כאשר אקטיביסט טרנה בורק עודדה לראשונה נשים לומר "גם אני" לפני יותר מעשור (ב-MySpace לא פחות), היא לא תיארה לעצמה שתנועה תבוא בעקבותיה. אבל מנהיגת הקהילה הייתה בדרך של אומץ וריפוי במשך רוב חייה - ואינה מראה סימני האטה.
כדור שלישי לברונקס, תושבת ניו יורק, בורק גדלה, כפי שהיא אומרת, מכירה את התרבות שלה ויכולה לזהות הטיה ודיכוי כשראתה אותה. "אני [הבנתי] אי צדק; יכולתי לקרוא לזה ולקרוא לזה כשראיתי את זה - אבל רציתי לעשות משהו בנידון", היא אומרת בה בסטיילסרטון Badass Women, למעלה.
בורק החלה לעבוד עם נפגעות אלימות מינית בשנות העשרים לחייה, וכששמעה את סיפוריהן הבינה שהיא מזדהה איתם. חמוש בתוכנית של העצמה והרבה אמפתיה, בורק יצר את Justbe Inc., ארגון המחויב להעצמה בריאות של בנות שחורות, והחל להוביל את השיחה סביב אלימות מינית והצורך בפתרונות שבמרכזם ניצולים. בורק מאמינה שהריפוי הוא לא יעד אלא מסע של אומץ - כזה שגם היא עברה במשך שנים.
באותו מסע לקח בורק למייספייס (זו הייתה 2006, בימים הראשונים של המדיה החברתית) ושיתפה את הסיפור שלה - בלי לדעת שזרע של תנועה חדשה נטעה זה עתה. נשים החלו לשלוח הודעות, להודות לה, לבקש משאבים נוספים, ולהזמין את בורק לדבר בקהילות שלהן.
ואז, באוקטובר 2017, בהצעת חברה, השחקנית אליסה מילאנו שיתפה בטוויטר "נשים שהוטרדו מינית או הותקפו כותבות גם אני" בתוך ה בעקבות גילויי הארווי ויינשטיין מוקדם יותר באותו חודש. ההאשטאג #MeToo הפך ויראלי עם תגובות במיליונים, וברק עצמה הודחקה לאור הזרקורים.
כעת, שנתיים לאחר מכן, בעוד בחירות 2020 מתקרבות, בורק אומר שאמנם התנועה הייתה קריטית, אך היא לא הביאה לשינוי ההכרחי בתרבות, לשינוי בפועל. "זה בהחלט משבר בריאות הציבור ואני חושב שצריך להיות קול חזק יותר מאחרים - אחד זה שומר על הפוקוס על מה העבודה הזו באמת ועל מה התנועה הזו באמת", היא אומר.
בקיצור, בורק מחפשת מועמדת #MeToo לנשיאות, וקוראת לקהילה שלה (19 מיליון איש הגיבו להאשטאג בשנה הראשונה), להשתמש באחד חדש: #MeTooVoter. בורק רוצה להעביר את המסר שיש לראות בניצולים את בסיס הכוח הפוליטי שהם מהווים.
"הפוליטיקאים האלה צריכים לראות שלא מדובר רק על כך שאנחנו מכריזים מי אנחנו; אנחנו לא רק סטטיסטיקה. תסתכל עלינו ואל תפנה את מבטו! זה מה שאנחנו רוצים בהנהגה שלנו ו-#MeTooVoter עוסק בדחיפה לכך", אומר בורק.
התשוקה שלה לארגון קהילתי התחילה את נערה, בתחילת שנות ה-80, כשהצטרפה לנער ארגון בשם המאה ה-21 וחייה גם ישתנו ויתחילו כציבור צעיר מְאַרגֵן. עד מהרה הסתבך בורק במקרים ממניעים גזעיים, כולל זה של יוסף הוקינס, שנורה למוות על ידי בני נוער לבנים בסנטרל פארק. בורק ראה איך החברה ציירה תמונה של צעירים שחורים והיא הצטרפה לדחוק את הדימויים השליליים.
"זה שינה אותי", היא אומרת על ההשתתפות בעצרות והפגנות, ומציאת קהילה בקרב העולים כדי לעשות שינוי. "זה גרם לי לדעת שגם כאדם צעיר, הקול שלי נחשב וידעתי שככה אני רוצה לחיות את חיי. זה מה שאני רוצה לעשות."
מהר קדימה לבגרותה ולא רק שהיא עושה את זה, היא דואגת שגם כל קול בתנועת המיליונים שלה ייספר.
