לבמאית נישה גנאטרה היו כבר שלושה סרטים עלילתיים כשהיא התמודדה עם קשיים בהנחת הופעות בטלוויזיה. זכייה בגלובוס הזהב ומועמדות לאמי עבור שָׁקוּף הוביל לשלל עבודה בסדרות יוקרה ופופולריות כאחד, ולבסוף Late Night, פריצת סאנדנס שנחתה עסקת שיא בפסטיבל השנה ויפתח בבתי הקולנוע ב-7 ביוני.
הסיפור שלו לא כל כך רחוק מזה של גנאטרה. מינדי קאלינג כתב ומככב בקומדיה החדה והמצחיקה במקום העבודה על אישה הודית-אמריקאית שמגיעה לעבודה בחדר הסופרים הלבנים-גברים של תוכנית אירוח של לילה מאוחרת. אמה תומפסון מגלמת את המארחת שלה, בוסית כסופה שיער ללא שטויות שנגזרה מהתבנית של מירנדה פריסטלי, מצוידת בסוג של שריון וראיית מנהרה שאפשר לצפות מהאישה היחידה בה עמדה.
גנאטרה לא הגיעה להוליווד מעבודה במפעל כימי, כפי שעושה דמותו של קאלינג מולי בסרט (היא למדה בבית הספר לקולנוע של NYU). אבל הבמאית ילידת קנדה בהחלט יודעת איך זה להיות האדם היחיד על הסט שנראה כמוה. לילה מאוחר הוא סרט נדיר ומרענן שמתעמת עם בעיות עם כפתורים חמים העומדים בפני יותר מאשר רק הבידור התעשייה - כולל אסימונים ומוסר כפול מגדרי - תוך שהיא מצליחה להיות מרתקת ושוקקת קוֹמֶדִיָה.
"היה חשוב קודם כל שזה יהיה מצחיק ומשעשע", מספר הבמאי בסטייל בטלפון מלוס אנג'לס, בדרך לסט הסרט הבא שלה. דיברנו עם גנאטרה על הפרספקטיבה האישית שהיא הביאה לפרויקט, ההתקדמות האיטית אך הבטוחה של הוליווד לקראת הכללה, ולמה הוספת קולות נוספים מעלה את השיחה לכולם.
יש הרבה דיבורים בהוליווד כרגע על הבאת אמנים שחיו חוויה מסוימת כדי ליצור את הנרטיב הזה על המסך. כאישה הודית-אמריקאית שעובדת בטלוויזיה ובקולנוע, האם את מרגישה שהבאת משהו לסיפור הזה אולי לבמאי אחר אין?
"זה דבר כל כך מסובך לחשוב ולדבר עליו, כי אנחנו רוצים להאמין שאמנים יכולים לספר כל סיפור שהם רוצים, שלכולנו יש אמפתיה. אבל סיפורים סופרו על ידי אותה קבוצה קטנה של אנשים כל כך הרבה זמן עד שזה מרגיש שהגיע הזמן לפנות מקום לעוד קולות.
"מינדי ואני לא היינו צריכים להסביר את המסע שלנו זה לזה. מכיוון ששנינו היינו נשים הודיות-אמריקאיות שעבדו בקומדיה עם חוויות דומות, הייתה לנו נקודת התחלה שהיא בהמשך הדרך, ואז פשוט [הסרט] אף פעם לא הולך למקום שבו זה מרגיש כאילו אנחנו מסבירים את [של מולי עמדה]. אדם שלא היה לו את אותה ניסיון היה מרגיש צורך להפוך אותו, לצטט, ליחס. ג'יל סולוויי אומרת, בכל פעם שאתה שומע מישהו אומר, 'מה הדרך שלנו פנימה?' זה בעצם הם אומרים, 'טוב, איך הלבנים אנשים וגברים לבנים הולכים להיכנס לזה?’ מינדי ואני פשוט אף פעם לא באמת חשבנו על זה, כי זה לא היה על שלנו מוחות. היינו בדיוק כמו, 'טוב, ברור, זה מולי והמסע שלה'.
איך אתה מנהל משא ומתן בהרגשה שיש סיפורים שאתה ממוקם באופן ייחודי לספר, לומר על חווית קווירית או POC, ולא רוצה להיות מחוררת רק לספר את סוגי הסיפורים האלה?
"זה הצד השני של המשוואה הזאת, נכון? אם אני הולך לומר, 'אני היחיד שצריך לספר את הסיפורים האלה', אז הצד השני הוא, 'אתה לא יכול לספר סיפורים מלבד שלך'. אז זו עמדה שקשה לנקוט בה.. אבל בשבילי, אני מאוד מעוניין לספר סיפורים של POC וקווירים, אז זה לא ירגיש כמו זה ירגיש כמו הצלחה להיות מסוגל לספר את הסיפורים האלה שוב ושוב בדרכים שונות ו אומר."
נראה שדרום אסיה הגיעו גבהים חדשים בהוליווד, במיוחד בקומדיה. יש לך תיאוריות למה עכשיו?
"גם אני כל כך סקרן לגבי זה. אני זוכר בהתחלה כשחיפשתי יוצרי סרטים מדרום אסיה באמריקה, וכולם היו נשים, כמו מירה נאיר ודיפה מהטה. זה היה בלתי צפוי. התיאוריה האחת שלי היא שלדור השני קל יותר, כאילו לא מכריחים אותם להיות רופאים ועורכי דין ומהנדסים. פעם הרגשתי שהכרתי כל אינדיאני אמריקאי בתעשייה שלנו, ועכשיו אין סיכוי שאוכל לעמוד בקצב של כולם.
"חלק מהסיבה שאני חושב שנאלצתי להתנתק הייתה בגלל שיצאתי. זה היה כאילו, עכשיו הדלת פתוחה לרווחה ואני יכול להמשיך בכל דבר, כי אני כבר לא מתכוון לעמוד באף אחת מהציפיות האלה שמצפים ממני".
אתה מנטור ב-NBC יוזמת "נקבה קדימה"., ויוניברסל, המפיקה את הסרט הבא שלך Covers, התחייבה להצטרף ל אתגר Time's Up 4%. ולהעסיק עוד במאיות. איך לדעתך היוזמות הללו מתפתחות עד כה?
"נראה לי שהם עובדים. זה כל כך קורע לב כשאתה רואה את הסטטיסטיקה בכל שנה של אפליה ממוסדת נגד מנהלות. כולנו הרגשנו את זה, באופן אנקדוטי, אבל אז אתה מקבל את הנתונים הסטטיסטיים האלה ממשרד המשפטים, ו[אתה מבין] שזו אפליה שיטתית; לא פלא שאנחנו לא יכולים להיכנס.
"אני סופר משקיע בלהבטיח שהתוכניות האלה לא רק חושפות נשים לדברים שרובן כבר יודעות, אלא בעצם עוזרות להן לסגור את המעגל הזה ולזכות בתפקיד. הרבה מההצלחה שאני רואה מחוץ ל[Female Forward] היא גם אנקדוטית, ובכל שנה הסטטיסטיקה יורדת, כאילו היא מחמירה. היינו צריכים את האתגרים האלה והבטחות Time's Up לתמרץ אנשים לעשות לא רק את הדבר הנכון, אלא מה טוב יותר לעסק שלהם. למעשה יש לנו דוחות שמראים שגיוון והכלה גורמים לעסק מצליח יותר".
סרטון: פריאנקה צ'ופרה ג'ונאס על יצירתה בארה"ב והדגשת המורשת שלה על המסך
האם אתה מוצא שזה נכון גם מבחינה יצירתית?
"כבמאי, ככל שהצוות שלי מכיל יותר, וראשי המחלקות שלי, כך אני מקבל יותר נקודות מבט, וככל שהניסיון עשיר יותר וסרט הגמר עשיר יותר. זו אחת ההודעות שקיוויתי להעביר בהן לילה מאוחר. לחשוב שגיוון והכלה רק מועילים לאדם שנראה שהם מועילים זה מיתוס - זה למעשה מועיל לכולם, וזה מעלה את כולם יחד.
“לילה מאוחר הוא גם על אותו דור של נשים [שהיו] הראשונות שנכנסו. אני חושב שרבים מהם רכשו את המיתוס הזה שיש מקום ליד השולחן רק לאדם אחד, שהעסקת נשים היא מעין משחק סכום אפס. 'אם נכנסתי, עדיף שאסגור את הדלת הזאת מאחורי כי כל אישה אחרת שנכנסת הולכת להחליף אותי'. גם הסרט מראה שזה לא רק שאנחנו יכולים להיות האלופים הכי גדולים אחד של השני, אלא שתמיד היה מקום ליד השולחן ל כל אחד.
"יתרון אחד של המודעות התרבותית הפתאומית לחוסר הגיוון והקולות הנשיים הוא שאתה יכול לומר את הדברים שלא יכולת קודם לכן. כמו שאני יכול להגיד, 'אין פה נשים, זה דפוק!' וכולם יהיו כמו, 'אוי, לעזאזל, כדאי שנלך על זה'. לפני שפשוט נכנסתי לחדר ומרגישה 'אוי אלוהים, אני האישה היחידה כאן' ופשוט אשמור את זה לעצמי בשקט כמו מולי צריך. מקווה [לילה מאוחר] ייראה כמו מדע בדיוני בעוד כמה שנים, שבו הבחורה הזו נכנסת לחדר הזה והכול בחורים לבנים."
