במשך שנים, אינסטגרם נחשבת לילד הזהב הבלתי בעייתי (בעיקר) של המדיה החברתית. אפילו בתקופות הקשות ביותר שלנו, כאשר טוויטר הפכה לבור שופכין כאוטי רכוב בטרולים ופייסבוק הפכה לשם נרדף לבתי אבות (מבחינת ה-Gen Z), היה אינסטגרם, מוכן לקבל אותנו עם פילטרים מוכנים מראש לתמונות הקטנות והמטופשות שלנו, הודעות אירוסין מחברים ועדכונים מהאהובים עלינו יוצרים.
אבל במהלך החודשים האחרונים - וליתר דיוק, בשבוע האחרון - אפליקציית שיתוף התמונות חוותה נפילה קשה ומהירה יחסית - ומסיבה טובה. ראה: IG ירד למגפה טהורה. סלילים (או גרסת נוק-אוף של TikTok) שולטות כעת בשיא, העדכונים מוצפים כל הזמן בפוסטים מוצעים מ-randos, והאלגוריתם רק מועיל למפרסמים משלמים. TL; DR: אינסטגרם כבר לא מרגישה כמו האפליקציה שאנחנו מכירים ואוהבים, ומיותר לציין שאנשים כועסים.
חשוב לציין שהסלידה הקולקטיבית של האינטרנט מהפורמט החדש הזה לא נעצרת רק במשתמש המזדמן. למעשה, תנועת "אינסטגרם מבאס" נתמכה על ידי מלכות האפליקציה כאשר קיילי ג'נר ו קים ו קורטני קרדשיאן כולם חלקו אותו הדבר"הפוך את אינסטגרם לאינסטגרם שוב" אינפוגרפיקה על הסטוריז שלהם, מה שעורר תגובה מאחד השחקנים המרכזיים של הפלטפורמה החברתית. אבל בעוד שרבים, כולל האליטה של קאר-ג'נר, אוהבים להפנות אצבעות לעדכוני תוכנה ושינויי אלגוריתמים בגלל הירידה האחרונה בשיעור החיובי. חוויות משתמש, יתכן שיש גורם הרבה יותר גדול שתורם למפח נפשנו, שאף אחד לא נראה מוכן להודות בו: כולנו בסתר נרקיסיסטים.
אם אתה, כמוני, נמצא באפליקציה מאז יצירתה ב-2010, חווית שלבים רבים של חווית האינסטגרם. מעריכת תמונות גסות ללא היכר ב האפליקציה (להתנשף!), לאמץ רשתות מלאות גלגלים כתומים וצבעוניים רוויים מדי, ועד סוף סוף להסתפק בפסאודו-קז'ואל השלכת תמונות אנחנו רגילים היום, באמת עברנו הכל. ועכשיו, ברגע שאנחנו סוף סוף במשחק האינסטה A שלנו, מכירים את הזוויות שלנו כמו עניין של אף אחד, ויכולים ליצור את התמונות שלנו עם מספיק חזון כדי לגרום להם להיראות ישר מתוך התפשטות מגזין ארורה, אנו מצפים כמובן שהלייקים והתגובות שלנו לשקף את זה. ועדיין? כל כך הרבה מאיתנו מגלים שברגע שאנחנו שולחים את היצירות היפות שלנו כדי לקבל שבחים על ידי ההמונים, הם נפגשים עם...בערך 18 לייקים.
עכשיו, אתה לא צריך שאני אגיד לך שמדיה חברתית ממכרת. לא רק שיש אינספור מחקרים הוכיח את הטיעון, אבל רבים מאיתנו מכירים את עומס האדרנלין הנובע מפרסום תמונה של תספורת חדשה או חופשה נופית נורה ומחכה בקוצר רוח שהלייקים והתגובות יתגלגלו ממקור ראשון - בין אם נרצה להודות בכך או לא. מכיוון שהפלטפורמה העבירה את המיקוד מתמונות לווידאו, ולכן גרמה לרמת האימות החיצוני שאנו רגילים להגיע אליה צונח בצורה דרסטית מול עינינו, זה רק טבעי שהיינו מחוברים יותר ויותר לתחושה של להיות באינטרנט באופן כרוני ו יותר ויותר אסיר תודה על תכונת "הסתר ספירת לייקים" של האפליקציה.
קל לשבת כאן ולומר שהסיבה שכולנו שונאים את אינסטגרם פתאום היא כי אי אפשר לעמוד בקצב החברים והמשפחה שלנו. אבל אם אנחנו כנים עם עצמנו, יכול להיות שזה בגלל שהחברים והמשפחה שלנו כבר לא יכולים לעמוד בקצב לָנוּ? מהי ארוחה טעימה אם חמישה אנשים לא מגיבים עליה? מהו ה-OOTD המושלם אם הוא לא צובר 300 פלוס לייקים מאנשים שלא דיברת איתם שנים? בסופו של יום, מדיה חברתית עוסקת באותה מידה בהרגשה שרואים אותה כמו בקשר. ומכיוון שאינסטגרם כרגע גוזלת מאיתנו את שני הדברים האלה, זה רק טבעי שהיא מאבדת פופולריות - מה שבשביל מה שהיא שווה, אולי לא דבר רע.
האם אינסטגרם מתכננת לבצע שינויים בקנה מידה גדול כדי להחזיר את חווית המשתמש הישנה עדיין לא ניתן לראות (עדכונים כרונולוגיים, בבקשה ותודה), אבל אולי כדאי שנשתמש באבק של אינסטגרם כדי לשחרר חלק מהלחצים שאנחנו מטילים על הפרסום שלנו הרגלים. שתף סלפי לא ערוך! פרסם בחצות! אל תדאג לגבי הכיתוב שלך! תפסיק לאחסן את התמונות שלך בארכיון! או, אתה יודע, צאו החוצה ותגעו בדשא. כך או כך, אולי הגיע הזמן לאמץ את עידן הפלופ של אינסטגרם, מותק, כי אף אחד מאיתנו לא מקבל לייקים בכל מקרה.
