"אנחנו עוזרים לאנשים - מנקים קרקע לחקלאים, מה שהופך את המדינה לבטוחה עבור אנשים שיחזרו. רוב האנשים מושפעים קשות מהמלחמה. המשפחה שלנו איבדה את ביתנו. היינו צריכים לרוץ ואיבדנו הכל", אומרת סברין בת ה-24. היא אחת מ-700 העיראקים פלוס המועסקים על ידי קבוצת ייעוץ למכרות (MAG), שתפקידו לאתר ולהשמיד מוקשים, תחמושת מצרר ופצצות שלא התפוצצו באזורי מלחמה. עם פעילות בארבע יבשות, MAG מגייסת ומאמנת אנשים מקומיים, במיוחד נשים, לעבודה עם ציוד מיוחד וכלבי איתור מוקשים כדי לנקות את אדמתם. זה מלמד נשים מיומנות סחירה ומאפשר להן להיכנס לשוק העבודה ולהתפרנס.
אומרת מנכ"לית MAG, ג'יין קוקינג, "מוקשים ופצצות שלא התפוצצו משפיעים לעתים קרובות על הקבוצות המודרות ביותר במדינה המתאוששת מסכסוך. כשאתה מגייס אנשים מאותן קבוצות, הם מסוגלים למלא חלק בלתי נפרד בשחרור שלהם קהילות מפחד ממוקשים וכן מספקים להם חיים טובים יותר מבחינה כלכלית משפחות."
עשרות שנים של סכסוך הפכו את עיראק לאחת המדינות המושפעות ממוקשים הקשה ביותר בעולם, והבעיה רק החמירה כאשר דאעש השתלט על שטחים בה ב-2014. ל-MAG יש 55 כובשים באזור טל עפר בצפון עיראק, שהיה נתיב אסטרטגי חשוב עבור דאעש, שכן הוא נמצא בין סוריה ממערב ומוסול ממזרח. סברין היא בין הערבים, הטורקמנים והכורדים שפועלים יחד כדי לפנות את האדמה פנימה אל-עיאדיה, העיירה האחרונה ששוחררה על ידי כוחות הביטחון העיראקים וקבוצות קואליציה כשניים לפני שנים. רבים מהמקומיים הם חקלאים למחיה ואינם יכולים להתחיל לגדל מזון שוב עד שאדמתם תהיה בטוחה.
מוקף בחגורות מוקשים, אל-עיאדיה עצמה הייתה מזוהמת קשות עם מטעני חבלה שלא התפוצצו ומטעני חבלה מאולתרים כולל חגורות מתאבדים. בשנה האחרונה אירעו חמש תאונות בשדה מוקשים בשטח של 800,000 מ"ר ממזרח לעיר, כך שצוותי MAG חינכו את המקומיים על הסכנות הכרוכות בכך. אומר סברין, "אנשים, במיוחד ילדים, לא מבינים את הסכנות... אם הם רואים חפץ מעניין, אפילו פצצה, הם ישחקו איתו". תושבי הכפר מתריעים כעת בפני MAG כשהם מגלים משהו שנראה חשוד. בזמן העיתונות הוסרו כ-2,217 פריטים בטל עפאר.
עבודת הצוות מפרכת אך גם מספקת. בקיץ חם, והציוד כבד. "אני קם ב-4 בבוקר ובבסיס מ"ג ב-5 בבוקר. אנחנו מסדרים את הערכה ובודקים את הציוד הרפואי; אחר כך אנחנו נוסעים לכמעט שעה לאתר העבודה שלנו באל-עאידיה", אומרת ראשה, בת 23, שמסדרת בתורות את האוכל של הקבוצה לאותו היום עם עמיתיה (ארוחת צהריים טיפוסית היא סלט ולחם). "אני גאה להיות חלק מצוות שעוזר לאנשים... [הם] צריכים להרגיש בטוחים ולהיות מסוגלים לבנות את חייהם מחדש."
יתרה מכך, שכרם של הכורים חיוני למשפחותיהם, במיוחד עבור אלה שהוריהם מבוגרים או חולים מכדי לעבוד ואחיו עדיין בגיל בית הספר. סוהם בן ה-20 אומר, "זו עבודה נהדרת להיות מסוגל לעזור לאחרים וגם לתמוך במשפחה שלי. רוב המשפחה שלי שמחה בשבילי ומסתדרת עם העבודה שאני עושה, חוץ מאמי. היא מפחדת בשבילי וכל הזמן אומרת לי לעזוב. אני אומר לה שהיא לא צריכה לדאוג... אני אהיה בסדר." דלאל, בת 24, מודה שגם אמה לא בנוח לגבי תחום עבודתה, אבל מסבירה, "אני עוזרת לפרנס את תשע אחיותיי ושני אחיי. [בנוסף] אנחנו עוזרים לאנשים לחזור הביתה ולחיות חיים נורמליים - זה גורם לי גאווה".
פורשיה סטראטון, מנהלת המדינה של MAG לעיראק, אומרת, "MAG היה הארגון הראשון [בעיראק] להעסיק מפעילות, ויש לנו הכי הרבה מפעילים של כל ארגון אישורים ב- מדינה. הנשים האמיצות הללו [ממלאות] חלק חיוני בהבטחת שהקהילות שלהן בטוחות ויכולות לשגשג שוב אחרי מלחמה." כאשר MAG התחילה את התוכנית שלה באל-עיאדיה בקיץ שעבר, רק חמש משפחות עברו הביתה מקלטים. כעת יותר מ-750 משפחות חזרו, וחנויות מתחילות להיפתח. יש מכולת, קצב ותחנת דלק, אבל לקהילה יש עוד דרך ארוכה לעבור. דלאל מוסיפה: "אני מקווה שנשים אחרות יקבלו מאיתנו השראה ויבואו להצטרף ל-MAG".
בנוסף לפעילותה באזור טל עפר, מ.א.ג מעסיקה גם כורים בשכנה. מחוז סינג'אר, שהיה בעבר ביתם של כ-400,000 איש מהמיעוט הדתי היזידי קְבוּצָה. כאשר פלש דאעש, כל האוכלוסייה היזידית נעקרה, נתפסה או נהרגה. לפי הרשויות הכורדיות וארגוני זכויות אדם יותר מ-6,000 נשים וילדים יזידים נחטפו. רוב הנשים והנערות עונו, נאנסו ונמכרו כעבדים, בעוד שהבנים הופרדו והושבו אצל משפחות של לוחמי דאעש בניסיון למחוק את זהותם היזידית. בחודש מאי דיווחה סוכנות הפליטים של האו"ם כי כ-3,000 יזידים, בעיקר נשים וילדים, עדיין נעדרים. מעטים הצליחו לחזור לבתיהם במחוז סינג'אר משום שהכפרים שלהם נהרסו וזוהמו במוקשים. בין הבניינים שעדיין עומדים, רבים לכודים. עד להסרת חומרי הנפץ הללו, לא ניתן לבנות מחדש את התשתית, והכפרים נותרים בלתי ראויים למגורים. "אנחנו רוצים לחיות בשלום בדיוק כמו שאנשים עושים בארה"ב", אומר חיים, קוטל מוקשים בן 24. "אני רוצה שכל מוקש יפונה כך שכל משפחה תוכל לחזור הביתה בשלום".
התמונות הבאות צולמו במחוז סינג'אר מוקדם יותר השנה, בסוף אפריל ותחילת מאי. כל הכובשים העובדים עבור MAG בסינג'אר הם יזידים.
פחימה (בתמונה למעלה), בן 24, מפקח על צוות של מוקשים בכפר רמבוסי, דרומית לעיר סינג'אר. "החלק הקשה ביותר בעבודה עבורי הוא ההתמודדות עם סוגים חדשים של מטעני חבלה ומלכודות תבל", היא אומרת. "יכולים להיות להם מתגים נסתרים ואתה צריך להיות זהיר מאוד. זו עבודה קשה, אבל אתה צריך לנסות - ואתה צריך להאמין בעצמך".
ויאן בן העשרים ואחת (בתמונה למעלה עם X-Lang, כלב זיהוי מוקשים) הוא אחד המטפלים בכלבים של MAG. "אני מאוד שמחה לעשות את העבודה הזו", היא אומרת. "נקה את האדמה כדי שאנשים יוכלו לחזור הביתה. מבחינתי זו עבודה קדושה". מוסיפה חלמה, בת 29, גם מטפלת בכלבים, "אני עובדת כדי לפרנס את המשפחה שלי וגם כדי לתרום לקהילה שלי". חלמה אומרת שארון, הכלב איתו היא עובדת, "הוא אדיב ורך, הוא חכם ואוהב לְשַׂחֵק. כשאני אומר לו מה לעשות, הוא מציית מאוד - הוא כלב נהדר ולעולם לא מחטיא מטרה".
הוליווה (בתמונה למעלה), בת 21, אומרת שהיא גאה להיות מושטת. "אני יודע שהעבודה יכולה להיות מסוכנת, אבל יש לנו אימונים טובים ואנחנו חייבים לעשות את זה. בקהילה שלנו גברים ונשים שווים, אז זה בסדר מבחינתי להיות קושרת מוקשים". משפחתה של חוליבה מתגוררת כיום בגרמניה, אך היא בחרה להישאר בעיראק עם אחיה. "אני רוצה לעזור לבנות מחדש את הקהילה שלי", היא אומרת. "הם צריכים אותי כאן."
לסיפורים נוספים כמו זה, הרם את גיליון ספטמבר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית אוגוסט 16.
