כשהייתי ילד, הייתי מוקף בסטנדרטים אירופיים. מה שהחברה אמרה שיופי הוא, או מה יופי אמור להיות, או איך נראה יופי, הכל מבוסס על זה. אז כשגדלתי, פשוט לא היו חזותיים או ייצוג של מישהו שנראה כמוני - בחורה שחורה עם שיער מתולתל. כל מה שראיתי שמוצג לראווה היה בלונדיני, שיער חלק, עיניים כחולות, עור לבן. ולנשים בגיל מסוים לא הייתה נראות קטנה עד לא.
כשהתבגרתי, נעשיתי נער והייתי בטלוויזיה, התחלתי להחליק את השיער שלי בעונות האחרונות של אחות אחות, הכל בגלל שזה מה שהחברה דחפה כמו יפה. לא באמת היה מקום לשום דבר אחר. היו אפילו מקרים אחרי שהתוכנית ירדה מהאוויר כשהייתי יוצאת לאודישן עם השיער שלי מתולתל, ואמרו לי שזו הסחת דעת. וכמובן, כשזה מגיע מבמאי ליהוק, זה מעודד חוסר ביטחון.
עבורי, המסרים לא הגיעו רק מסטנדרטים חברתיים וממגזינים, הם הושמעו במסגרת המקצוע שלי כשרק ניסיתי למצוא עבודה.
הקשר השלילי הזה עם השיער שלי נמשך הרבה מאוד זמן, עד שהאינסטגרם הגיע למקום בשנות ה-2010. התחלתי לראות עוד בנות כמוני. כלומר, הייתה קהילה מדהימה של בנות מתולתלות, וסתם נשים שחורות שחגגו את כל המרקמים והצבעים השונים של השיער שלהן בכל גיל. זה שינה את נקודת המבט שלי על מהו יופי בעצם וכיצד ניתן להגדיר אותו.
אני חוגג את הייחודיות שלי, אני חוגג את מי שאני בכל שלב בחיי.
אז הקשר שהיה לי עם עצמי כשגדלתי הוא בהחלט לא הקשר שיש לי עם עצמי עכשיו. לפני כן היו חוסר ביטחון והצורך לנסות להתאים. עכשיו, זו חגיגה - אני חוגג את הייחודיות שלי, אני חוגג את מי שאני בכל שלב בחיי.
זו הסיבה שכל מה שעשיתי עכשיו וחלק גדול מהמטרה שלי הוא להילחם על ייצוג בכל הלוח, גם כשמדובר במשהו בלתי נמנע כמו הזדקנות.
הייתי אומר שהתחלתי לשים לב לאפור הראשונים שלי לקראת סוף שנות ה-20 שלי או בתחילת שנות ה-30 שלי. אבל זה היה כשהייתי רואה אולי שתיים או שלוש שערות אפורות. השיער האפור שלי באמת התחיל להיות כבד כשמלאו לי 40.
גם אני לא נבהלתי. דבר אחד שאני מזכה את ההורים שלי בו הוא שהם תמיד לימדו אותי איך להיות אני פשוט בכל שלב בחיי. ותמיד הייתה לי הפרספקטיבה הזו שזאת ברכה להזדקן. יש כל כך הרבה אנשים על בסיס יומיומי שלא מגיעים לגיל שבו השיער שלהם מתחיל להאפיר. אז כשאני רואה את השיער האפור שלי, זה בעצם ברכה כי זה אומר שכן, אני מזדקן ואני עדיין כאן. אני לא לוקח את זה בקלות - אני ממש ממש לא.
יופי הוא ביטחון עצמי, יופי הוא להרגיש טוב עם עצמך, יופי הוא חובק את כל הפגמים שלך, ויופי הוא הזדקנות.
אבל כמובן, בתעשייה שלי וסתם בכלל, עדיין יש לחץ. לדוגמה, אולי לפני כארבע או חמש שנים, עבדתי על סרט, ומישהו על הסט אמר לי, "אתה באמת צריך לכסות את השערות האפורות האלה! בנות לא אמורות להיראות ככה." ואני אמרתי, "לא. אני הולך לשמור על השיער האפור שלי. זה נורמלי, זה מה שקורה". כי בסופו של יום, לא משנה מה הטרנדים או מה שאומרים לי איך אני צריכה להיראות, אני מגדירה מה זה יופי בשבילי. ובשבילי, יופי הוא ביטחון עצמי, יופי הוא להרגיש טוב עם עצמך, יופי הוא חובק את כל הפגמים שלך, ויופי הוא הזדקנות.
ולמרות שאני מזהה שהמדיה החברתית עזרה לי לאמץ את התכונות הטבעיות שלי, יש גם צד הפוך, שבו כמה אנשים הפכו להיות כל כך אובססיביים לגבי זה גרסה קודמת של עצמם, או איך הם חושבים שהם צריכים להיראות, בגלל כל המסננים והעריכה, שהם בסופו של דבר לא אוהבים את מי שהם צודקים עַכשָׁיו. אני לא יודע אם זה תחום הפסיכולוגיה אצלי, או שזה בגלל שבריאות הנפש פשוט חשובה לי גם כן, אבל אני תוהה מה זה עושה לחברה שלנו. זה גורם לאנשים לא לאהוב את מי שהם והיכן הם נמצאים במסע שלהם, וזה לא טוב.
סרטון: טיה מוורי על הדבר הכי רומנטי שיקרה במפעל לעוגות גבינה
לכן, לנשים שנאבקות בהפיכת אפור ולהזדקן, העצה שהייתי נותן היא להתחיל לאמץ או לאפשר לאנרגיה שלך ולאנשים במרחב שלך לתמוך. זה יכול להיות מציאת קהילה מקוונת ואנשים לעקוב אחר שיכולים להשפיע עליך בצורה חיובית ולגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך. ישנם חשבונות רבים החוגגים את ההזדקנות. בטל מעקב וחסום כל מה או מי שלא גורם לך להרגיש טוב - לעולם אל תפחד לעשות את זה.
אז אתה גם רוצה שתהיה לך מערכת תמיכה בחיים האמיתיים - האנשים שלא אכפת להם אם השיער שלך אפור או לא, כי הם יאהבו אותך ויחשבו שאתה יפה בלי קשר. זה כל כך חשוב להתמקד באנשים שסביבך שתומכים בך להזדקן בחן, בניגוד לאלה שלא.
הדבר המשותף לכולנו כבני אדם הוא שבכל יום אנו מזדקנים. אני חושב שאנחנו באמת צריכים להתחיל לשאול את עצמנו, "למה אנחנו מנסים להפחית או לדכא את היופי וה הברכה להזדקן?" אני רוצה לשנות את הנרטיב, ובגלל זה אני מציגה את השיער שלי כמו שהוא הוא.
