק בשבילך.
KA: אהבתי את זה. נראית כמו מלכה!
RN: האמת היא שאני ביישן נואש. אני יודע שזה לא נשמע ככה כי אני אירי ואני מדבר הרבה, אבל יוצא מהמכונית בשמלה הזו, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשבתי, "אני יכול לעשות את זה." זה לא היה פסיכולוגי - זו הייתה אופנה. האם הרגשת כך?
KA: כן, בטח עם הבגדים של ניקולס. לפעמים זה מרגיש שכל הסיבה לצאת היא רק כדי ללבוש את העיצובים שלו. זה כן גורם לך להרגיש עוצמתי. בקמפיין האחרון שעשינו, הוא שינה את המראה שלי והיתה לי חוויה מחוץ לגוף כמו, "אוי אלוהים, הוא גאון והוא עומד ממש מולי ומתקן את הצעיף שלי." זה סוג של א סוריאליסטי.
RN: אני יודע. בגדים באמת יכולים לשנות את הלך הרוח שלך. בשבילי, לפעמים זה פשוט כמו ללבוש שמלה עם מחוך שמרגיש כמו חגורה. זה גורם לי לעמוד זקוף, אבל זה גם גורם לי להרגיש מסוגל.
KA: מה שגם כל כך נפלא בעבודות שלנו הוא שיתוף הפעולה עם במאים ומעצבים. אחד המראות האהובים עלי היה עיצוב מדהים של קלווין קליין מאת רף סימונס [למעלה]. רף צפה בסרט שלי ווינד ריבר, והתחברנו מעליו, ואז הוא הכין את שמלת הפאייטים השחורה הזו להקרנת הבכורה של ילוסטון. הוא אפילו שלח פרחים למלון שלי כשהתכוננתי, וזה היה כל כך חביב.
RN: אני אוהב כשמישהו מעריץ את העבודה שלך ואתה מעריץ את שלו, ואתה נפגש. ככה עושים אמנות.
KA: איך התהליך שלך לגבי השטיח האדום?
RN: יש לי חוש סטייל מובהק, אבל הרבה פעמים אין לי מושג מה ללבוש. למרבה המזל, יש לי את [סטייליסטית] קרלה וולש, שהיא הטובה ביותר. היא יכולה פשוט להסתכל עליי ולומר, "אה, אתה צריך ללבוש את זה." וזה איכשהו תמיד עובד.
KA: לא ממש למדתי את אומנות ההלבשה בעצמי לאירועים. אבל אני עובדת עם דניאל גולדברג, והיא הפכה לתחושת רוגע עבורי באותם רגעים.
RN: אתה מסתדר מצוין. החברה הכי טובה שלי בדיוק שלחה לי שיר לנשים באמנויות. זה על להישאר שם ולעמוד באמת על שלך כי זה לא קל להיות בעין הציבורית. אני הולך לשלוח לך את זה.
KA: אני אשמח לזה. בתור ילד, אהבת לשחק בהלבשה?
RN: אמא שלי הלבישה אותי עד גיל 12. הייתי כזה ילד ילד. היה אכפת לי מה לבשתי רק כשהופעתי בסלון של סבתא שלי. אבל בשלב מסוים, חשבתי, "בסדר, אני צריך להגביר את המשחק שלי כאן." [צוחק] עכשיו, אני בדרך כלל בוחרת דברים כי אני אוהב את הצבעים או מה שהם עושים ביחד. אני יכול להעריך את האמנות.
KA: האם אתה קונה גדול? לאחרונה, התחברתי צמר פלומה, המותג הספרדי הזה שיש לי יותר מדי ממנו. אני קונה את החולצות, הסוודרים, השמלות, המכנסיים, הכל.
RN: קניתי רק ארבעה דברים עד כה השנה! בעיקר בגלל שעשיתי הצגה, אז לא היה לי זמן לעשות קניות. הבנתי שאני מתפקד טוב מאוד כשאין לי המון אפשרויות. אני בדרך כלל מסתובב עם שלוש מזוודות מקסימום.
KA: יש משהו כל כך מנחם בידיעה שכל החפצים שלך נמצאים רק בכמה מזוודות. מהי העצה האופנתית הטובה ביותר שניתנה לך?
RN: בחר סטייליסט טוב. ותזייף את זה עד שתצליח. אני רציני! קשה ללבוש את השמלות האלה ולא ליפול. פשוט תעמוד זקוף ותגיע לקצה השטיח האדום הזה. אה, וסמס לי אם אתה צריך משהו!
