אמילי בלאנט לעולם לא תשכח את המורה שעזרה לשנות את האופן שבו היא הציגה את עצמה לעולם. כשהייתה בת 12, המורה שלה, מר מקהייל, שאל את בלאנט אם תשקול לעשות את ההצגה שלהם בכיתה. "אני מאמינה שזה היה מחזה שכולנו כתבנו", אומרת השחקנית. עבור בלאנט, בקשתה של המורה שלה הייתה בתחילה מחרידה.
היא חיה עם גמגום מאז שהייתה בת 6. למעשה, לסבא, לדודה ובן דודה היו כולם לקות בדיבור. "זה מאוד בולט במשפחה שלי, למרות שאף אחד לא דיבר על זה, כי אני בן משפחה אנגלית שבה אתה לא מדבר על הבעיות שלך ובטח לא על מוגבלות", היא מניות. "ואנשים ממש עצבניים לאמץ את החלק הזה של עצמם או לדבר על זה, לפחות במשפחה שלי".
בלאנט ספגה בריונות בגלל הגמגום שלה ופחדה לדבר לפני הכיתה שלה. "היה לי קשה להגיד את השם שלי. התחמקתי משיחות כי היה קשה מדי להוציא את המילים החוצה. הייתי נבוך והתביישתי. וזה ממש כלא אותי כילד", אומר בלאנט, שמככבת בתפקיד קיטי אופנהיימר אופנהיימר בחודש הבא מול סיליאן מרפי, מאט דיימון, רוברט דאוני ג'וניור, פלורנס פו, רמי מאלק, ג'וש הרטנט וקנת בראנה.
"וכשדיברתי, הייתי עושה את ההתעמלות המנטלית הגדולות האלה כדי להימנע ממילים שחשבתי שאמעד", היא מוסיפה. "היו לי כל כך הרבה מחשבות שמעולם לא שיתפתי, כי הייתי נבוך מדי ודאגתי שהן לא ייצאו טוב".
בלי להירתע, מר מקהייל ראה שבלאנט, שאהבה לחקות אנשים ולעשות קולות שונים בילדותה, לא גמגמה כשהיא עשתה דמויות מטופשות. "הוא אמר, 'תעשה מבטא מטורף ותראה אם אתה מדבר יותר שוטף'", היא משתפת. "הרבה שחקנים שמגמגמים לא מגמגמים כשהם פועלים. זה כמעט כאילו אתה ניגש לחלק אחר במוח שלך. זה ממש מעניין".
חווית עשיית ההצגה הייתה משחררת עבור בלאנט, שהופיע במעין מבטא צפון בריטי בהצגה. "זו הייתה הרגשה סוריאליסטית לא להיאבק", היא נזכרת. "בדרך כלל חשבתי על כל מילה שעולה. הייתי כל כך עסוק באיך אני הולך להגיד משהו, הכל הפך לפגיעה".
מורה מעולה יכול לשנות את חייך.
בלאנט מזכה מקהייל על המתנה שנתן לה באומרו, "הוא היה מורה מאוד אינטואיטיבי ומדהים. ולמי שמעולם לא סבל מגמגום, זה היה מדהים שהוא קלט את זה... זה שינה את חיי ואפשר לי לדבר בצורה שוטפת באחת הפעמים הראשונות".
Getty Images
אמנם יעברו עוד כמה שנים עד שהיא תבין שמשחק הוא הייעוד שלה, אבל בלאנט גילתה שהיא לא מוגדרת על ידי הגמגום ושיש לה יותר שליטה על זה ממה שחשבה.
"מורה נהדר יכול לשנות את חייך", אומר בלאנט. "וברור שהייתה לו השפעה עצומה על שלי."
כשמשלם את זה בגדול, בלאנט ממשיך להשפיע עצום על חייהם של המגמגמים ועל משפחותיהם. במשך יותר מ-15 שנים, היא התמסרה בלהט ל- המכון האמריקאי לגמגום (AIS). בלאנט הוא חבר הנהלה גאה בעמותה, המעניקה ריפוי בדיבור ותמיכה לאנשים מגמגמים בכל הגילאים. רק השבוע היא אירחה את הגאלה השנתית ה-17 של המכון האמריקאי לגמגום בפארק אווניו 583 בניו יורק.
המכון האמריקאי לגמגום מוקדש במיוחד לילדים ומבוגרים המתמודדים עם קשיים כלכליים ומציע להם טיפול בחינם או בעלות מוזלת.
"ללא הסיוע הכספי הזה, לרבים מהאנשים האלה לעולם לא תהיה גישה לטיפול או עזרה", אומר בלאנט. "העמדה של AIS היא שאף אחד לא צריך לשאת בנטל הסבל לבדו. לכולם צריכה להיות הזדמנות לדבר בחופשיות ולהשמיע את קולו".
AIS מקווה ללמד אנשים כיצד לגשת גם לטיפול בגמגום. הרעיון הוא להישען על הגמגום, במקום לנסות להסוות אותו.
"טיפול בגמגום אינו מוגדר בצורה לא טובה והרבה אנשים מקבלים טיפול גרוע מאוד", מסבירה מנהלת AIS, ד"ר הת'ר גרוסמן, PhD. "זה גורם להם לחשוב שתפקידם כדובר הוא לנסות לחסל את הגמגום. אבל זה חלק ממי שאתה. למה שתנסה להסתיר משהו שהוא חלק ממך?"
הערב הלבבי כלל שיתוף בסיפורים של אלה שמגמגמים, כמו השחקן ועורך הדין מארק ווינסקי ואילין ווד בת ה-11. "האירוע כל כך מרגש כי אנשים מרגישים ששומעים אותם", אומר בלאנט. "מיליונים ומיליונים ומיליוני אנשים ברחבי העולם מגמגמים. אבל לא מספיק אנשים מדברים על גמגום. אין בו מספיק מבטים".
בלילה הזה, הוצג אור על המכובד פיליפ O. אוזואה, MD, PhD, שהוא נשיא ומנכ"ל בית החולים מונטיפיורי איינשטיין. הוא דיבר על גמגום בולט, על היגר מניגריה ועל פני לעג ואפליה קשים. כעת, הוא רופא, מורה וסופר בעל הכרה לאומית שמנהל בית חולים מוביל עם 10,000 רופאים המשרת מיליוני חולים מגוונים.
הזמרת אמנדה מאמאנה, שהדהימה את הקהל, השופטים והמיליונים הלאה America's Got Talent עם השירים שלה על התמדה (וזיכה אותה במקום בחצי הגמר של התוכנית), ביצעה שניים משיריה המקוריים.
מרכיב מרכזי ב-AIS הוא חמלה עצמית. וזה גם ערך חזק שבו בלאנט דוגלת בו עם שני ילדיה, שאיתם היא חולקת הבעל ג'ון קרסינסקי. (בעיצומו של עריכת סרט, בלאנט הסביר שהוא לא יכול להשתתף.)
"המנטרה בבית שלי היא להיות אמיץ ואדיב", היא שיתפה. "אני לא אוהב פסים מרושעים באנשים. אני מלמד אותם גם לא לאהוב את זה. הילדים שלי באמת אדיבים ואמפתיים. ואני גאה בחלק הזה שלהם".
עד כמה שבלאנט אוהב את AIS ומעריץ לדבר עם הורים וילדים, התחושה היא הדדית. "אמילי היא אחת הסלבריטאים הבודדים שלא מדברים על גמגום בזמן עבר. היא מוכנה לומר, 'זה שאתה לא רואה אותי מגמגם יותר לא אומר שזה לא חלק מהמציאות שלי'", אומר גרוסמן. "היא בבעלותה כחלק ממי שהיא ומרגישה שזה משהו להתגאות בו".
בלאנט מסבירה שכיום, יש לה כלים שפיתחה כדי לעבור את הגמגום. "במקום לחשוב על המילה שאני יודע שהולכת להכשיל אותי, אני חושב על המילה שאחריה. זה מעביר אותי את זה", היא אומרת. ולומר את שמה זה עדיין מאבק. "אם אני צריך לעשות שיחת טלפון ומישהו יגיד 'מי מתקשר?' אני מתלבט לזה, כי אין תחליף לשם שלך ואתה לא יכול לדלג על זה. אתה צריך להצהיר על זה. אבל אתה חושב, 'זה מי שאני'".
המסר הזה של להיכנס לתוך עצמך היה נפוץ לאורך כל הלילה. כפי ש אמנדה מאמאנה שרה את המילים הנוקבות בשיר שלה, "שבור זה יפה:" "כוח נולד מתוך הצלקות האלה / חסר תכלית הוא מטרה / והבושה היא לא מי שאתה / כי שבור זה יפה."
