בפרק הראשון של ארכיטיפים מאז מותה של המלכה אליזבת השנייה, מייגן מרקל דיבר על הסטריאוטיפים סביב נשים אסייתיות בסרטים. היא והאורחים מרגרט צ'ו וליסה לינג דיברו על רצועת "גברת הדרקון", כשהשחקניות מסבירות כמה בעייתי יכול להיות רעיון הפאם פאטאל האסייתי. מרקל הסבירה שהיא נחשפה לתרבות האסיאתית, לאחר שגדלה בלוס אנג'לס, אבל היא עדיין ללמוד על הדרך שבה תיאורים שונים של נשים אסייתיות על המסך יכולים להוביל לדברים כמו שנאת אסיה פשעים.
Getty Images
מרקל אמרה שכאשר היא גדלה לחקור את לוס אנג'לס עם אמה, הלכה לטוקיו הקטנה ולמכוני ספא קוריאנים. "ריבוי התרבויות האסיאתיות היה חלק עצום מזה", היא מסבירה. אבל היא ציינה שהיא עדיין לא מודעת לכך שלסרטים מסוימים אין את התיאור החיובי ביותר של אנשים אסייתים, ואמרה, "סרטים כמו אוסטין פאוורס ו להרוג את ביל - הם הציגו את הקריקטורות הללו של נשים ממוצא אסייתי כעל מיניות יתר או תוקפניות. הסטריאוטיפים הרעילים הזה של נשים ממוצא אסייתי [...] זה לא מסתיים רק ברגע שהקרדיטים מתגלגלים."
צ'ו בא לדבר על דמויות "גברת הדרקון" שהופיעו בסרטים בימיה הראשונים של הוליווד.
"זה דומה לפאם פטאל [...] אישה יפה וקטלנית. כי אנחנו לא יכולים להיות פשוט יפים. אנחנו חייבים להיות, כאילו זה צריך לעלות במחיר וזה כמו, מלכה רעה סמוכה. אבל זה גם כל כך קשור לרעיון הזה שאסיאתיות היא איום מובנה. שהזרות שלנו איכשהו 'תתגבר'", אמרה. "המסתורין והאקזוטיות של זה הם חלק מזה. ולמרבה הצער, הטרופ הזה ממש דבק לקולנוע, אבל גם לנשים אסייתיות-אמריקאיות או לנשים אסייתיות".
צ'ו המשיכה ואמרה שהיא "גדלה" על ידי טלוויזיה וסרטים בזמן שגדלה בסן פרנסיסקו והבחינה בחוסר הייצוג.
"מעולם לא ראיתי בהם אנשים אסייתים, ולכן מעולם לא הרגשתי גלוי. מעולם לא הרגשתי שרואים אותי בשום מקום. ואז מאוחר יותר, אני מניחה, התחלתי להיכנס לסרטים אילמים, והתחלתי להבין, 'אה, זה בעצם כמו ארכיטיפ, הארכיטיפ הזה של אשת הדרקון'", הוסיפה.
ליסה לינג גם ציינה כי חוסר הייצוג היה ברור, והוסיפה שזו אחת הסיבות שהיא עשתה עיתונות ושידור. היא, כמו צ'ו, אמרה שהיא בילתה הרבה זמן בצפייה בטלוויזיה ולא ראתה את עצמה באף אחת מהדמויות.
"למען האמת איתך, הסיבה שבגללה עסקתי בעיתונאות משודרת בכלל הייתה בגלל שגדלתי, זה הדרך היחידה שחשבתי שעומדת לרשותי. הייתי מישהי שגדלה בבית שבור", אמרה למרקל. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 7, והטלוויזיה תמיד פעלה בביתי. זה היה כמו הבייביסיטר האהוב עליי. ופעם היו לי את הפנטזיות האלה של להיות חלק מזה איכשהו, כי חשבתי שאם אצליח להופיע בטלוויזיה, אולי יהיו לי חיים טובים יותר יום אחד. אבל אף אחד לא נראה כמוני בטלוויזיה חוץ מקוני צ'ונג".
