אתמול בלילה, סלינה גומז הגבירה את משחק הנעליים שלה לקראת הבכורה של הסרט התיעודי החדש שלה המוח שלי ואני בפסטיבל מכון הסרטים האמריקאי, ונעלי השטיח האדום שלה הזכירו לכולם שעונת מסיבות החגים ממש מעבר לפינה.
בהקרנה, סלינה הופיעה לבושה בשמלת כתף אחת דקיקה ומשיי בגוון סגול תוסס עם צווארון אסימטרי וקשת עטופה לצד אחד. היא אביזרה עם עגילי תכשיט צבעוניים, טבעת קוקטייל ענקית וקלאץ' כסוף נוצץ, אבל החלק הבולט ביותר בתלבושת שלה היה זוג עקבים נצנצים מוכנים למסיבה. הנעליים החגיגיות כוסו בבלינג והציגו בהונות מחודדות, כמו גם גב פתוח.
סיום המראה הגלאם הערבי שלה היה שיפוץ אלגנטי, עין מעושנת דרמטית, שפתיים מבריקות ועור מטומטם.
גטי
במהלך הסרט התיעודי, סלינה, שבעבר הייתה פתוחה לגבי היותה דו קוטבית, חלקה מבט אינטימי בתוך המאבקים בבריאות הנפש שלה - כולל שהותה במתקן פסיכיאטרי ב-2016 באמצע שֶׁלָה הִתחַדְשׁוּת סיבוב עולמי. "אני אהיה כנה, לא רציתי ללכת לבית חולים לחולי נפש", אמרה בסרט, "אבל לא רציתי להיות לכודה בעצמי, בראש שלי יותר. חשבתי שהחיים שלי נגמרו. חשבתי שככה אני אהיה לנצח." בזמן שחיפשה טיפול, סלינה אובחנה עם הפרעה דו קוטבית. "אני במקום טוב יותר, אבל אני לא יודע. אני מניח שלפעמים אני לא יכול להסביר את זה בוודאות. הייתי צריכה להמשיך ללמוד על זה, הייתי צריכה לקחת את זה מיום ליום", אמרה על ההשלמה עם האבחנה שלה.
