אתה מכיר את הסצנה. אתה במסיבת בית והבחורה הכי מגניבה בחדר לובשת בגד מגניב באופן בלתי צפוי שהוא פשוט כל כך שונה משל כולם. (חלקית מה הופך אותה לבחורה הכי מגניבה שם.) אתה שואל אותה מי הכין את השמלה או החולצה הזו או מה שלא יהיה, כמובן, זה ממותג אינדי שמעולם לא שמעת עליו - וזה הרגע שבו אתה מבין שאתה באמת צריך יש. "זה כבר לא קשור לסטטוס", אומר הרכבת מותג מייסדת שותפה (ובדרך כלל הילדה ההיא במסיבה) הילרי צרפת (בתמונה למטה). "זה יותר על איך אתה מבטא את עצמך במה שאתה לובש, וזה מגניב ללבוש מעצב שאולי לא מוכר כמו כמה אחרים."
וצרפת צריכה לדעת. לאחר שחתכה את שיניה בתעשיית האופנה - עובדת בסיטונאות ב דיאן פון פירסטנברג והשקה רייצ'ל זואיהקו המוכן ללבישה של, תודה רבה - צרפת השיקה את Brand Assembly, קהילה ומרכז למעצבי אופנה עצמאיים ומתעוררים לצמוח ולנהל את העסקים שלהם. החברה גם מקיימת שמונה תערוכות בשנה (ארבע בניו יורק וארבע בלוס אנג'לס) כדי להציג את המותגים הקטנים לקונים פוטנציאליים ולתקשורת. אז ברור שצרפת יודעת את הדברים שלה כשזה מגיע לאיתור וקניות של מעצבים מתפתחים, מה שלמעשה אומר הרבה יותר מסתם חפצים מחמיאים בארון הבגדים שלך.
"הרבה ממותגי האינדי מייצרים מקומית", היא אומרת ומצביעה על מחוזות הבגדים בניו יורק ולוס אנג'לס, בנוסף למוקדים מתפתחים כמו נאשוויל וצפון קרולינה לג'ינס. "אז על ידי תמיכה במותגי האינדי האלה, אתה גם תומך בעסקים מקומיים. אז זו הטבה".
יש גם אלמנט כזה של סיפוק אישי בלבישת תוויות עצמאיות - כאילו אתה מרגיש קריר יותר, עצבני יותר, יודע יותר, נכון? ובכן, יש לכך סיבה. "העניין עם מותגי אינדי, במיוחד באזור ניו יורק, כולם חברים וכולם עובדים יחד כדי לשפר את העסקים שלהם", מסביר צרפת. "ואז החברים האמנים שלהם לובשים את זה וזה מתחיל לגרום לכת המחתרתית הזו לעקוב אחריו." אז, בעצם, על ידי לבישת חלקים שנעשו על ידי סט בסגנון הירך, אתה הופך לחלק מהנבחרת שלהם.
אז למי עלינו לפקוח עין, במיוחד לעונת מזג האוויר החמים? כי אנחנו ברצינות מצטרפים לשמלות חמודות לילדות במרכז העיר, תיק חדש לא-It-bag It, אולי כובע מהנה. צרפת מזכירה לראשונה קו מודע חברתית (וסתם כיף). Öhlin/D, שהוקמה על ידי אן דין וג'ייקוב פארק. (שלושה לוקים מקולקציית אביב 2016 של Öhlin/D בראש.) "הם קיבלו הרבה באזז", אומרת צרפת על הלייבל שהופיע לראשונה שבוע האופנה בניו יורק עם קולקציית סתיו 2016 שלהם.
היא גם בודקת שמות של מעצבי בגדי נשים (ו-BFFs) קרלין, קו מבוסס ברוקלין, אך בהשראת So-Cal, ו ריי, קולקציה מינימליסטית רטרו-שיקית הכוללת הדפסים בעיצוב הבית. בחוף המערבי, יש מריה סטנליאסתטיקה של בנות שנות ה-70. "היא גרה בסילברלייק ומבלה עם כל הבנות המגניבות שהזכרנו", אומרת צרפת.
היא גם מציעה לבדוק את מילנר מבוסס פורטלנד, ברוקס בוסוול עבור כובעי היפסטרים מעוצבים בקפידה, לא קלישאתיים ומבוססים על נאשוויל סרי הובר עבור שקיות מתוצרת מקומית. "זו פשוט אסתטיקה מאוד נקייה. צבעים פשוטים מאוד, עורות יוקרתיים והם פשוט נראים עשויים היטב. אתה יכול לראות את תשומת הלב לפרטים הייתה שם מבחינת בניית התיק", אומר צרפת. "ולסרי יש אווירה מגניבה סביבה. יש לה הרבה מה לעשות עם אופנה שחוזרת לנאשוויל ויצירת הקהילה הזו שם".
בעוד שצרפת מתפרנסת מזיהוי מעצבים מתפתחים, כולנו יכולים לעשות את אותו הדבר בשעות החוץ שלנו. "קניות בוטיק מקומיות באמת הולכות להיות הדרך שלך למצוא את הממצאים הנהדרים האלה, וכך אני אישית אוהבת לעשות קניות", היא אומרת. כמובן, ליפול מחור הארנב באינסטגרם זו דרך נוספת להיתקל בדבר הבאזז הבא. וזה משהו שאפשר לדבר עליו בטקס הפיצוץ הבא שבו את הבחורה הכי מגניבה בחדר.
"עכשיו אתה הולך למסיבה ומישהו מחמיא לך על מה שאתה לובש, אתה יכול להיות כמו, 'אלוהים אדירים, זו המעצבת החדשה הנהדרת הזו שמצאתי, היא מברוקלין'", אומרת צרפת. "זה הדבר הגדול במעצבים העצמאיים האלה, כי לרבים מהם יש סיפורי רקע. בין אם הם משתמשים בהדפסים שצוירו על ידי חבר אמן או שההשראה שלהם הגיעה מנסיעותיהם למקום כלשהו, אז לכולם יש סוג של גישה חופשית זו לעסק שלהם".
