איזבל גונזלס וויטאקר הולכת בעקבות אמה. במדינת הבית הדרומית שלה, ג'ורג'יה, שבה בשנת 2015 הייתה גידול האוכלוסייה ההיספני המהיר ביותר בארה"ב על פי סקר של Pew Research, היא עיצבה מחדש פארק לכבוד אמה. זהו הפארק הראשון שנקרא על שם אדם לטיני במדינה.
אמו של וויטאקר, שרה ג'יי. גונזלס, השאירה לבתה מורשת של הסברה כשנפטרה לפני 10 שנים. המהגר הקובני, שנמלט מתקופת שלטונו של פידל קסטרו בקובה של שנות ה-60, החל קריירה בפיתוח קהילתי לטינית שהחלה ב- איגוד אמריקה הלטינית והוביל אותה להיות נשיאה ומנכ"לית של לשכת המסחר ההיספנית של ג'ורג'יה, שם שירתה במשך 12 שנים מטעם יזמים לטיניים אחרים (בעבר הייתה בעלת מסעדה קובנית מקומית). העבודה של גונזלס הותירה השפעה מתמשכת על הקהילה, וזה המקום שבו, אומרת בתה, האחרונה האוכלוסייה ההיספאנית שנותרה חיה כעת - ומשחקת, כמובן, בשמה, יצירת היסטוריה פָּארק.
ההתמקדות של גונזלס וויטאקר בלתת בחזרה לקהילה שבה גדלה זכתה לתשומת לב יוקרתית. מוקדם יותר השנה, היא כונתה א מלומד למנהיגות נשיאותית, על עבודתה בתחום הבילוי והספורט. היא זכתה להכרה ברצונה לטפח קהילה מכילה עם מגרש משחקים לכל היכולות, גישה יסודית לכיסאות גלגלים, מגרש כדורגל ורחבה קהילתית.
האמון על קרקע ציבורית לאחרונה קראה לה את השם Cox Conserves Hero של אטלנטה 2018, פרס החוגג את המקומיים שממציאים מחדש מרחבים חיצוניים.עד כה, גונזלס וויטאקר גייסה 270,000 דולר כדי להמשיך את הרעיונות שלה, והיא לא עוצרת שם. לשעבר בסטייל ו שלט חוצות עורכת המגזין אומרת שהיא מחויבת לשיפור מתמיד של הפארק. "אני חושב שמה שזה לימד אותי הוא שנוח לי להיות הקול של קהילה, בדיוק כמו שאמא שלי הייתה", אומר גונזלס וויטאקר. "אני חושב שזו הרחבה של המורשת שלה."
מתחילים: גונזלס וויטאקר, הצעיר מבין שלושה אחים, שינה את שמו של הפארק בשנת 2009, שנה לאחר מותה של אמה. בתחילה היא רצתה לשנות את שמו של כביש מהיר באזור, אבל כשחברה הציעה לה לשאוף לשנות את שמו של פארק, הכל התחיל ליפול על מקומו. "אמא שלי אהבה ילדים, היא אהבה את הטבע, והיא אהבה משפחות", אומר גונזלס וויטאקר. "אז, פארק באמת דיבר על ערכי הליבה שלה בצורה שאני לא חושב שכביש מהיר, למען האמת, אי פעם יכול היה להיות."
בסביבות 2014, גונזלס וויטאקר קיבל תרומה גדולה מיזם שבנה חנות מכולת באזור. עם גל הכספים, היא החלה לבנות תוכניות קהילתיות ולחדש את האזור שלה, שלדבריה יושב ב"צומת של ג'נטריפיקציה וקהילה משפחתית היספנית מורשת." היא הקימה ועדת היגוי של מקומיים כדי לעזור להבין מה בדיוק הקהילה רצוי ודרוש. "לא כולם הולכים לדעת מי שרה ג'יי. גונזלס היה, אבל בהחלט, יהיו ילדים היספנים ומיעוטים שיראו את 'גונזלס' ויכירו בכך כייצוג של עצמם באופן סמלי", מסביר גונזלס וויטאקר. "אבל מעבר לזה, באמת רציתי לאמץ את הנושאים והערכים הרחבים יותר שהיו כל כך חשובים לאמי: גיוון, קהילה, אחדות ומשפחה".
חדש ומשופר: השנה, כדי לכבד את פטירתה של אמה, גונזלס וויטאקר ערכה טקס קשירת סרטים כדי להציג בעבר כמה מה שיפורים שהיא כבר ביצעה בחלל, כולל מגרש המשחקים, שנוצר בהשראת בן משפחה עם מיוחד צרכי. "הכל נגיש לכולם יחד במרחב מאוחד אחד", אומר גונזלס וויטאקר. פרויקטים נוספים כוללים מגרש כדורגל ו"פינת למידה" מתוכננת, פרגולה מוצלת עם מקומות ישיבה קבועים ואפילו חשמל, ראשונה מסוגה באטלנטה.
"המורים של ESOL היו מגיעים כל יום אחרי בית הספר עם שולחן קלפים מתקפל וכיסאות מתכת מתקפלים", אומר גונזלס וויטאקר. "חשבתי, 'לא. לא מתקבל. אנחנו הולכים לטפל בזה ואנחנו הולכים לתת לך משהו ראוי שבו הילדים באמת יכולים להתמקד.'" הפינה תספק גם מקום לשיעורי אוריינות פיננסית ושיעורי אזרחות. "זה היה כל כך חשוב ל[אמא שלי] לתת לאנשים את המשאבים והשיעורים כדי להקים את העסקים שלהם ולהגשים את החלום האמריקאי", היא אומרת.
אמא מודל לחיקוי: במהלך שרה ג'יי. בתקופתה של גונזלס באטלנטה, היא פתחה עסק קטן משלה, מסעדה בשם Sarita, לאחר שברחה מקובה בשנות ה-60, עצרה בניו יורק, אז מיאמי, ובסופו של דבר התיישבה בדרום. המסעדה הקובנית התקפלה בסופו של דבר, אבל לא לפני שטיפחה בגונזלס תחושת קהילה עצומה ותשוקה לתמוך במשפחות היספניות אחרות. זמן קצר לאחר מכן, היא החלה את הקריירה שלה בעריכת דין.
"כשהיא עברה, היא קיבלה זה עתה פרס יוקרתי מאוד בשם Purpose Prize על מאמציה סביב יצירה חממות עסקיות מסוג זה ברחבי המדינה, שהניבו מיליוני דולרים לכלכלה", גונזלס וויטאקר. אומר. "זה היה ממש בהשראת העובדה שלא הייתה לה אוריינות פיננסית [כשהיא הגיעה לראשונה לארץ]".
כוח חנייה: גונזלס אומרת שהיא למדה הרבה על כוחם של פארקים בתשע שנות הניהול שלה על הארץ. "אתה לא חושב עליהם כעל מרחבים חיים ונושמים. אבל שמעתי איפשהו לאחרונה ששכונות ללא פארקים הן רק דיור", אומר גונזלס וויטאקר. "אני חושב שפארקים מביאים את התחושה הזו של תמיכה קהילתית כפלטפורמה ומקום נוסף להזדמנויות יפות."
גונזלס וויטאקר ראתה ממקור ראשון את הפוטנציאל המאחד של החלל כשקיימה משמרת בין-דתית במהלך הפגנות ההפרדה המשפחתיות שנערכו בסמוך לגבול ארה"ב-מקסיקו. "לא רציתי שזה יהיה פוליטי. רציתי שזה יהיה כינוס רוחני", היא אומרת. וזה היה. גונזלס וויטאקר אומרת שראתה אמהות, רבנים, כמרים ועוד יוצאים להפגין תמיכה. "אני חושב שזה הכוח של פארקים, לקרב אנשים כדי שיראו אחד את השני בגלל האנושות שכולנו מייצגים."
יכולת נשיאותית: כחלק מהשיעור של חוקרי מנהיגות נשיאותית לשנת 2018, גונזלס וויטאקר הצליח לפגוש את ברברה וג'ורג' וו. בוש, ביל קלינטון ועמיתים חזקים יותר. במשך שישה חודשים, היא ו-60 המנהיגים העולים האחרים נפגשו בספריות נשיאותיות שונות כדי ללמוד עוד על מה שאפשר עם התוכניות הקיימות שלהם. "למדנו כיצד להניע את הפרויקטים האישיים שלנו סביב טוב חברתי, בצורה מיטבית", אומר גונזלס וויטאקר.
עקומת למידה: "למדתי מהר מאוד שציוד שעשועים הוא ממש יקר. לא היית מבין כמה זה יקר", אומר גונזלס וויטאקר בצחוק עדין. המעבר מעורך מגזין לדיילת הפארק לא היה תהליך קל. עם זאת, ברגע שהיא הבינה את זה, היא אומרת כי כישורי האצלה שלה עזרו לה לנהל מספר פרויקטים בו-זמנית. בנוסף, הבאת שורשיה הלטיניים לעבודתה חוזרת ליצירת מועדון בשם Hola כדי לאחד עובדים דוברי ספרדית ב-Time Inc. "אני חושבת שלהיות עורכת הייתה הכשרה נהדרת ליצירת פארק וליצירת קונצנזוס סביב פארק עם מספר בעלי עניין", היא אומרת.
ברמה הרגשית יותר, גונזלס וויטאקר אומר שפשוט היה קשה להתחיל בפרויקט בעודו מתאבל. “אחד הדברים הקשים ביותר היה ליצור משהו שנולד מתקופה מאוד עצובה בחיי", היא אומרת. היא גם איבדה את אחיה שישה חודשים לאחר שאמה נפטרה. "הייתה תקופה שבכל פעם שהייתי הולך לפארק, הייתי בוכה ובוכה ובוכה. בפעם הראשונה שהבאתי לשם את הבן שלי, שאמי מעולם לא פגשה, זה היה מאוד מרגש". אבל התמיכה סביב הפרויקטים שלה בפארק ריממה את רוחה והמשיכה לטעון אותה. "זה לאט לאט הפך ממגדלור עבורי והריפוי שלי להיות מגדלור עבור הקהילה. זה קרה רק בגלל שהצלחתי, עם תמיכת הקהילה ואנשים שהאמינו בו מה שהפארק הזה יכול להיות ולייצג מבחינה תרבותית משהו הרבה יותר גדול מהכאב שהייתי סֵבֶל."
עצה לבנה: גונזלס וויטאקר רוצה שבנה, שחוגג 6 החודש, ידע שסבתו הייתה אופטימית לנצח. "כשנוח לך במדינה הזו, לפעמים אתה שוכח כמה צורם זה יכול להיות לבוא לכאן ולהוציא ממנו את המשאבים שלך מערכת תמיכה", היא אומרת ומוסיפה כי יש לה גם כבוד גדול לאמה שהגיעה לאמריקה בלי לדעת את השפה עם שני תינוקות נִגרָר. "המורשת הזו של אומץ ואומץ היא משהו שאני בהחלט רוצה שהבן שלי יידע עליו. אולי לעולם לא אוכל לחקות את האומץ שלה או את האומץ שלה, אבל אני יכול לתת קול לקהילה שלדעתי צריכה את זה עכשיו".
