גבריאל יוניוןהביצועים המגנטיים והראויים של ה-A24 הבדיקה לא רק מסמן מעבר המוצהר מ"בדרן" ל"שחקן רציני". במקום זאת, דמותה של השחקנית של אינז - אם חד הורית עמלנית שבועטת בבנה אליס פרנץ' (ג'רמי פופ) יצא בגיל 16 ללא סיבה אחרת שהנטייה המינית שלו - משקפת אלמנטים של מלחמה אמיתית מאוד שהאיחוד ממשיך לנהל ביומיום שלה (במיוחד הציבורי) חַיִים. וכפי שאיחוד מודה כשאנחנו יושבים לדבר לקראת דצמבר של הסרט. תאריך שחרור 2, צפייה בהופעה הזוכה לשבחים הרגישה כמו הרבה יותר מנקודת מפנה בקריירה שלה. במקום זאת, זה גרם לה להרגיש אפילו יותר מוכנה "מוכנה להילחם" - גם עבור משפחתה, וגם עבור התפקידים שהיא לוקחת על עצמה.
הסרט, המבוסס למחצה על חייה של הבמאי אלגנס בראטון, עוקב אחר חניך הומו של חיל הנחתים כשהוא מנווט בחיי הצבא לפני ביטול אל תשאל, אל תספר ועוסק בדחייה של אמו, אינז. אחרי צפייה הבדיקה, קשה לדמיין את הדמות שגילמה מישהו אחר מלבד גבריאל יוניון. אבל, כפי שהשחקנית אומרת לי, זה כמעט בדיוק מה שקרה. למרות שהיא הייתה אמורה להצטרף לפרויקט כמפיקה, לא עבר זמן רב עד שבראטון הציע לה את התפקיד של אינז - וסירב לקבל תשובה בשלילה.
"[בראטון אמר], 'אני באמת אשמח שתשחקי את אמא שלי'", משתף יוניון. "הייתי צריך לקרוא את זה מחדש עם זה בראש והייתי כמו, 'למה אתה רוצה שאני אעשה את זה?' והוא היה כמו, 'זה יכול להיות רק אתה'. ואף אחד לא אמר לי את זה מעולם בכל הקריירה שלי", היא מוסיף. "היה לו ביטחון פרוע בי שמעולם לא היה לי בעצמי שפשוט האמנתי לו. זה הפך למדבק".
דרך ארץ
עם הביטחון החדש הזה בגרירה, יוניון החל להתמודד עם התפקיד המאתגר מבחינה רגשית - תהליך ששימש כזרז להרבה מאוד "ריפוי שהתרחש בכל עת." אבל בעוד יוניון מציינת שתהליך הצילומים היה בהחלט קשה, היא מודה שצפייה בהם אותן סצנות מתרחשות על המסך כשצופה, שחלקן שיקפו קונפליקטים שהתרחשו בביתה שלה, התבררו כאתגרים אפילו יותר.
"זה קשה כי [הסצנות האלה הן מציאות] במשק הבית שלנו. זו לא איזו מכשפה רעה מהמערב. אלו הם אנשים אמיתיים בחיינו שאיתם אנו מתמודדים שיש להם השפעה גדולה על אהוביי", אומרת יוניון בהתייחסות אליה. הבת החורגת זאיה וויידנמשך קרב על הבעלות על זהותה. "ולכן אפילו משהו כמו סצנה הכוללת את תעודת הלידה [של הצרפתית], כשצילמנו זה לא בהכרח הדהד באותו אופן", היא ממשיכה. "ידעתי שזה כמובן חשוב בסצנה, אבל זה קיבל משמעות אחרת בתור הילד שלי נלחמת לשנות את תעודת הלידה שלה כדי לשקף את המין שלה ואת השם שלה והכל פשוט מרגיש שונה."
האיחוד מודה בכך הבדיקה הייתה השפעה לאין שיעור על הקריירה והלך הרוח שלה כלפי פרויקטים עתידיים (גם כשחקנית וגם כמפיקה), אבל היא מתמקדת בעיקר ברושם שזה ישאיר על הצופים שלה.
"אני צופה בזה כמו מוכן לקרב", אומר יוניון כשנשאל כיצד נוכחים הבדיקה הבכורה גרמה לה להרגיש. "אני אלחם כדי שלילד שלי לא יהיה אותו גורל, וכדי שהילד שלי לא יאבד תקווה. ואני מקווה שאם אצליח להשיג את זה במשק הבית שלי, משקי בית אחרים ימצאו עוד תקווה ושינוי לפני שזה יגיע לאן שהגענו בסרט. קשה לצפייה, כי זה אמיתי".
בסטייל דיברה עם גבריאל יוניון על מסע הטיפול שלה, איך זה היה לחבוש כובעים רבים על הסט, ולמה היא מחפשת תפקידים ש"מפחידים" אותה.
סגנון ההורות של אינז לא יכול להיות שונה יותר משלך. איך התמודדת עם רגשות אשמה או עצב שעלו במהלך הצילומים?
ובכן, טיפול. המטפל שלי עבד שעות נוספות. אני בטוח שהיא קנתה בית שני רק ממנו הבדיקה. הייתי צריך להוציא הרבה דברים, כי איפה שהחשיך הוא מנסה למצוא דרך להיכנס לדמות, והייתי מחויב לא לשפוט את הדמות הזו. באופן כללי, אני שופט כל דמות ששיחקתי אי פעם, ואז אני משמיע את השיפוט הזה על המסך. אבל בשבילה, בעצם רציתי לעשות את העבודה שלי ולעשות אותה היטב ולמצוא דרך ליצור דמות לעומת ניסיון לחקות את אמה [של הבמאי אלגנס בראטון].
הבנתי שהדבר המשותף לנו הוא הצורך הזה להיחשב "טוב". והצורך לנסות להיטמע עד לנקודה שבה הטמעת את דרכך מתוך שכל ישר והגינות. ועבור אינז, היא הייתה מוכנה לעשות סחר חליפין עם הילד שלה כי היא, בענף הדת המאורגנת שלה היא נרשמה, להיות הומו או קווירי עשה אותך "רע". ואם גידלת אדם מוזר, אתה גרוע סיומת. והיא לא רצתה שום חלק בזה והוציאה את הילד שלה בגיל 15, 16.
איך קישרת את הרעיון הזה לחיים שלך?
אף על פי שמעולם לא סחרתי סחר חליפין עם הילדים שלי, החלטתי לחלוטין עם הנשמה שלי. אתה חושב על כל פעם שראית משהו, ואתה לא אומר משהו. כל פעם ידעת יותר טוב אבל סגרת את הפה שלך כי אתה לא רוצה להתעסק עם הגישה שלך או ההזדמנויות שלך - או מערכות יחסים שלעולם לא אתקן כי בחרתי בכבוד על פני הֲגִינוּת.
זה המקום שבו נכנסת האשמה - הקשר שיש לי עם האופי של איך הייתי בסדר לעבור בעולם כל עוד הייתה לי גישה. כל עוד חשבת עליי כאחד ה"טובים", לא כמו האחרים, הייתי מוכן לעשות סחר חליפין עם הכל. אני מתבדח, החלפתי חליפין עם השפה העליונה שלי. היו שנים בתיכון שבהן הייתי מחייך [בלי להראות את השפה העליונה שלי] כי חשבתי שזה הדבר שמסר את השחור שלי, לא את כל הגוף שלי.
אבל אתה מסתכל על תמונות מהתיכון והשפה העליונה שלי חסרה, כי רציתי לנסות למזער את התכונות האפרוצנטריות שלי כדי להיות קרובה יותר לאידיאל שהיה בו, שמעולם לא היה נשים שחורות. אבל רק הצורה המתמדת משתנה כדי להתקבל. ועבור הדמות שלי, היא פשוט הרגישה שהילד שלה הוא גשר רחוק מדי ושהיא חייבת להוציא אותו כאמא טובה. הנזק שנגרם והטראומה שנגרמה במוחה היה שווה כדי להיחשב ראוי וראוי וטובה.
איך היה לחשוף את ההכרות הללו באמצעות טיפול, תוך הצגת תרחישים כבדים בעולם האמיתי במהלך תהליך הצילום?
אתה מבין את הסדקים שגרמת, את כל הדברים שהשתתפת איתם, כל הפעמים שקברת את הראש בחול, כל הפעמים שהעלמת עין. האנשים האלה לא סתם התאדו. המצבים האלה לא רק התמוססו או ריפאו את עצמם. אנשים אמיתיים הושפעו וכל מה שהיה אכפת לי ממנו היה, "אתה חושב שאני טוב? אתה חושב שאני?" אתה לא מקבל את זה בחזרה. אתה צריך לחיות עם זה. אתה צריך להתעורר בידיעה שאתה חלק מהבעיה. אומרים שיהיה השינוי שאתה רוצה לראות, אבל מה יקרה אם לא היית?
מה קורה כשהגיע הזמן שלך להיות בעל ברית ואתה מפנה את הלחי השנייה? מה קורה כשהגיע הזמן שלך להיות הפרשים שהופיעו עבור אנשים אחרים ובחרת בקרבה למבני כוח? גם אם תבין את זה אחר כך, אתה צריך לשבת עם זה, וזו מציאות מכוערת ואפלה.
איך הניסיון הזה ישפיע על הקריירה שלך?
אם אני הולך לקרוא לעצמי בן ברית, אם אקרא לעצמי שחקן-אקטיביסט, אני צריך ללכת ולדבר. וזה לא אומר שאני נרקומן מטורף כל הזמן, אבל גם אל תחשוב שאתה הולך להגיד כמה דברים סביבי שאני לא הולך לבדוק אותך. ואני הולך לבדוק אותך מהר. אולי תבדוק בצחקוק או בחיוך, אבל זה לא יורד לי בשעון, זה פשוט לא. אני צריך להיות משתתף פעיל יותר בלהיות חלק מהפתרון.
דרך ארץ
באילו דרכים הסרט הזה כבר השפיע על הקהל?
פרויקט מסוג זה באמת מזיז הרים, ואנשים אומרים, "טוב, זה לא מרפא סרטן." אבל להרבה משפחות, אנשים שלקחו את הוריהם לראות את הסרט הזה כבר, שמעתי מהורים, "לא רציתי לראות את עצמי בדמות שלך, ואני עשה. ואני אתקן את זה. אני חייב לתקן את זה."
הרבה הורים מרגישים שהם אוהבים וחושבים שדחייה או התעללות או פגיעה בילד שלהם היא מחווה אוהבת. הם "מצילים את נשמתם" או מה יש לך. הכוונות של ההורים האלה, איך שכולנו מסתכלים על זה, היא לגרום לעצמם להרגיש טהור וטוב.
אז, רק מנסה להראות לאנשים שאתה לא חייב ללכת במסלול הזה. ילדיכם לעולם אינם חד-פעמיים ולאהוב את ילדיכם לעולם לא אמורה להשתוות לנזק שלהם. ואם אתה חושב שלאהוב את ילדיך פירושו התכחשות לזהותם - שכאשר אתה מכחיש את זהותו של מישהו, אתה מתכחש לאנושיות שלו - האהבה שלך לא צריכה להיות לא אנושית. ויש, מה? יש 8 מיליארד אנשים עכשיו, נכון? יש 8 מיליארד דרכים לאהוב אחד את השני. בחר אחד שאינו משתווה להתעללות או פגיעה או הזנחה.
עובד גם מול וגם מאחורי המצלמה הבדיקה, במה הייתה שונה חווית הצילום מפרויקטים שעשיתם בעבר?
לא כל כך שונה, כי אני נוטה לעשות פרויקטים שיש להם תקציבים קטנים יותר, מעט מאוד זמן. אז, המחויבות שלי ליעילות ורק לוודא שקיבלנו את הזריקות שהיינו צריכים, נשארנו במשימה ושמתי לב לשמש. כל הדברים האלה. במשך כל היום אני מקציפה פה כובע, מוסיפה פה כובע, מקציפה פה כובע, מוסיפה שם כובע.
אני עושה את זה בין פרויקטים אחרים, אז לא היו לי ימים נוספים. אנחנו חייבים לקבל את זה. אין ימים נוספים, אנחנו צריכים להבין את זה. אז זה היה אתגר. וגם מחזיקה מקום לא רק כמפיק וכשחקן, אלא כאמא כדי לאפשר הרבה צער וריפוי שהתרחש בכל עת להרבה אנשים. לאפשר את זה ולא להיות כזה קשוח שאין מקום לרגש, רגש אנושי אמיתי העוסק בנושא מאוד קשה שהוא אישי.
אמרת בעבר שזה הפרויקט שסימן את המעבר שלך מ"בדרן" ל"שחקן". איך היה להילחם בשינוי בתהליך החשיבה?
אלגנטיות הייתה כל כך בטוחה במה שעשיתי. מהסצנה הראשונה על הסט ועד האחרונה שלי, הביטחון שלו במה שהבאתי מעולם לא התערער. אז, זה נתן לי את החופש לחקור חלקים עמוקים עוד יותר בעצמי שפשוט אף פעם, אני לא יודע, אני מניח שפשוט מעולם לא הרגשתי את הלוקסוס של להיות מסוגל. היה לו כל כך הרבה אמון בי שהייתי צריך לעשות כל מה שרציתי לעשות. הרגשתי בטוח: כשהוא היה צועק, "חתוך", אני אומר, "הבנתי."
בעבודה עם Bokeem [Woodbine] - עבדנו יחד על עיר המלאכים לפני 20 שנה פלוס - הוא אומר, "גב, היה לך את זה. אתה מטורף?" אבל הוליווד אומרת לך משהו אחר ואתה מאמין בזה על עצמך. שאתה עושה רק דברים מסוימים ואתה לא שחקן, אתה בדרן ואתה שם תחת במושבים ואתה מקבל רייטינג. אבל האם אתה יכול לפעול? תשאירו את המשחק לאחרים. וכך אתה פשוט... להשאיר את זה לאחרים.
איך זה ישפיע על הפרויקטים שאתה ממשיך הלאה?
עם זה, הרגשתי כל כך מועצמת וכל כך מורמת. [אלגנטיות] רוממה אותי. פשוט אף פעם לא הרגשתי שלכולם יש ביטחון בי שאספק, ואני הספקתי. ועכשיו, אני רוצה אחרת לקריירה שלי. אני רוצה לפחות לתת לעצמי את ההזדמנות לנסות להיכשל. אתה יודע למה אני מתכוון? אני יכול לעשות אודישן ולמצוץ? רק תן לי סיכוי לכישלון. אני לא צריך להצליח. אבל אני פתוח לתהליך. ואני לא חושב שהיה לי אודישן כבר, אני לא יודע, 20 שנה? אבל תארו לעצמכם שהם רק מציעים לכם את הדברים שהם לַחשׁוֹב אתה יכול לעשות ושהחלטת שהם צודקים לגביו. יש כל כך הרבה שפשוט לא ניסיתי. פשוט הייתי כמו, "הו, זה לא בשבילי."
מה תפקיד החלומות הבא שלך?
החלום הוא מה שמפחיד אותי. צנעא לאתן היא אחת מחברותיי הקרובות. מציעים לה הכל תחת השמש. אבל היא כאילו, "זה לא מפחיד אותי." ואני הייתי כמו, "למה שתרצה שמשהו יפחיד אותך"? והיא כמו, "מותק, אם זה לא מפחיד אותי, זה לא שווה לעשות."
הייתי כמו, "לא אומרים שם שקרים." וזה היה נהדר. כלומר, הייתה לי קריירה ארוכה. החשבונות שלי משולמים, המשפחה שלי מטופלת. כל משקי הבית שעליהם אני אחראי כלכלית תקינים. אבל מבחינה יצירתית, הבנתי שחסרים דברים שאני לא ממלא. ועכשיו, אני מחפש להגשים כל חלק בי כשאני מסתכל על תסריטים.
