דיוויד לופז על ריפוי האינטרנט עם ריסים, שפתון וטונות של פאות

כשדיוויד לופז, הומו, יוצר יופי לטיני ותומך בבריאות הנפש, מחליק על שפתון חדש, מנסה מראה אייליינר, או (חלילה!) זורק פאה מול מאות האלפים שלו שֶׁל טיק טוק ו עוקבים באינסטגרם, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.

בעוד שמעצב השיער ומקצוען היופי המוכר על עצמו "הפרובוקטיבי" הוא יותר ממודע לכך שהביטוי המגדרי הקולח שלו חייב להתחיל שיחות עם אלה לא מכיר זהויות רחבות ידיים, לופז מודעת להפליא לעובדה שכל פוסט ופוסט ששותפו (וכל עוקב שנצבר) מכיל למעשה הרבה יותר עמוק מַשְׁמָעוּת. אחד של אחדות, והצורך להרגיש שרואים.

"אני חושב שהסיבה שבגללה אני חשוב כרגע היא כי לפעמים אנשים רואים בי את עצמם, בין אם זה בגלל בריאות הנפש מאבקים, דרך היותו קווירי, דרך היותו נון-קונפורמציה מגדרית, דרך היותו הומו", אומר לופז על הדברים הבאים שצבר לאחרונה שנים.

"אני מנסה לעזור לאנשים להרגיש טוב. וכשאתה בונה ביטחון עצמי ממקום מאוד אמיתי, כשאתה מרגיש שרואים אותך, כשאתה מרגיש כלול בשיחות שפעם הרגשת שהייתה מנותקת של, אז אתה יכול לעבד טוב יותר את המחשבות, הרעיונות והרגשות שלך בצורה קצת יותר בריאה וקצת יותר סובייקטיבית", הוא ממשיך. "ואז אתה גם בונה יותר אמפתיה לאחרים כפי שאתה בונה יותר אמפתיה לעצמך. אז הכל מחזורי".

ההשפעה הזו היא שדרבן את לופז להסיט את המיקוד שלו מעיצוב שיער של מפורסמים (לאחר שפלס את דרכו במעלה הסולם מסיוע מהצד לאילוף החולצות של כולם. כריסי טייגן ל היילי ביבר) ולקראת הגדלת הנוכחות שלו במדיה החברתית בשנים האחרונות - מאמץ שכבר משתלם. בנוסף לנוכחות המקוונת המאסיבית שלו, לופז מחזיק כעת במספר חוזי מותגים והופעת אירוח נחשקת בפודקאסט החדש של Ulta Beauty, היופי של …

"אני מאוד צנועה שאולטה החשיבה אותי כמנחה של הפודקאסט, מגדירה מחדש מהו יופי והיכן הוא חי וכיצד אנו צורכים אותו ומבטאים אותו. זה מרגיש נהדר," לופז מתנפל על תפקידו בתוכנית, שאמורה לצאת בקרוב העונה השנייה שלה. "זה מרגיש לי כמו הצעד הבא מאוד טבעי כי אני אדם מאוד סקרן. אני אוהב להכיר אנשים ולהרחיב את דעתי. כשאתה מרחיב את דעתך, אתה מרחיב את הלב. ואני חושב שזה מה שהייתי מקווה לעשות עם אנשים אחרים דרך העבודה שלי".

אבל זה לא אומר שהדרך של לופז תמיד הייתה קלה. הוא יהיה הראשון להודות שזה כולל שפע של השתקפות וחוסר למידה של לחצים חברתיים: "ביליתי את רוב חיי בהתאמה ללבן. החלקתי את השיער שלי במשך 15 שנים. ניסיתי לדבר בצורה מסוימת, להתלבש בצורה מסוימת", הוא משתף. זה היה מסע בשבילו להיות נוח בעור שלו כמו היום.

לופז מאמין שפתיחה מלאה לגבי האבולוציה הזו יכולה לעורר השראה באחרים לחיות בכנות, בשמחה וללא גבולות, והכל תוך שהוא עוזר לעצמו לצמוח בו זמנית. "הקהילות המקיפות אותי באופן דיגיטלי ובחיים האמיתיים עזרו לי לרפא הרבה מהטראומה שלי ושלי חוויות ובאמת להיות מראה עבורי בזמנים שבהם לא רציתי לראות באמת את ההשתקפות שלי", הוא אומר. "אני חושב שאם עזרתי למישהו, הוא עזר לי באותה מידה.

בסטייל דיבר עם לופז על מה שעורר במקור את העניין שלו בשיער, איזו לקוחה מפורסמת הוא היה הכי כוכב לפגוש, ועל החשיבות של לעשות דברים שמפחידים אותו.

האם את זוכרת רגע שבו הבנת לראשונה שיש לך עניין בשיער ובאיפור?

כן, מאז שנולדתי. אני לא זוכרת תקופה שלא התעניינתי באופן שבו השיער זז. נהגתי לקרוע רצועות של מפיות לרצועות ארוכות - אני מדבר כשהייתי כנראה בן 3 - ולרוץ למעלה ובמורד הטיילת בפורטו ריקו, מאיפה אני, והחזיקו אותה מחלון המכונית כדי לראות אותה נושבת פנימה רוּחַ. אמא שלי אמרה לי, כולם אמרו לי, שאני אובססיבית לשיער מאז שהם זוכרים אותי בחיים. אפילו האובססיה שלי לסוסים כשהייתי קטנה הייתה בעיקר בגלל הקוקו שלהם, הזנב שלהם.

גדל בבית פורטו ריקני, לטיני וצופה בכוח ובשינוי של א תקיעה, ערכות רולר, וכמה טוב זה גרם לאנשים להרגיש ורק החופש של זה... זה היה כל כך יפה. פשוט הייתי אובססיבי לגבי זה.

האם יש לך לקוח סלבריטאים אהוב שעבדת איתו בעבר?

אוי אלוהים. קשה לומר מועדף כי באמת התמזל מזלי שעבדתי עם כמה אנשים מדהימים, מוכשרים ואדיבים. ברור, אשלי גרהם. אני תמיד מדבר על אשלי. היא לא רק לקוחה מדהימה, אלא גם חברה מדהימה. היא באמת עזרה לי מאוד בחיי האישיים, עם רמת הביטחון העצמי שלי, וההצטלבות בין מה שהיא עושה לבין מה שאני עושה באמת עזר לי מאוד.

העבודה עם כריסי טייגן הייתה שמחה צרופה. אלו היו שנתיים של פשוט כיף ושמחה. הרבה נסיעות. יצא לי לעבוד עם אייקון משנות ה-90 שלי, טיפאני אמבר תיסן, שעל שמה קראתי לכלב שלי. היא שיחקה את קלי קאפובסקי ניצל על ידי הצלצול. העבודה איתה הייתה כזו טיול כי היא פשוט אחת מהבני אדם הכי אדיבים, חמים ויפים, והייתי צופה בהופעה שלה כשהייתי קטן, אז זה היה ממש פראי לעשות לה את השיער.

עשיתי עקרות בית בעבר. זה היה ממש מגניב, להיות בסביבת עקרות הבית של העיר ניו יורק ולראות אותן מצלמים את התוכנית ולהיות במפגשים וכל זה - אני שולל תרבות פופ. וגם עושה דוגמנית הצמרת הבאה של אמיריקה עם אשלי [גרהם]. היא התארחה עם טיירה [בנקס] באותה שנה. כדי לצפות בהתלבטויות החיות ולראות את הדגמים המודחים בשידור חי, זו הייתה הגרסה שלי לאולימפיאדה.

אנשים רבים רואים בעיצוב שיער מפורסמים מטרה סופית בקריירה שלהם. מה גרם לך לרצות להרחיק את המיקוד שלך מהנימה הזאת של התעשייה כדי להישען יותר לצד המדיה החברתית?

מעולם לא אמרתי בפומבי ש"עזבתי" את עיצוב השיער של מפורסמים, אבל פנימית, במעגל הקרוב שלי, אנשים יודעים שעזבתי את זה בצורה מסוימת. האישיות והחיים שלי במדיה החברתית השתלטו והשליחות וההבנה שלי למה אני עושה את מה שאני עושה השתלטו. אני חושב שמה שקרה הוא שבאמת התחלתי להתמקד במה שאני רוצה לעשות עם הקריירה שלי, שזה לא לגרום לאנשים להרגיש שהם לא כלולים בשיחה, או שהם לא יכולים להרגיש כמו שהם מדמיינים שמפורסמים מרגישים כשיש להם את השיער והאיפור וצוות הגלאם מסביבם. וגם קצת להביא קצת יותר הון עצמי למשחק, אם זה הגיוני.

המדיה החברתית הייתה כלי רב עוצמה עבורי לעשות זאת. אני מאוד מודע לזה שאני סוג של סחורה לוהטת כרגע: אני קווירי, אני בראון, אני מקצועי, אני יודע לדבר, אז זה קצת השתלט. בכנות, הסוכן שלי אומר, "אין לך אפילו זמן לעשות את השיער של אנשים" - אני בחמישה חוזי מותג שונים כרגע נוסף על תוכן המדיה החברתית שאני יוצר לעצמי - אז פשוט לא היה לי זמן לעשות את זה יותר. זה היה סוג של סגה טבעית. זה לא היה מטרה, אבל זה בהחלט היה סאג טבעי שקרה כתוצאה מכך שעשיתי בחירה מכוונת בחיי לגבי מה אני עושה לעבודה ואיך אני רוצה להציג את העבודה שלי לעולם.

למה אתה חושב שהנוכחות שלך בתעשייה כל כך חשובה לייצוג?

מכמה סיבות ברורות, אני חושב שאני כן מסמן הרבה תיבות במונחים של חום, לטיני, אפרו-קריבי. אני מדבר הרבה על המסע שלי לבריאות הנפש, חרדה חברתית ודיכאון, שלי הפרעת התקף פאניקה. הנקודה של כל זה היא שאני חושב שמסע החיים שלי מהחושך שחוויתי איפשר לי לקבל הרבה אמפתיה לכל מיני אנשים ולכל מיני חוויות. עכשיו, אני יכול להביא את כולם יחד לנקודת מוקד אחת, שהוא יופי, באמת.

כולנו במסע לאהוב ולקבל את עצמנו לפני שאנו מרגישים כך מאחרים, אז אני חושב שזה הייצוג שלי. הדבר השני הוא, בוא נתחיל, אני גבר בן 37 ​​שמתקרב במהירות. והרבה מותגים שמשתמשים באנשים שאינם מתאימים למגדר כרגע הם צעירים ממני ב-10 שנים, ב-15 שנים וחצי מהגודל שלי. אז אני חושב שגם זה חשוב, ככל שאני מתבגר. אני חושב שכולנו מגדירים מחדש איך נראית הזדקנות, ואני חושב שאנחנו מגדירים מחדש מהו גיל וכיצד רחוק אתה יכול לקחת את זה, כמה שובב אתה יכול להיות, כמה זמן אתה יכול להישאר ולהיות מחובר אל הפנימי שלך יֶלֶד.

איך ההרגשה לדעת שאתה זוכה כעת לשמש ייצוג לאחרים שאולי היה חסר לך בצעירותך?

זה מרגיש נהדר. אני חושב שאני מרגיש אחריות על זה. אני גם מרגיש שזה בעצם עזר לי לרפא הרבה דברים לעצמי. הקהילות המקיפות אותי באופן דיגיטלי ובחיים האמיתיים עזרו לי לרפא הרבה מהטראומה שלי וחוויות ובאמת להיות מראה עבורי בזמנים שבהם לא רציתי באמת לראות את שלי הִשׁתַקְפוּת. אני חושב שאם עזרתי למישהו, הוא עזר לי באותה מידה.

אבל אני חושב שיש הרבה יותר מאיתנו [היוצרים] עכשיו, ולפעמים אני שוכח שלא היה מישהו כמוני באמת כשגדלתי. אבל אני חושב שאתה הופך לאדם שהיית רוצה שתראה, ועל זה אני חושב כל הזמן. אני פשוט באמת רוצה להיות האדם שהלוואי שהייתי יכול לראות, והלוואי שהייתי רואה מישהו שנתן לי את הרגשת האוטונומיה והמסרים שאוכל להיות מי שרציתי. יכולתי לבטא את עצמי איך שרציתי. יכולתי לאהוב את כל חלקי עצמי ושום דבר בי לא היה שווה להתבייש.

ממה את הכי נהנית בחקר ביטוי מגדר באמצעות איפור?

אני אדם מאוד פרובוקטיבי. אני אוהב לדחוף את המעטפה. אני מתחיל שיחה, ואני יודע מה אני עושה כשאני מפרסם אינסטגרם. אני יודע על איזה כפתורים זה ילחץ, ואני יודע שאנשים יראו את זה ויאהבו את זה ולא יאהבו את זה. אני יודע מה אני עושה.

אבל מלבד כל ההיבטים החברתיים ותחילת השיחה, אני חושב שזה באמת קשור לנתח את המבנים והמבנים שיצרנו - הם לא אמיתיים. יצרנו את הרעיונות האלה של מה זה גבר ואישה ואיך הם מציגים את עצמם. אָנוּ יצר את זה. זה הכל מטריקס. שום דבר מזה לא אמיתי. אני חושב שבשבילי זו רק השמחה האישית. אני זוכה להסתכל במראה ולראות את הגרסה של עצמי שתמיד רציתי להיות. זה אף פעם לא מזדקן. זה ממש אף פעם לא מזדקן. רק האנרגיה האלוהית שעוברת דרכי כשאני בשיער ובאיפור ובלבוש, זה ממש קסם טהור בשבילי, ואני כל כך אוהבת את זה.

מי היה האורח האהוב עליך ב-The Beauty Of???

באמת נהניתי מכולם כל כך. אני אגיד שזה היה כל כך מגניב שיש מישהו כמו [אמן וסופר] טימותי גודמן בפודקאסט, כי לא היו לנו כל כך הרבה אנשים הטרו-גברים בתוכנית. זה היה סוג מאוד מיוחד של שיחה ואני חושב, כאנשים קווירים, אנחנו לא תמיד מרגישים שיש לנו את המרחב לפתח חברויות ומערכות יחסים עם גברים צי-הטרו, לפחות בשבילי.

כמובן, סטייסי לונדון, זה היה א שיחה נהדרת. היא סמל שלי. צופה מה לא ללבוש היה משהו שבאמת שינה את דעתי לגבי מה שרציתי לעשות עם החיים שלי. הייתי כמו, "אני רוצה להיות בטלוויזיה, ואני רוצה לעשות תוכנית מהפך." זו ממש המטרה הסופית. אני חושב ש[מחבר] וירג'י טובר היה מדהים וגרם לי לבכות בתוכנית. היה לנו [פעיל זכויות טרנסג'נדר וכוכב מדיה חברתית] דילן מולבני שהיה כל כך מיוחד. היה לנו א.מ. Darke, פרופסור שמדבר הרבה על שוויון ויופי במרחב הוירטואלי. כולם היו כל כך מיוחדים.

אילו צעדים נקטת כדי להגיע לנקודה שבה אתה מרגיש בטוח ונוח בעור שלך?

מול החושך. להתיידד עם הפחד. זה היה מסע ממש ארוך. יש לי תרגול רוחני מאוד עמוק שאני מאוד קרוב אליו שמנחה אותי הרבה. קצת מכשף, אפשר לומר. יש לי מטפל ופסיכיאטר מדהים בחיי, ששניהם עוזרים לי לנהל את הפרעת הפאניקה שלי בצורה הוליסטית. אני כותב יומן הרבה. אני עושה הרבה הרהורים. אני מאוד סקרן לגבי המחשבות שלי והרגשות שלי ותהליך קבלת ההחלטות שלי. נאלצתי לבדוק את האגו שלי. אני כל הזמן שואל את עצמי, "האם זו החלטה שהאגו שלי מקבל או שהנשמה הטהורה והטהורה שלי מקבלת?"

כשאני אומר להתיידד עם החושך, אני מתכוון, באמת, לחלקים בך שהם הכי לא נוחים. אמא שלי תמיד אמרה לי, ואני לעולם לא אשכח את זה, "אם זה מפחיד אותך, אתה צריך לעשות את זה." והתחלתי להסתכל על החיים שלי, "מה הם הדברים שמפחידים אותי? אלוהים אדירים, אני מאוד רוצה לחבוש פאה, אבל זה מפחיד אותי. אני הולך לעשות את זה". בפעם הראשונה שפרסמתי תמונה שלי באינסטגרם עם פאה, רעדתי. הידיים שלי רעדו כשלחצתי על פוסט באינסטגרם. זה היה כנראה לפני ארבע שנים, לפני שלוש שנים. רְעִידָה. פשוט דחפתי את עצמי, וככל שאתה דוחף את עצמך יותר, כך אתה מרגיש יותר נוח במקומות הצפופים האלה והם מרגישים פחות צמודים כשאתה בהם.

האם אי פעם זה לא היה המקרה?

כן, היה הרבה זמן שזה לא היה המקרה. ביליתי את רוב חיי ביישור קו עם הלובן. החלקתי את השיער שלי במשך 15 שנים. ניסיתי לדבר בצורה מסוימת, להתלבש בצורה מסוימת, רק ליישר קו עם הלובן והטרונורמטיביות ולהיות הגרסה הסטרייטית של עצמי. לא רציתי לצבוע את הציפורניים שלי, לא רציתי ללבוש את השיער שלי מתולתל, לא רציתי להיראות באיפור, לא רוצה שאנשים יידעו שאני מתאפרת, לא רוצה לנעול עקבים, לא רוצה להתלבש כמו שרציתי שמלה.

זה באמת היה BLM, תנועת Black Lives Matter, שפירקה לי הרבה דברים. לא רק שזה באמת אילץ אותי להתמודד עם הסיבה שעשיתי החלטות מסוימות בחיי וכיצד התיישרתי ללבן, אלא גם ההצטלבות של אז, אם אני מיישר קו עם הלובן, האם אני מיישר קו עם הזכר ה-cis סטֵרֵאוֹטִיפּ? אז זה באמת שבר את המבנים האלה בשבילי הרבה.

מה המשמעות של Everybody's In עבורך?

כולם שייכים. לכולם מגיע להיות כאן. כולם ראויים להיות שמחים וחופשיים ומגיע להם להרגיש אהבה ולאהוב - לא רק אחרים, אלא את עצמם. ולכולם מגיעה ההזדמנות להיות חברים עם החושך בצורה בריאה ולעשות שלום עם העבר, לעשות שלום עם העתיד, ופשוט ליהנות מהכוכב היפה הזה ומהבית היפה הזה שאנחנו זוכים לראות כל יום. להבין שזה לא תמיד יהיה קל. כולם בפנים. אף אחד לא בחוץ.