אה, עונת חתונות. שני הנשואים הטריים והאורחים בהתאמה יעידו שזו התקופה המאושרת ביותר - גם אם מלחיצה - בשנה. ולמי שכבר קשרו את הקשר, זו התקופה המתאימה להרהר בימי החיזור המוקדם שלכם. למען הנוסטלגיה, ביקשנו קומץ בסטייל עורכים לחפור עמוק בזיכרונם ולספר את סיפורי ההצעות שלהם. המשך לקרוא למטה, וודא שיש לך חבילה של Kleenex בהישג יד.
"לפני ארבע שנים חזרתי מהעבודה לילה אחד בציפייה למצוא את החבר שלי אז במצב רוח נורא. הוא שלח לי הודעה קודם לכן ואמר שזה היה יום קשה והוא באמת רצה לנסוע לחוף סמוך כדי להירגע. קפצנו לרכב ויצאנו לטיילת. ברגע שהגענו ומצאנו מושב על דוכן מציל ריק (סליחה, סיור חוף), התברר שמצב הרוח שלו מזויף. בדיוק בזמן לשקיעה, הוא הקפיץ בקבוק מבעבע ו העלתה את השאלה. הוא ארז סט של חלילי שמפניה שהיה שייך פעם לסנדקית שלו, אז הטוסט הראשון שלנו כזוג מאורס היה משמעותי במיוחד. נחגוג את יום הנישואין השלישי שלנו בסתיו הקרוב, ואני עדיין לא יכול להפסיק לחייך!"
- כריסטינה שנהאן, בסטייל עורך בכיר.
"הארוס שלי הציע נישואים ביום שני בבוקר במהלך טיול הכלבים היומי שלנו עם ג'ינדו שלי, דורי. כשעברנו בפארק קטן, הוא התכופף במהירות כדי לתפוס משהו מפיו של דורי. הוא אמר, או אולי צווח, 'דורי מנסה לאכול את זה!' והוא הושיט בידו טבעת פלסטיק זולה. בעוד שכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שהגורה בת ה-10 שלי הפכה לסנילית כי היא ניסתה לאכול תכשיט, פנה אל הכלב ואמר, 'דורי, למה את אוכלת את הטבעת הזו כשיש לי אחת יותר טובה כאן?' והחזיק טבעת מבריקה יותר באחר שלו יד. הרצה קדימה 30 דקות מאוחר יותר, חזרנו הביתה והייתי בטלפון ושיתפתי את החדשות עם אחד החברים הוותיקים שלי בקליפורניה כשצלצל פעמון הדלת. פתחתי את הדלת והייתי פנים אל פנים עם אותו חבר ששיחקתי איתו בטלפון. לידה עמדו בעלה ואחי. כולם לקחו את העין האדומה מלוס אנג'לס והתחבאו בדירה של השכן שלי מעבר למסדרון מאז 5 בבוקר!
לְהִתְעַלֵף."- אן קים, בסטייל עורך סגנון חיים.
"הלכתי לקניות טבעות והחלטתי להעלות את השאלה אחרי שקישטנו את עץ חג המולד שלנו בדירה שלנו. הוצאתי את כל העצירות: התנגנה מוזיקת חג המולד, עוגיות טריות בתנור, שמפניה במקרר, נרות חג דולקים וטבעת בכיס שלי. הייתה רק בעיה אחת - חברתי דאז, משום מה, התעקשה לצפות מחליפים נתיבים, מותחן משנת 2002 בכיכובם של בן אפלק וסמואל ל. ג'קסון (לא בדיוק סרט החג הטיפוסי שלך). בסופו של דבר, הקרדיטים התגלגלו, שמנו את הכוכב על ראש העץ, וכשהיא החזיקה את הכלב שלנו, כרעתי על ברך, והיא אמרה 'כן!' אני משער מחליפים נתיבים היא מטאפורה הגונה לאירוע משנה חיים שקרה באותו לילה".
- Alex Reside, עורך התמונות של InStyle.com.
"זה היה ביום שישי בערב, חזרתי הביתה מהעבודה מאוחר, והיו לנו תוכניות להשתתף בגאלה הוועדה הצעירה של איגוד האלצהיימר של ניו יורק. (הייתי מאוד מעורב בארגון באותה תקופה.) אבל הייתי מותש, אז גררתי את רגלי בהכנות. רציתי לראות טלוויזיה ולהירגע ולאכול פיצה קרה. ג'ארד, בעלי עכשיו, הכריח אותי בנימוס להמשיך הלאה. עשיתי את השיער והאיפור שלי, וכשהתכוננו לצאת, הוא התכופף על ברך אחת. לא ציפיתי לזה בכלל, והתבאסתי ובכיתי. הוא אמר שבגלל זה הוא רצה שאני אתכונן כל כך מהר - כדי לאפשר לי קצת זמן לעשות מחדש את האיפור שלי, מה שהצחיק אותי. לא הצלחתי להשיג את ההורים שלי כדי לבשר להם את החדשות הטובות, ולא רציתי לעזוב בלי לספר להם. כשלא זזתי, הוא זרק את כל החפצים שלי בארנק שלי, עלינו על מונית והלכנו לאירוע. הנה, הוא ארגן שהורי יהיו שם כדי להפתיע אותנו, כמו גם את הוריו, ואת החבר הכי טוב שלי, שהמשיך להיות עוזרת הכבוד שלי. הייתי נלהב שבעתיים כי הוא ריכז את כל האנשים האהובים עליי לא רק בשבילנו, אלא גם כדי לכבד מטרה כל כך טובה. כשאני חושב על הלילה ההוא, זה עדיין עושה בי צמרמורת".
- שרון קלוט קנטר, בסטייל עורך בכיר.
"מלאו לי 30 והדבר היחיד שרציתי היה לחגוג במקום אחר. גרתי בניו יורק באותה תקופה, ובעוד אני מעריץ את מנהטן, ממש השתוקקתי לשינוי נוף ליום הולדת אבן הדרך. החבר שלי דאז מייקל בסופו של דבר הפתיע אותי בטיול לברצלונה. עד היום היא נשארה העיר האהובה עליי. אכלנו טאפאס בחצות, ישבנו על החוף בצהריים והלכנו למוזיאונים אחר הצהריים. ובליל יום הולדתי ה-30, מייקל עשה הזמנה במסעדה שהייתה, פשוטו כמשמעו, חור בקיר. פנינו במורד הרחובות האפלים והמעורפלים האלה (הסטילטו השחורים שלי מגרדים ומצלצלים באבני מרוצף סדוקות בנות 100 שנה) עד שמצאנו דלת עץ גדולה שהוגדרה לאחור לתוך קיר אבן לח וכהה. נכנסנו פנימה ודי היה לנו את המקום הקטנטן לעצמנו. אכלנו צלעות טלה לאורם העמום של נרות עמודים נוטפים, וכשטארט התפוחים המתוק שלנו הגיע לשולחן בסביבות שתיים לפנות בוקר, מייקל קם והתיישב לידי. (פעם חשבתי שזה כל כך חמוד - החבר שלי תמיד קם לשבת לידי במהלך הקינוח! - אבל חמש שנים לתוך הנישואים שלנו אני מתחיל לתהות אם הכל היה רק תחבולה כדי לקרב את המזלג והשן המתוקה שלו צלחת הקינוח.) זה היה רומנטי עד כדי גיחוך עד שמייקל התכופף אליו, ליטף את אוזני ונפל מיד מעליו. כִּסֵא. בכיתי בצחוק - לא יכולתי שלא! - וכאשר סוף סוף עצרתי את נשימתי וניגבתי את הדמעה מהעין והושטתי את היד כדי לעזור לו לקום, הבנתי שהוא לא נפל מהכיסא שלו - הוא כרע על ברך אחת. הוא הרים קופסה שחורה קטנה ושאל, 'האם תתחתן איתי?' אני לא יכול להגיד שאני זוכר הרבה אחרי זה. העיניים שלי היו מטושטשות מדמעות אמיתיות והמוח שלי היה מטושטש עם ג'ט לג, טארטים ממותקים וההלם מכל זה. אבל אני זוכר שאמרתי 'כן'".
- אנג'ליק סראנו, בסטייל מנהל יופי.
