בלי להחסיר פעימה, הילארי סוואנק יודעת שאנשים יראו את התוכנית החדשה שלה, אלסקה יומית, ותניח שזה רק עוד עלילה של "מושיע לבן". היא, אחרי הכל, משחקת עיתונאית לבנה שמוצאת את עצמה מסובכת במקרה הקר של אישה ילידית נעדרת באנקורג', אלסקה, זמן קצר לאחר שאיבדה את עבודתה בעיתון עירוני גדול. הזוכה פעמיים בפרס האוסקר גם יודעת שיש לה הזדמנות לתת לצופים משהו מאוד, מאוד שונה - וזה בדיוק מה שהיא עושה. על ידי הבאת סיפוריהם של ילידים לקדמת הבמה (בחברה טובה, היא מוסיפה, עם מופעים כמו הזמנה כלבים ו מפלי רתרפורד באוויר), היא יודעת שהם יכולים לקחת את אור הזרקורים.
כשנשאל כיצד חוסר האמון הנוכחי בתקשורת משתלב בתוכנית על עיתון מקומי, סוואנק לא מהסס לומר שאנשים יכולים - וצריכים - לשאול היכן ואיך הם משיגים את שלהם חֲדָשׁוֹת. היא גם לא מכפישה לחלוטין את הרשתות החברתיות, אבל היא כן מציעה לכולנו לקחת רגע לחפור קצת יותר לעומק ולהתקדם מעבר למה שהיא מכנה "עיתונות מהירה".
"עיתונות מהירה, בעיני, היא סוג של קבלת המידע באינסטגרם. מה תהיה אמת? ראיתי את זה באינסטגרם. זה גלילה וגלילה וגלילה ולראות דברים במקום לחפור בעיתונאי שהקדיש את חייו למציאת האמת", אומר סוואנק. "הם שם בחוץ."
א ב ג
איילין פיצג'רלד של סוואנק היא אחת מאותן עיתונאיות. המופע, ששודר לראשונה באוקטובר. 6 ב-ABC, עוקבת אחר פיצג'רלד כשהיא חוקרת את הסיפורים החשובים לחלק כפרי של המדינה - כזה שלעתים קרובות מתעלמים ממנו בסיקור החדשות הלאומי. וכמו פשעים נגד ילידים עולים לכותרות באמריקה ובקנדה, Swank מבטיח לצופים שהצוות ב אלסקה יומית מודע לכך שהתוכנית צועדת בשטח רגיש.
"יש לנו כמה כותבים בצוות שלנו שמבטיחים שאנחנו נכללים בצורה שאינה רק מנקודת המבט של אדם לבן. זה יהיה עוול עצום, עוול מתמשך לספר הסיפור בצורה אמיתית ובתקווה עוצמתית שמוציאה את האמת החוצה", היא אומרת על איך אלסקה יומית מקווה להראות את המציאות של הילידים. "אני חושבת שאפשר להאיר את זה באור ולעשות את זה בדרך שעושה צדק", היא מוסיפה. "לחייב אנשים באחריות לביצוע, וזה מה שסיפור יכול לעשות."
בעוד שהשקעים הגדולים עשויים לקבל את כל מחיאות הכפיים בכל הנוגע לסיקור אירועי ענק (ואת עיקר הביקורת), Swank וה- אלסקה יומית הצוות מקווה להביא לעיתונות המקומית קצת יותר אהבה. לדבריה, ללא פרסומים מקומיים, "אנשים רבים לא רואים את הקהילות שלהם מיוצגות בתקשורת".
"זה מדבר גם על כמה חשובה העיתונות המקומית. זה לא מדבר רק על ניו יורק טיימס וה הודעה" היא ממשיכה. "אנחנו מדברים על איך העיתונות המקומית חשובה, איך הרבה מהחדשות מהסוג הגדול של הקונגלומרט לא יכסו את הדברים הקטנים יותר שחשובים וחשובים לעיר הולדת קטנה יותר".
בדיוק כמו שחדשות מהירות הן פתרון מהיר לאנשים שמקווים לקבל את המידע שלהם בקלות ככל האפשר, סוואנק אומר שאופנה מהירה יכולה להיות מזיקה לא פחות לטווח הארוך. קו הלבוש שלה, הצהרת משימה, מקווה להאט את הקצב ולהציע יצירות שנמנעות ממחזור הטרנדים, ובמקום זאת, לאמץ אריכות ימים ואומנות.
"קראתי הכל על אופנה מהירה. ופשוט קראתי על מציאת משהו שיוצר היטב במפעלי מורשת", אומר סוואנק על הייצור שמאחורי הצהרת המשימה. "הכל שלנו מיוצר באותם מפעלים שבהם מייצרים שאנל ומונקלר, אבל אנחנו מייצרים אותם ברבע מחיר כי אני לא אוהב את הרעיון שרק כמות מסוימת של אנשים יכולים לקנות את הדברים האלה כי זה כך יָקָר."
עם זאת, סוואנק לא חסינה מביקורת עצמית, ואומרת שהיא יודעת שהסריגים, הלבוש הפעיל ובגדי הסלון של Mission Statement אינם זולים כמו אופנה מהירה. כמו לבלוע חדשות מתוך מחשבה רבה יותר, היא רוצה שהצרכנים יקבלו פעימה ויחשבו על הכוונות והתהליכים מאחורי הבגדים שהם בוחרים לקנות וללבוש.
"ברבע מהמחיר, זה עדיין לא זול [כאופנה מהירה], אבל אנחנו לא מחפשים זול. אנחנו מחפשים איכות ודברים שיחזיקו מעמד", היא אומרת. "כשאני קורא שאנשים קונים בגדים זולים, אופנה מהירה, ולובשים אותם פעמיים וחצי או שלוש פעמים לפני שהם זורקים אותם. הם אפילו לא נותנים את זה, כי זה כל כך זול וזה לא משנה להם. אנחנו פשוט הורגים את הסביבה שלנו עם זה".
אי אפשר לדבר עם סוואנק על אופנה מבלי להזכיר את אחת התלבושות הבלתי נשכחות שלה: שמלת גאי לארוש עם השרוולים הארוכים שלבשה ב-2005 כשהיא זכתה באוסקר השחקנית הטובה ביותר ל מיליון דולר בייבי. סוואנק אמרה שאחרי ניסיון לא כל כך גדול בשטיח האדום שנים קודם לכן, היא הייתה נחושה לא לתת לזה לקרות שוב - ולמעשה חטפה את השמלה בצילום.
"הבוקר של פרסי האוסקר עבור בנים לא בוכים, לא הייתה לי שמלה, כי זו הייתה חוויה כל כך נוראית עם הסטייליסטית, וזה היה כאילו כל מה שיכול להשתבש השתבש", היא אומרת. "אז, הייתי כמו, 'זה לא יקרה שוב'. אז, בשביל מיליון דולר בייבי, פשוט הצלחתי להיכנס לזה מוקדם יותר. ידעתי למה לצפות. ידעתי שהייתי במורד הדרך בעבר. הלכתי לסט צילומים לאיטלקית אָפנָה או משהו."
Getty Images
מכיוון שאפילו שחקניות זוכות אוסקר לא יכולות פשוט ללכת עם כל שמלות שהן רוצות, סוואנק אומרת שהיא נאלצה כמעט להתחנן הצוות שעל הסט ייקח אותו איתה, והבטיח שרגע כמו פרסי האוסקר היה המקום המושלם לראות את השמלה.
"עברתי על מתלה השמלות שלהם, וראיתי את זה, והייתי כמו, 'זו השמלה שאני רוצה ללבוש לה פרסי האוסקר.' והם כמו, 'בסדר, אבל אתה חייב ללבוש את זה גם לצילומים שלך,'" סוואנק נזכר. "ואני אומר, 'לא, לא, זה יצטלם על השטיח האדום. אני לובש את זה לטקס פרסי האוסקר. והם כמו, 'בסדר, ובכן, אנחנו נשלח לך את זה'".
"אני צריכה לצאת עם השמלה הזאת עכשיו כי אני מפחדת שלעולם לא אראה אותה שוב", היא זוכרת שאמרה לצוות. "אבל זה אחד מהרגעים האלה שאתה שם משהו, ואתה כאילו, זו השמלה שלי. אני מרגיש את זה. אני נראה טוב בו. אני הולך בו גבוה יותר. זהו זה. ואני אוהב את הצבע."
