כמו רוב הדברים בעולם, פסטיבל סאנדנס נראה קצת אחרת השנה. במקום להתאגד בתוך ים של קנדה אווז פארקים ופופים סרוגים, נהנינו מהיצע הפסטיבל מהמקום הכי נעים על פני כדור הארץ: הספה שלנו.
למרות המעבר המשנה את המשחק לוירטואלי, הפסטיבל הצליח. ראיתי סרטים, על סרטים, על סרטים (23 מהם - נפשית, אני הִתהַוּוּת סרט), צפיתי בשאלות ותשובות שהזינו את הפנימיות שלי (ובסדר, חִיצוֹנִי) חנון קולנוע, ואפילו חקר את המרחב הדיגיטלי המוזר שהקים הפסטיבל כדי לדון בבכורות עם צופים ויוצרי קולנוע אחרים.
להלן 8 הסרטים שבלטו בין ההיצע של 2021.
CODA
רובי היא החברה השומעת היחידה במשפחת רוסי, וככזו היא נכנסה לתפקיד המרומז של סיפון ומתרגמת עבור העסק המשפחתי. אבל מה קורה כשרובי מחליטה להטיס את הלול? פגענו בכל אותם פעימות סיפוריות של סיפור ההתבגרות הטיפוסי שלך: הם-פשוט-לא-מביניםחרדת נוער בסגנון, אהבה ראשונה, חונכות מכוננת... אבל CODA חצאיות YA המצרף עם תסריט כל כך מכוון, חביב ומצחיק, והופעות כוכבות (ששלוש מהן הן של שחקנים חירשים) שנועדו לתופף כמה פרסים.
מיד לאחר הקרנת הבכורה שלו, CODA הפך נתון למלחמת הצעות. אפל הרחיקה את המנצח, והבטיחה את הסרט למשך א שיא של 25 מיליון דולר.
ביחד ביחד
פטי הריסון ואד הלמס מככבים ב-rom-com שמחליף את ה"רום" עבור מערכת יחסים שאנו רואים רק לעתים רחוקות מתנגנת על המסך. מאט (הלמס) הוא גבר סטרייט, רווק, בן 40 שמשווע לילד. אנה (הריסון) היא בריסטה בת 26 שכמהה לאמצעים להמשיך להשכלה גבוהה. יחד, הם יכולים לתת אחד לשני משהו שהם רוצים נואשות. ובאופן מרענן, זהו. אין שום קשר לפני לידה או סונוגרמה שמשתקת את עצמה ללילה של תשוקה עדינה. מאט ואנה אומנם מתאהבים, אבל זו לא האהבה הרומנטית שעשרות שנים של התלוצצות כוכבים על המסך התנו אותנו לצפות. ביחד ביחד הוא ספין חכם, מצחיק, מרגיש טוב על נורמה מיינסטרים.
אחד לדרך
הדרמה התאילנדית הענפה הזו נושכת את א מִגרָשׁ. זה סרט טיול, מדיטציה על אבל ואובדן, סיפור של חלוקת מעמדות, חקירה של בגידה... וסליחה... וידידות... ואהבה... אבל, איכשהו, אחד לדרך זוכה למלודרמה שלה. זה צריך להרגיש מוגזם, אבל עומק היופי בסרט הזה (ויזואלי וגם רגשי) משלים את אופיו האפי.
ריטה מורנו: סתם בחורה שהחליטה ללכת על זה
ריטה מורנו היא לא רק סמל של הבמה והמסך - היא פורצת דרך, ואחד השרידים הבודדים שנותרו של הוליווד ישנה (ועגומה). בסרט הדוקומנטרי הגלוי והאינטימי הזה, מורנו, 89, פותחת על ההתעללות שהיא מתמודדת איתה בתעשייה, ומפרטת את האישיות ביותר שלה. מערכות יחסים (מרלון ברנדו, בעלה ליאונרד גורדון), ונותנת לצופים אינפוזיה נחוצה של בלי-שטויות אנרגטיות שלה ריטה-נס.
חוֹלֵף
השחקנית רבקה הולס עושה את הופעת הבכורה שלה בבימוי עם העיבוד השקט והמשפיע הזה לרומן של נלה לארסן מ-1929 באותו השם. מבחינה פנימית, הסרט בשחור-לבן מהמם - התלבושות, התפאורות והצילומים מובילים אותך לניו יורק של לפני כמעט מאה שנה. רות נגה היא ליבון בתור קלייר, אישה שחורה בהירה שעוברת בכוונה לבנה ונישאה לגבר לבן עשיר (וגזען ללא בושה). טסה תומפסון מככבת בתפקיד איירין, חברת ילדות של קלייר שאיתה היא מתחברת מחדש במפתיע. כשגרה בהארלם עם בעלה הרופא בריאן (אנדרה הולנד) ושני בניה, איירין היא גם סכל וגם משלימה לקלייר - צוהר לחיים שיכלה לנהל, ולהיפך. נוטף סאבטקסט, חוֹלֵף הוא אודה מתחשב ומעוצב להפליא לרומן שעליו הוא מבוסס.
מסה
במילים פשוטות, הסרט הזה הוא כיתת אמן של 110 דקות במשחק. שני זוגות (בגילומת מרתה פלימפטון וג'ייסון אייזקס, ואן דאוד וריד בירני) שבניהם נהרגו בהתאמה מירי המוני (אחד כקורבן, האחר כפושע) נפגשים פנים אל פנים לשיחה מתישה רגשית בחדר ישיבות בכנסייה מקומית. סרטים מעטים מסוגלים לחלץ את היוהרה הבודדת - יש סיבה שכל כך הרבה פרויקטים מסתמכים הרבה בפלאשבקים - אבל הכותב-במאי הראשון, פראן קרנץ והקאסט המצליח שלו גורמים לזה להיראות קַל.
על ספירת השלושה
הופעת הבכורה של ג'רוד קרמייקל היא כנראה אחד הסרטים הייחודיים שראיתי לאורך הפסטיבל. זה לא קל להצחיק סיפור על שני חברים טובים מתאבדים, אבל התסריט של ארי קצ'ר וריאן וולץ' (ש זכה בפרס וולדו מלח לתסריטאות) מתמרן בזריזות בין קומדיה אפלה לרגעים של חוסר תקווה קורע לב.
יהודה והמשיח השחור
המבט הטרגי והקשוב הזה על החודשים שקדמו לרצח יו"ר הפנתר השחור של אילינוי, פרד המפטון, ראוי לכל השבחים שהבכורה שלו זכתה. דניאל Kaluuya (בתפקיד המפטון) מציג הופעה מופתית, כמו גם לקית' סטנפילד, המגלם את ויליאם אוניל, מודיע ה-FBI שבגידתו הובילה בסופו של דבר למותו של המפטון. לא משנה מה ההיכרות שלך עם התקופה הזו בהיסטוריה, תכונת הבכורה של שאקה קינג תשאיר אותך מרותקת.
