בגיל 50, זה נראה כמו גבריאל יוניון הבין הכל (ראה: המשפחה המקסימה שלה,היא חוש אופנתי מעורר קנאה, והיא קריירה משגשגת). אבל בתפנית בעלילה סופר-קשורה, יוניון בילתה שנים בתחושה שהיא לא מספיקה. במהלך פרק של נטפליקס דלג על ההקדמה בפודקאסט, יוניון נפתחה על תקופה שבה היא נאבקה בערך העצמי שלה, במיוחד בתחילת הקריירה שלה.
"פשוט רציתי את זה כל כך", היא אמרה על כך שעשיתי את זה בתעשייה. "וזה מעבר לבחירה לתפקיד, זה מרגיש כאילו נבחרתי בגלל שהייתי מושך... לא היה אכפת לי אם אתה חשבתי שאני שחקן טוב, רק רציתי לדעת שמישהו מחוץ להורים שלי חושב שאני חמוד, מושך, מקסים, מה שתגיד."
לפי עצמי, הכוכבת התחילה את דרכה באמצעות דוגמנות, תפקידים קטנים ותחרויות יופי. בשלב מסוים, יוניון נדחתה מתפקיד בגלל המראה שלה. "זה פשוט גזל ממני את הביטחון העצמי, את השמחה שלי", היא נזכרה. "פשוט הרגשתי שנחשפתי כמגעיל, ומה עושים עם זה?"
גם אחרי שהושלכו תביא את זה, יוניון אמרה שהיא עדיין חשה צורך להיראות כ"מדהימה, יפה." מישהו המליץ על טיפול לשחקנית כדי לפתור את הצורך שלה באימות ו"בעיות של אבא". בסופו של דבר היא התעמתה עם טראומת ילדות על ידי דיבור עם אביה.
"הייתי כמו, 'למה אף פעם לא אמרת לי שאני יפה?'", הסבירה. "והוא אמר, 'די לא משלמת את החשבונות'. אתה שחור. אני שחור. אמא שלך שחורה. סבא וסבתא שלך שחורים. לא באנו מחרא. אני באתי מהפרויקטים. להיות יפה אף פעם לא עזר לאף אחד מאיתנו. אז חשבתי שאני מעודד אותך להיות ספורטאי גדול, להיות תלמיד נהדר, להיות אדם נהדר...' והייתי כמו, 'לעזאזל'".
לאחר שנים של טיפול וגילוי עצמי, ליוניון הייתה התגלות שדעותיהם של אנשים אחרים עליה לא צריכות להיות חשובות. "אני לא יכול להיות מושקע בדעה שלך עליי, או בדעה של מישהו עלי. האמת שלי היא פשוט. וזה לא ענייני איך מישהו אחר מגיב או מגיב".
ההבנה הזו בסופו של דבר "שחררה" אותה "מהצורך המתמיד לקבל תוקף של גבר, עבודה, הזדמנות, כיסוי, מה שלא יהיה".
"אני טובה, בכל ברדס, להיות בדיוק מי שאני לעזאזל", הוסיפה. "ובשלב מסוים, זה מספיק. אני סוף סוף, בגיל 50, כמו, 'אה, כן'".