ראיון זה התקיים לפני פעילות שביתת SAG-AFTRA.
בתוכנית הגדולה של סרטי קומיקס, חסרונות אין לו את המאפיינים של אחיו רחבי הכתפיים. אין אפקטים מיוחדים, אין הוליווד כריסים, ובמקום כוחות על ורעים גדולים מאיימים על הגלקסיות, יש הם סועדים, תיאטראות האומנותיים (לא דרייב-אין, למרבה הצער), וצלילה עמוקה לתוך המשמעות של ייצוג עבור אמריקאים אסייתים כעת, הודעה-אסייתים עשירים בטירוף ו הכל בכל מקום בבת אחת. ג'סטין ה. Min (שה-H הוא קיצור של Hong-Kee), שיצא מה- אקדמיית מטריה וברחובות ברקלי וניו יורק עבור חסרונות לצד כוכבים שותפים שרי קולה (שגנב כל סצנה פנימה Joy Ride) ו-Aly Maki (שהקרדיטים שלה כוללים את AppleTV+ פרס הדלת הגדולה ואילן יוחסין של גיבורי על משלה של מארוולגלימה ופגיון), אינו זר לעיבודים קומיים, אבל הוא ידע שהסרט הזה שונה מההתחלה.
חסרונות, בבתי הקולנוע באוגוסט 4, מבוסס על רומן גרפי (מה שאנשים מכנים בדרך כלל ספרי קומיקס כשהם לא מערבים מוטנטים, גיבורים ורובוטים רוצחים) מאת אדריאן טומין, שחתך את שיניו על קריקטורות עבור הניו יורקר. פארק רנדל (כן, פארק רנדל מ טרי מהסירה ו תמיד תהיה שלי אולי) חתם לביים ולהפיק את הסרט, מה שהופך אותו לפעם הראשונה שהוא צעד מאחורי המצלמה לסרט באורך מלא. בניגוד לתפקיד של Min בנטפליקס
"אנחנו צריכים ייצוג אסיאתי מחורבן, ואני כל כך שמח שהסרט שלנו הוא צעד בכיוון הזה", אומרת מין בסטייל. חסרונות מנצל הזדמנות קצרה לשפד א מאוד rom-com פופולרי שהפך להיות אבן בוחן לנראות אסייתית, אבל כמו מין עצמו, הוא שותף בבדיחה. "יש כל כך הרבה גרסאות מחורבנות שלנו בחוץ, ואנחנו לא מיעוט המודל הזה שהרבה אנשים חושבים שאנחנו. אנחנו שבורים באותה מידה, אנחנו פגומים באותה מידה, אנחנו סותרים באותה מידה, אנחנו לא מחוברים יחד, כולנו מתפרקים".
יוני קים
לוקח לו רגע בין נשנוש Flamin' Hot Cheetos לשקול את הפנתיאון של הגל הנוכחי של אסייתים בהוליווד וכיצד הצופים הולכים וגדלים נוח לראות דמויות שאינן רק ציוני SAT של האחוזון ה-99, סיידקיקים מוזרים ולחימה מאסטרים לאמנויות.
"יש לנו את הלחץ הזה של שמירה על מיתוס מיעוט מודל" ממשיכה מין. "במובנים רבים, אנחנו מפרקים יותר מהאנשים שסביבנו שאינם אסייתים. אני שמח שאנחנו יכולים להראות קצת מזה בסרט הזה כי זה אותנטי לעצמי וזה אותנטי לאנשים שאני מכיר בקהילה שלי. כל כך הרבה מהחברים האסייתים שלי נכשלו ב-SAT שלהם."
האותנטיות הזו מתבטאת במערכות היחסים של דמותו בן עם חברתו, מיקו, בגילומה של מאקי, וחברה אליס, כשקולה גונבת ההופעה שוב כשהשניים מתיישבים אצל סועדים שונים ("אני אוהב פסטרמה כשאני הולך לדיינר," מין חולק את החוויות שלו ב-greasy כפיות). הוא מאשים את מיקו בקפיצה לתמוך ב-rom-com מתוק סכריני רק בגלל שיש בו כוכבים אסייתים וקולה ממהר לציין שייתכן שהוא אומר את זה או לא רק כדי להיות סותר. עוד משהו שהסרט מתייחס אליו? בן מסתבך עם הדמויות של טאבי גבינסון ודבי ריאן, ובואו נגיד שהחבר שלו לא נותן לזה לגלוש.
"חשבתי שהוא ממש מצחיק ושנון והוא הזכיר לי כל כך הרבה אנשים שהכרתי. הוא הזכיר לי הרבה את עצמי", אומר מין על התגלמות המשולבת החתימה של בן של סרקזם ו(יש שיגידו) אשליה. "אני זוכר שקראתי את התסריט ואני זוכר שהתכוונתי להעלות אותו בקלטת למחרת. את רוב זה כבר שיננתי בעל פה כי המילים הרגישו כל כך מתואמות עם דברים שהייתי אומר או אומר קודם או דברים ששמעתי".
והוא ממהר לציין שגם ההתנהגות העגומה של בן לא כל כך רחוקה מעצמו, אם כי כל מי שיש לו הזדמנות לשוחח עם מין בטח יבריש את זה בתור ענווה וקסם.
"אני מבאס לכל מי שסביבי", מתבדח מין. "זה היה מאוד קשור. מאוד, מאוד ניתן לקשר."
יוני קים
שכבה נוספת של זמינות באה עם היותם של כוכבים אסיאתיים וחברי צוות, אומר מין. הוא מציין שעם תחושת הקהילה המובנית בהפקה, הוא והעמיתים שלו יכולים להיות עצמם, פגמים והכל, בדיוק כמו הדמויות שהם מגלמים.
"פשוט יש כל כך הרבה דברים שאתה לא צריך להסביר. יש רמה של נוחות ובטיחות ורק החופש להיות אתה", הוא אומר על העבודה עם אסייתים אחרים ופארק במיוחד. "אין הרגשה שאתה צריך להיות משהו אחר מלבד עצמך כשאתה מוקף בקהילה שלך. השמועות נכונות. אתה שומע דברים על אנשים בתעשייה, והשמועה הייתה שרנדל הוא בחור ממש נחמד, אבל אני אומר, 'כמה נחמד הוא יכול באמת להיות?' ואז, אתה פוגש אותו ואתה כמו, 'בסדר, כן, הוא הדבר האמיתי'. הוא באמת אחד האנשים הכי נחמדים שאפשר לִפְגוֹשׁ."
מין מבין שלמרות שהוא יכול להיות במרחב ייחודי לדבר על ייצוג, העולם בכלל לא יכול להיות באותו מקום. לאחר ההצלחה הבלתי ניתנת להכחשה של הכל בכל מקום בבת אחת, זה אולי מרגיש כאילו הקהילה האסיאתית סוף סוף הצליחה. מין מתעקש שעדיין יש התקדמות.
"אנחנו עדיין בצורת מחסור בכל הנוגע לייצוג. אני חושב שדברים השתנו באופן דרסטי בשנתיים האחרונות, אבל לפני השנתיים האחרונות, היו כל כך מעט דברים שייצגו את הקהילה האסיאתית האמריקאית שלנו שבכל פעם שמשהו אמריקאי אסיאתי יצא, זה היה חייב להיות מיידי תְרוּעַת חֲצוֹורוֹת. זו הייתה צריכה להיות תמיכה מיידית", הוא אומר לפני שהוא מציין שעבורו ולאחרים זה הרגיש מלאכותי. "זה תמיד היה מאבק עבורי, כי אני מרגיש שאנחנו צריכים תמיד לשפוט דברים על סמך הכשרון של מה שזה לא יהיה וצריך לאפשר לכל אחד את הדעות שלו לגבי הדברים. חלקים מסוימים של יצירות אמנות, סרטים וטלוויזיה מהדהדים עם אנשים מסוימים ואינם מהדהדים לאחרים. הרגשתי שכאשר מדובר בייצוג אמריקאי באסיה, כולנו היינו צריכים לומר באופן חד צדדי, 'זה מדהים'. ואני מבין למה, כי זה כל מה שהיה לנו".
ג'סטין צ'ונג
הקריירה של מין מבטיחה שיש עוד הצעות, במיוחד כשהוא מסיים את הריצה שלו בנטפליקס אקדמיית מטריה (עונה 4 הקרובה תהיה שירת הברבור של התוכנית) ויש לה מדע בדיוני rom-com בשם מדליק אותי עולה יחד עם הלהיטים הגדולים, דרמדיה עם לוסי בוינטון.
"סיימנו את העונה האחרונה שלנו לפני שבועיים ויש לנו הזדמנות להרהר בחמש וחצי השנים שלי המופע הזה, זאת אומרת, איזו נסיעה ברכבת הרים זו הייתה", מספר מין על זמנו לצד שאר חברי המועדון. אֲקָדֶמִיָה. "ההצגה הזאת שינתה לחלוטין את חיי, שינתה את מסלול הקריירה שלי, ולנצח אהיה אסיר תודה על התפקיד הזה ועל החוויה הזו".
כמו בן דוד שלו, אשלי פארק, מין מוצא את עצמו במקום מקצועי בו הוא סיים להיות חלק מהרכב לוהק לפרויקטים מובילים - ובעוד הוא אסיר תודה על ההזדמנויות שמגיעות בעקבותיו שֶׁל אקדמיית מטריה, הוא יודע שלא כל אחד בתעשייה, לא משנה מה המוצא האתני שלו, יכול לסמוך על המשך אותו מסלול.
"זה הייתי נכנס, בפעם הראשונה, לתפקיד ראשי שבו אני נמצא בכל פריים של הסרט הזה ויש הרבה לחץ ופחד הקשורים לזה", הוא אומר על ההבדל הבולט בֵּין חסרונות והסדרה שהזניקה אותו לככב. "ועם זאת זה היה אתגר מרגש שהרגשתי שאני מוכן אליו אחרי שעבדתי והייתי חלק מהמופע האחר הזה במשך פרק הזמן הזה."
בעוד שהקפיצה מלהיות בסרט להובלת סרט עשויה להיראות כמו משהו שרק כמה אנשים נבחרים יכולים לחשוב עליו, Min. אומר שהוא היה מודע היטב לאתגרים הכרוכים בהיותו שחקן, אז כל צעד בדרך הרגיש כמו הצלחה בגדול סוּלָם.
"זה לא שמעולם לא חשבתי שאגיע לכאן, זה פשוט אף פעם לא היה בתודעה שלי. לא הייתה לי מסגרת התייחסות, באמת, אז התעוורתי", הוא אומר. "אף פעם לא הכביד עלי העובדה שחשבתי, 'אוי, אני לעולם לא אהיה מוביל', כי זה אף פעם לא היה בתחום האפשרויות שלי. זה היה פשוט דבר בלתי אפשרי שהתגשם. אף פעם לא חשבתי שזה אפשרי".
אפשרות אחרת? בזכות סרטים כמו חסרונות ו Joy Ride לאחר שנעשה, Min אומר שהקהילה האסיאתית יכולה - וצריכה - להיות מסוגלת לומר שהם אל תעשה כמו משהו (זו האנרגיה החתימה של בן שיוצאת).
"סוף סוף אנשים מנהלים את השיחות האלה. אנשים סוף סוף מסוגלים לומר, 'אוי, לא ממש אהבתי הכל בכל מקום בבת אחת' - ל תהיה ברור, אני לא אומר לי, אני אוהב את הסרט הזה - אבל אנשים מרגישים שיש להם רשות להגיד את זה", אומר מין. "כי יש הרבה יותר בחוץ ואנשים יכולים לבחור מה מהדהד להם ומה לא. האם אני עדיין מרגיש שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור? כמובן, תמיד".
