הגל הבא של העתיד בר-קיימא של האופנה מתחיל כאן

לאחרונה מקינזי מחקר על צריכת אופנה מצא שרוב האנשים מסתמכים על מותגים כדי להגדיר מה המשמעות של "קיימות" עבורם. הבעיה בשיטה זו היא שאין הבנה אוניברסלית מה הופך פריט לבוש לבר-קיימא. זה לא רק בד ידידותי לסביבה, ממצא וינטג' או אריזות ממוחזרות. זה הכל ועוד. החלל שהותירה הגדרה מעורפלת זו אפשר לאלה המבקשים להרוויח מהעניין הגובר שלנו להיכנס ולמכור לנו את מה שנראה מספיק טוב, לא את מה שבעצם טוב יותר. קיימות מעולם לא נועדה להיות כלי שיווקי לניצול של אופנה, אלא יעד לשנות את ההשפעה העצומה שיש לבגדים, במיוחד לאופנה מהירה, על כדור הארץ.

למרבה המזל, העניין הגובר בשנים האחרונות הוביל לבדיקה חזקה יותר מצד עורכי דין, עובדים ומעצבים ברחבי התעשייה. האנשים האלה מבקשים לעצב מחדש את הקיימות באופנה מדרך למכור יותר בגדים לשינוי באורח החיים ששם את ההון העצמי במקום הראשון - וזה עובד.

הסופרת אג'ה ברבר, למשל, כותבת ויוצרת תוכן המדבר בכנות על הדרכים הבעייתיות של האופנה המהירה. "אופנה מהירה נוצרה כדי לנצל את האנשים בתחתית - גם העובדים וגם הצרכנים", היא כותבת בספרה נצרך: הצורך בשינוי קולקטיבי: קולוניאליזם, שינויי אקלים וצרכנות.

באינסטגרם, ברבר מרבה לפרסם סרטונים המתייחסים להקשר של בעיות הנובעות מהכמות העצומה של בגדים שאנו קונים וזורקים, במיוחד בארצות הברית ובאירופה.

"השינוי הגדול ביותר שראיתי מאז שהתחלתי לנהל את השיחה הזו לפני יותר מעשור הוא שאנשים באמת מקשיבים (במקום לזרוק לכיווני עגבניות בשלות)", אומר ברבר. בסטייל. "אנשים משלימים עם העובדה שאולי הדרך שבה עשינו דברים היא לא רק נוראית לאנשים ולכדור הארץ, אלא גם לא טובה לארונות שלנו. אנשים באמת רוצים לשנות את דרכם וזה סופר מרגש!"

תומכים אחרים, כמו עיישה בארנבלט מ-Remake, השתמשו בעניין הציבורי הגובר הזה כדי לגייס תמיכה מאחורי חקיקה שתהפוך את האופנה לשוויונית יותר עבור העובדים. המותג נותן לצרכנים את הכלים לעסוק בקידום קיימות, מלבד קניות של בגדים חדשים, כגון עצומות הזמינות לחתימה ותבניות מדיה חברתית ליצירת קשר עם מותגים ספציפיים על עובד נושאים. באפריל 2022, Remake השיקה קמפיין המבקש מוויקטוריה'ס סיקרט להחזיר שכר לעובדים שפוטרו ממפעל שיצר חלק מהבגדים שלהם. התוצאה הייתה א ניצחון ענק שגרף מאות תומכים והסכם של המותג לשלם את השכר שחייבים.

זכויות עובדים הן חלק חשוב בכל שיחת קיימות. אחרי הכל, היכולת של תעשיית האופנה לייצר בכמויות המוניות נובעת מניצול עובדיה. בממוצע, 85% מהעובדים בלוס אנג'לס לעשות פחות משכר מינימום תוך ייצור כמעט מוצר בשווי 15 מיליארד דולר. זו הסיבה שעובדים ומנהיגי איגודי עובדים החליטו לארגן ולהעביר חוקים - כמו SB62, חוק הגנת עובדי הבגדים של קליפורניה - לתקן פרצות באופן שבו מקבלים עובדי הבגדים.

סנטה פואק, עובד לבוש לשעבר בלוס אנג'לס, הוא כעת מארגן במרכז הבגדים. "אני גאה לתמוך בעמיתיי עובדי הבגדים בכך שאני מדבר איתם על זכויותיהם כעובדים ולהוות דוגמה עבורם", אומר פואק. "אני לא מפחד להגיד לא להתעללות."

ובכל זאת, יש עוד כל כך הרבה מה לעשות, היא מסבירה. לדוגמה, יש דרכים שבהן עובדים מנוצלים מחוץ לשכר. "אנחנו צריכים לאסור עליהם לעבוד עם דלתות סגורות. כעת, רוב המפעלים נועלים את דלתותיהם במנעולי תלייה", היא אומרת ומוסיפה כי הכנסת פיקוח משפטי יכולה להבטיח שהכללים הללו נאכפים. "אני חושב שזה יהיה טוב עבור הארגון שלנו ליצור צוות של חוקרים שייכנס למפעלים ויבדוק אם המפעלים והמותגים באמת משלמים לפי שעה או לא." בעולם, עובדי הבגד מקבלים לעתים קרובות שכר פרוטות לכל בגד שהם תופרים, מה שיוצר תנאים לא אנושיים ומפרנס כמעט שכר בלתי אפשרי.

בצד המעצב של המשוואה, יש הרבה מותגים מעולים שמחפשים לשנות את ההשפעה שהייתה לתעשייה. סמי מירו, למשל, החליטה ליצור בגדי וינטג' משופצים באמצעות פריטים שמקורם ונוצר ברדיוס של 25 מייל מהמטה של ​​המותג שלה בלוס אנג'לס. "הבגדים שלנו נוצרים מבדים מתוצרת מקומית ובדי וינטג', כמו גם מבדים בלעדיים על בסיס צמחי ומאושרים שפיתחנו בלוס אנג'לס מסיבים טבעיים נטולי כימיקלים ועם צריכת מים מינימלית", מסביר מירו, שמכיר בחשיבותו של כל אלמנט שנכנס למוגמר. מוצר. "כל שותפי התפירה שלנו הם בבעלות משפחתית ומופעלים עבורם אנו מחויבים לספק שכר הוגן ותנאי עבודה בטוחים".

למרות כל שיווק חכם או קמפיינים חמודים, לאופנה אין עתיד (שלא לדבר על בר קיימא) ללא עבודה כנה של אנשים בתוכה. הם מובילים בדוגמה דוחפים מותגים לשינוי ונותנים לאנשים שאוהבים אופנה את השרטוט לעזור. כדברי מירו, "אני תמיד שואף להשפיע לטובה על אחרים על ידי מתן הוכחה לכך שאדם יכול לעשות מה שאתה אהבה, ובמקביל עושה טוב יותר לכדור הארץ ולקהילה". ונוסיף, זה תמיד טוב תראה.