קלווין הריסון ג'וניור נולד בשביל זה

"תמיד רציתי לשחק כוכב רוק", משתף קלווין הריסון ג'וניור. עם זה, דבר אחד היה בטוח: מעולם לא היה ברור יותר שאריה היה בחדר. בתוך חמש הדקות הראשונות של הפגישה, השחקן העמיד פנים שהוא מתיז מים על פלג גופו, כשהוא מתאר בשעווה על כושרו המוזיקלי (שר, מנגן בפסנתר, בכינור ובחצוצרה, למקרה שלא ידעתם), וקשקש את הסמלים העיקריים שהוא הציג על המסך כאילו היו שום דבר. תוך כמה שנים קצרות, הריסון בנה קורות חיים שנקראים כמו אגדה בהתהוות, אבל זה רק קלווין. המקף הרב הוא מוכשר עד כדי גיחוך - והכל בא כמו טבע שני.

כשכולנו מתבוננים בו טובל, צולל, שוטף וצורח על הסט לצילומים שלו, החדר שקט מרוב יראה. לראות אותו גולש בטבעיות כל כך מפוזה לתנוחה, הרגשה שוטפת: להעיד על האריסון. אומנות היא להיות חלק ממשהו נדיר ובלתי מוחשי - כמעט כמו לראות כוכב נופל בלילה שָׁמַיִם. מהרגע שהוא צועד מול מצלמה, זה כל כך ברור שהאריסון נולד בשביל זה ואתה לא יכול לחכות לראות מה הוא יעשה הלאה.

עם תפקידים אחרונים בתור פרד המפטון המשפט של שיקגו 7 ו-B.B. King ב-2022 אלביס, סביר להניח שראיתם את צלעות המשחק המופת שלו, גם אם לא ידעתם את שמו. רק אל תקראו לו קווין (או קלווין האריס, לצורך העניין).

"הלכתי לאודישן פעם, והסייעת הטעה את השם, ואז פתאום אנשים ציפו לראות את קלווין האריס עובר דרך, וזה לא היה, והייתי כאילו... אני לא אוהב את האכזבה על פניהם של אנשים", מתבדח הריסון. עם תפקיד מוביל ב שבלייה (בתיאטראות עכשיו), עם זאת, ההופעה האחרונה שלו מעוררת כבוד היא הטובה ביותר שלו עד כה.

שבלייה מבוסס על סיפורו האמיתי של ג'וזף בולון, איש שחור במאה ה-18 שנלקח ממנו השתעבדה לאמא והוכנסה לבית ספר לבן בעיקר כדי לרתום את המחזמר הטבעי שלו כִּשָׁרוֹן. הווירטואוז גדל והפך לכנר ומלחין בעל שם בפריז, וטוען לאנשים כמו מארי אנטואנט כידידים קרובים ווולפגנג אמדאוס מוצרט כיריבים. חייו מתהפכים כאשר אמו משתחררת ומגיעה לצרפת כדי להתאחד עם בנה האבוד. כל אותו זמן, הוא נלחם להפוך לאדם הצבעוני הראשון שעומד בראש האופרה של פריז ונקלע לצרות לאחר שהתאהב באישה נשואה (לבנה).

אמנם העלילה עשויה להרגיש ברידג'רטוןהמורכבות הפנימית שהאריסון מפתח עבור הדמות הטיטולרית מעניקה תחושה של כבידה שהיא נדירה בכוכבים הצעירים של ימינו. רוב הדמויות שלו חטפו אגרוף רגשי - אולי אפילו השאירו אותך מחליק במורד הקיר בייסורים על הגורל הטרגי של הדמויות שלו (אם לא ראית גלים ובכל זאת, תצטרך טישו - הוזהרתם). הוא מתעקש שזה לא בכוונה: הוא רק נמשך לסיפור כתוב היטב, ואומר, "אם הכתיבה טובה ולדמות יש קשת, אז אני שם."

כמקבל פרס גילדת שחקני המסך, פרס BAFTA Rising Star ופרס Independent Spirit, הריסון הוא עומדים בפני סוג חדש של אתגר: להיות מוכר מספיק בחוגי אינדי, אבל לא מספיק מוכר כדי לבחור תפקידים. "אשמח לעשות עוד דברים מהנים. אני פשוט חושב שאו שהסרט גדול מדי והם לא רוצים אותי כי אני שחקן אינדי, או שהתפקיד לא מתאים", הוא אומר. "אבל זו לא הבחירה שלי, באמת. רק ככה העוגייה מתפוררת".

בדיוק כפי שג'וזף בלון גדל להישען על כישרונותיו הטבעיים, קלווין הריסון הבן היה גם ילד מוכשר להפליא. בנו של מוזיקאי קלאסי, הריסון גדל בלואיזיאנה, מנגן על שפע של כלים תוך כדי השתלבות בסצנת האמנויות המקומית. כשהתעוררה ההזדמנות לקחת על עצמו את התפקיד של שבלייר, יליד ניו אורלינס נמשך מיד - זה היה תפקיד שבו המוזיקליות שלו יכולה לבוא לידי ביטוי.

"הייתי אובססיבי לגבי ג'וזף ברגע שקראתי את התסריט. אני חושב שה[תסריטאי] סטפני [רובינסון] עשה עבודה יפה של תיאר את חייו של הבחור הזה, וזה הרגיש אופראי במבנה שלו. תמיד רציתי לגלם כוכב רוק, אבל אני תמיד חושב כמו 'טוב, כולם רוצים לשחק כוכב רוק'. איך אני יכול לשחק כוכב רוק אבל לעשות את זה שונה?'", הוא מסביר. "ואיזו דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר לנגן מלחין צרפתי מהמאה ה-18 שהוא גם סייף גדול וגם קצת כמו כוכב הרוק הכינור של אותה תקופה? זה נשמע כמו החרא שלי."

בנוסף לשש-שבע שעות של שיעורי כינור ביום, הריסון למד גם לגדר מהמקצוענים כדי לגלם באופן מלא את המראה והתחושה של השבליר מסנט-ז'ורז'. בעוד השחקן גורם לזה להיראות קל, הפיכתו של ג'וזף בולון לא הגיע בלי האתגרים שלו. הוא מזכיר סצנות עם רונקצ' אדקולוג'ו, המגלמת את אמו של ג'וזף, ננון, כחלק מהדברים הקשים ביותר שהיה עליו לצלם.

"הייתה לנו דרמה תרפיסטית על הסט, ועבדנו איתה על [הסצנות] לאורך כל הסרט, כי ידענו שהתוכן היה ממש קשה מבחינה רגשית ומנטאלית. זה נתן לנו את ההזדמנות באמת להיות מסוגלים לדבר דרך הטראומה של יוסף", הוא אומר. "הסצינות האלה, אתה יושב שבוע ו... אני לא יודע. זה מתעסק עם המוח שלך. אתה מתחיל לראות את כולם אחרת. אתה עובר הרבה דרמה דורית בשלב הזה".

בלי מילה של דיאלוג, סצנת המפגש המחודש של ג'וזף ומנון היא אחת הטעונות רגשית בסרט כולו, עדות לכימיה שבנו הריסון ואדקולוג'ו. הקשר שלהם גלש אל מחוץ למצלמה, שם הריסון מייחס לאדקולוג'ו חלק גדול מהטיפול העצמי שלו בזמן ההשבתה שלו.

"אני עושה מסיבות ריקודים קטנות. לפעמים, לבד. לפעמים היו לי חברים, כמו רונקח", הוא אומר. "היא הייתה מבשלת עוף מטוגן והיא באה. פשוט היינו מבלים, ובונים קהילה. סטפני, רונלד, המורה שלי לכינור. כולנו פשוט היינו מתאספים ושומרים עלינו, נראים בחוץ, ואז חוזרים לאופרה".

כשהאריסון חקר את חייו של בולון ועיצב את הדמות שלו, הקהילה הפכה למרכזי דרך לסיפור שהוא רצה להעביר. "זה הרגיש כאילו [המוזיקה] נוגעת יותר להזדמנות להיות חלק מהקהילה. המתנה של יוסף הייתה שהוא יכול לקרב אנשים ולהכניס שמחה לחיים של אנשים באמצעות המתנה", הוא אומר. "הוא רוצה אהבה. הוא רוצה שמחה. הוא מבלבל את זה עם... 'כשאני מגיע לפריז, הם חושבים על זה כעסקאות'. אני אישית אפילו לא חושב שג'וזף באמת אוהב את הכינור כל כך. אני חושב שהוא אומר, 'כל מה שאני באמת רוצה לעשות זה לאהוב את האנשים שלי'".

האם הריסון מרגיש אותו הדבר? בהינתן איך שֶׁלוֹ מתנות טבעיות העניקו לו הערכה חדשה (חוזי אופנה, מקומות בתוכניות אירוח בשעות הלילה המאוחרות), האם יש לו הרגשה שהכישרון שלו, במיוחד כאדם שחור, הוא עסקאות?

"אני חושב שזה מסובך. זו שיחה שעולה. מה שטוב ברוכבי ההכללה החדשים האלה הוא שכולם רוצים לכלול אנשים צבעוניים - מה שמסובך בזה הוא שהם לא יודעים איך", הוא משתף. "אז, השיחות הן באמת, 'אתה יכול פשוט לסמן את התיבה שלי? אם רק תגיד שזה בסדר בשבילך, אז אולי אנחנו בסדר ולא נסתבך בצרות, ואז תפסנו אותך מעורב בזה.' אני חושב שהמרכיב הזה הוא דה-הומניזציה, אבל זה משהו שאתה צריך סוג של לנווט. זה תהליך. אני לא כועס על זה. זה פשוט מה שזה, ואני רק עושה את חלקי ודואג שאני מכבד את עצמי, מכבד את עצמי תהליך, ולא להיתפס לרצות לעבוד ולהפחית בערכו על ידי זריקת הערך העצמי שלי תהליך."

היושרה - ושמירה עליה - היא בבירור חשיבות עליונה עבור הריסון, כוכב צפון שמנחה אותו ברוב החלטות, החל מהחלטה באילו תפקידים לקחת על עצמו ועד לוודא שהבריאות הנפשית שלו שלמה בזמן הניווט (וההישרדות) הוליווד. למרות שהוא עבד עם נעמי ווטס, יחיא עבדול-מאטין השני, Baz Luhrmann, Sterling K. בראון, מיני דרייבר, טום הנקס, טרייס אליס רוס, ועוד הרבה הרבה משקלים כבדים בתחומו, הריסון עדיין מרגיש שיש לו כל כך הרבה יותר רחוק.

"אני לא יודע אם אי פעם ארגיש שהצלחתי, פשוט כי אני יודע שהעסק הזה כל כך 'כאן היום, נעלם מחר'. אבל אני אגיד שמה שאני גאה בו זה שאם הקריירה שלי הייתה נעצרת מחר, עשיתי כמה דברים שהם באמת משמעותיים ואני ממש גאה בהם", הוא אומר. "ואני יודע שאם יהיו לי ילדים, הם יוכלו להסתכל על אבא שלהם ולומר, 'וואו, תראה. אבא שיחק את מרטין לותר קינג, והוא באמת הראה את האיש. הוא שיחק את הבחור הזה בשם ג'וזף בולון. וואו. לא ידעתי על הבחור הזה. הוא מדהים. הוא שיחק את פרד המפטון.' אם הקריירה שלי תיגמר מחר, אני אהיה גאה בזה. יש לי עוד הרבה מה לעשות. אבל אני גאה."

בלי לקלקל יותר מדי שבלייהבסיום, התמונה של העם הצרפתי היוצא לרחובות היא תמונה עוצמתית (והולמת) במיוחד בשנת 2023. פריז בוערת - ותיאור הסרט של המהפכה הצרפתית מזכיר לנו עד כמה תנועות המהפכה היו מחזוריות. בעוד רובינסון והבמאי סטיבן וויליאמס לא יצרו את הסרט עם שום קשר ל-IRL, הסצנה האחרונה משאירה את הקהל תוהה מה יכול להיות, אם כולם יחד בחרו בקהילה.

"זה קורה כל כמה מאות שנים. אנחנו רוכבים על הגל עד שהוא גדול מדי, ואז אנחנו מתרסקים, ואז בונים מחדש", אומר הריסון על ההיסטוריה שחוזרת על עצמה. "עם סרט כזה שיצא הפעם, זה רק שיקוף של איך החיים עובדים. ככה ההיסטוריה עובדת כשאתה עושה אנשים לא בסדר".

נבל אהוב?
Maleficent. הילדה הזו כל כך עפה.

האלבום הראשון שהיה לך אי פעם?
מיילס דייויס, סוג של כחול.

פעם אחרונה שבכית?
רציתי לבכות אתמול, אבל זה לא קרה. בפעם האחרונה שבכיתי, זה כנראה היה כמו בשבוע שעבר. אני לא יודע. אני לא יודע. אני צריך לעשות את זה יותר, הא? צינורות הדמעות שלי מתאמצים.

תן שם לסרט שגרם לך לרצות להיות שחקן.
אתה יודע, רוב הזמן צפיתי בערוץ דיסני, וזו הסיבה שרציתי להיות שחקן, למען האמת. אהבתי לצפות זה כל כך רייבן ו קורי בבית ודברים כאלו. ו כל מה ש. זה היה די מגניב. אבל מבחינת סרטים, הייתי אומר שמה שגרם לי לרצות להיות שחקן אופי רציני הוא כנראה קייט בלאנשט ב יסמין כחול. פשוט חשבתי שהיא כל כך כל כך טובה. הייתי כמו, "איך היא עושה את זה?"

זיכרון על סט מועדף?
זה ממש לא קשור לסרט. יותר מכך שאחותי באה לבקר, והיא כל כך מצחיקה. יש לי אחיות תאומות. הם צעירים ממני בארבע שנים, והם כל כך קטנטנים, אבל הם כל כך... הן הבנות הכי מגניבות על הפלנטה. אני נשבע. אבל היא באה לבקר, וצילמנו את הסצנה הזו שוב ושוב ושוב. המהפכה הצרפתית החלה. והיא יושבת שם, והיא יושבת בכיסא של סטיבן והיא מביטה בו, והיא אומרת, "אני חושבת שהבנת. אנחנו יכולים ללכת הביתה." ואני אמרתי, "מה?" היא אמרה, "כלומר, אני לא מבינה למה אתה ממשיך מחדש את הסצנה. אני חושב שהוא מבין." ואני הייתי כמו, "בנאדם, זו נסיעה או למות. אחותי רואה! היא משחק מציצים! היא רואה מה אני נותן, והיא רואה את זה." אני כמו, "סטיבן, כנס לתוכנית שלה."

מה הריח או הריח הרצוי שלך?
כרגע, אני אוהב את רוז 31 מ-Le Labo, Matcha 26 ו-Thé Noir 29. אני אוהב לערבב אותם, כי יש לזה סוג של ריח טרופי. זה מריח כמו חופשה. אני דווקא אוהב את הריח של קרם הגנה.

תאר את הדייט הראשון האידיאלי שלך.
אני אשמח לעשות רתיחה של סרטנים. בניו אורלינס, פשוט יש לנו סרטנים אלה רותחים; זה יהיה ממש כיף להיפגש וללכת לרתיחה של סרטנים ולבלות עם כמה חברים אחרים, אבל אז ללכת בדרך משלך בפינה קטנה. כי סרטנים זה יותר על קהילה והאזנה למוזיקה חיה ודברים כאלה, אבל באותו הזמן, אתה מקבל באמת להכיר מישהו, ואתה יכול ללמד אותו - במיוחד אם הוא לא מניו אורלינס, אתה יכול ללמד אותו איך להשתמש בסרטנים. אני חושב שאנשים אוהבים את הישן... "תן לי ללמד אותך איך לשחק ביליארד." אני אוהב ללמד אותך איך לאכול סרטנים.

על מה אתה בוחר להילחם?
אני בוחר להילחם מהאינדיבידואליות שלי. אני חושב שאחד הדברים שלמדתי מהסרט הזה ונהניתי בסרט הזה הוא כמה ג'וזף היה ייחודי וייחודי, וזה רק הזכיר לי, כאמן, כמו אדם על הפלנטה הזו, מה שאני תורם זה אני, ואם אני מפסיק להיות אני, אז אני לא תורם יותר, ובסופו של דבר זה נזק לכל מדינה. אתה יודע למה אני מתכוון? אני חושב שהייחודיות שלנו מרגשת, ואני רוצה להילחם על זה. אני חושב שזה מה שמשאיר סרטים מעניינים. זה מה ששומר על דמויות מעניינות.

מה היה הדבר האחרון שקראת או צפית שבאמת גרם לך לחשוב?
אני קורא מחדש הכל על אהבה [על ידי פעמונים] שוב. זה ספר נהדר, והוא מעניין. אני אוהב ספרים שאתה יכול לקרוא שוב ושוב ושוב, וככל שאתה גדל בחיים, השפה והפרשנות... זה מסתדר לך אחרת. אז זה ממש נחמד לקרוא את זה הפעם. בכנות, אני צופה הרבה אח גדול. אני אוהב אח גדול. כולם יגידו, "מה יש לבחור הזה אח גדול"אני חושב שזה כל כך מעניין. לי זה מזכיר לי עסק. אנשים מפונים. אנשים עושים אסטרטגיה. אנשים עושים מניפולציה. אני כמו, "דאנג." אני אוהב אותי קצת אח גדול.