בשנת 2019, כאשר היו לנו 251 מקרי ירי המוני השנה בלבד, קשה לא להרגיש שאנחנו חיים בגרסה של "שום דבר אינו בטוח מלבד מוות ומיסים" שקוראים יותר כמו "שום דבר אינו בטוח מלבד אמריקאים חפים מפשע שמתים ללא צורך מאלימות נשק ונבחרי ציבור פועלים חסרי אונים לעצור זה."
כל ירי המוני, כולל שניים בסוף השבוע הזה באל פאסו, טקסס ודיטון, אוהיו, מגיע עם רשימת כביסה של ערבויות פרוורטיות: הימין יתחנן לאנשים לא "לפוליטיז" מקרי מוות שהם פוליטיים, "מחשבות ותפילות" יוצעו בצורה חלשה כאילו זה אומר כבר הכל, ועכשיו, איוונקה טראמפ תעמיד פנים שהיא נוקטת עמדה נגד אביה תוך שהיא נשארת שותפה לחלוטין לרטוריקה המסוכנת ולחוסר המעש המתמשך שלו. מִנהָל.
ממש בסימן, הבת הראשונה של אמריקה, שתפקידו הרשמי בממשל נותר מעורפל, צייץ כי "עליונות לבנה, כמו כל שאר צורות הטרור, היא רוע שיש להשמיד."למרות שכבר מסתובבים ציוצים שמוחאים כפיים לאיוונקה על שהוקיעה את אביה, חשוב לציין שהיא לא עשתה זאת. במהלך הצהרתו, שכללה מתן שמות לפתרונות כמו הסדרת משחקי וידאו אלימים והאשמה מחלת נפש למגפת הנשק, תוך שהוא אינו מציע קריאות לפעולה לגבי שליטה בפועל בנשק, גם טראמפ אמר "על האומה שלנו לגנות גזענות, קנאות ועליונות לבנה."
כשאנחנו פורסים את הנרטיב דק הנייר של איוונקה בתור ההפך האינטלקטואלי בעל הכוונות הטובות ל שנאה לא מושכלת של טראמפ, ברור שהיא עדיין פועלת כשופר של אביה מִנהָל. שני הטראמפים אמרו את אותה הצהרה, והם ימשיכו באותה הדרך: מילים ריקות, פעולות שלא נעשו וציפייה לשבחים על נקודת הדיבור הנכונה. איוונקה אינה מושיעה, וגם לא ההיפך של טראמפ. היא המראה שלו.
הרעיון של טראמפ לגנות את הגזענות והעליונות הלבנה יהיה מצחיק אם הוא לא היה אחראי לו האובדן המונומנטלי של החיים שחוצץ חור בלב ארצנו מאז שהפך נָשִׂיא. המניפסט של היורה אל פאסו כלל ביטויים כמו "פלישה" ו"חדשות מזויפות", השפה שבה משתמש טראמפ עצמו, כפי שדווח על ידי באזפיד. לפני שבועות ספורים הנשיא צייץ בטוויטר שנשות קונגרס פרוגרסיביות צריכות "תחזרו" למדינותיהם, מעוררים קריאות עצרת של "שלח אותה בחזרה", שהוא לא השתיק. הזלזול הבלתי פוסק שלו בכלי חדשות שונים נתן השראה לתומכיו לבצע פיגועים אלימות, כמו מטען נפץ שנשלח ל-CNN באוקטובר האחרון, בשמו.
אם אתה עדיין מחפש את ההבדל האמיתי בין איוונקה טראמפ לאביה, זהו זה. למילים המרושעות של הנשיא על שנאה, פילוג וגזענות יש משקל. הם מביאים לפעולות שמשנות את מהלך ארצנו ובמקרים מסוימים מסיימים את חייהם של אנשים. המילים של איוונקה, לעומת זאת, חסרות משמעות. למרות שאנו יכולים להניח שיש לה אוזן של אביה, אין לה תואר רשמי בממשל שלו; אין סמכות פורמלית לחוקק את השינוי שהיא אומרת ש"אנחנו" חייבים לעשות. ללא אחריות ברורה בבית הלבן, איוונקה לא נקטה בפומבי צעדים כדי לפתור שום דבר מחוץ לתפקידה באגף המערבי.
ראינו את זה בעבר: בתו של טראמפ מדברת באופן שגרתי באמצעות הדלפות, כמו כשהיא גינה את הקריאות הגזעניות בעצרות של טראמפ באמצעות מקורות ללא שם, דפוס שמאפשר לצייר אותה כקול ממתן תוך שהיא בעצם לא אומרת כלום. כשדיברה על הפרדה משפחתית, איוונקה אמרה שכן נגד הממשל המפריד בין משפחות בגבול, תוך אפס פעולות פומביות כדי להפריך את אביה, וגם לא להשמיע את מה שהיא מאמינה שצריך לעשות במקום זאת.
עם טראמפ, קיבלנו מושב מתמשך בשורה הראשונה עד כמה מילים חזקות, אבל במקרה של איוונקה אולי ההפך הוא הנכון: מילים הן הרבה פחות חזקות ממה שהיא אולי רוצה להאמין. בהסתכלות על ההצהרה של איוונקה, המסקנה הנכונה להסיק היא ממש כלום. אישה לבנה שיושבת ליד שולחן הכוח ואוכלת ממנו מצפה לזוהר של הערות "טובות" כדי לשטוף את שותפותה. מילים הן חזקות, אבל הן לא כל כך חזקות.
שוב ושוב, כולל בוועידה הלאומית הרפובליקנית 2016, איוונקה ציינה שוויון מגדרי, העצמת נשים ותמיכה באמהות עובדות כסוגיות חיית המחמד שהיא הייתה לוקחת על עצמה בתקופתה (בסמוך?) בבית הלבן. היא מציירת את עצמה כסנגורית, במיוחד כאמא עובדת בעצמה - אלופת נשים וילדים. בין מקרי המוות הטרגיים הרבים בסוף השבוע הזה היה א אמא בת 25, ג'ורדן אנצ'ונדו, שקנתה ציוד לבית הספר כשמתה תוך שהיא מגינה על תינוקה שזה עתה נולד מירי. זה יהיה זמן מצוין עבור איוונקה טראמפ לעמוד על האמהות במדינה הזו, אלה זוממים בטירוף כיצד להגן על ילדיהם בגופם שלהם, צריכות להישמע יריות בכל מקום הם. האמהות - והילדים - שאיוונקה טראמפ יישרה את עצמה איתן כל הזמן הזה גוססות. אם כל מה שהיא יכולה להציע זה ציוץ, וזה כל מה שהשיא שלה מוכיח כשזה מגיע ל"נקיטת עמדה", מה שהיא עושה זה להפיץ צביעות, לא לעזור.
לקרוא לעליונות הלבנה שהביאה לאלימות זו דבר אחד. לעשות משהו בנידון - ממש כל דבר - זה דבר אחר. כרגע זה נראה שכל מה שעושה איוונקה זה לתפוס מושב ליד השולחן, ממש ליד אביה.
