עם 'פריסילה' של סופיה קופולה, קיילי ספייני עומדת להפוך לכוכבת

ראיון זה נערך במסגרת הסכם ביניים של SAG-AFTRA.

מדברים על מערבולת. במהלך השבועות האחרונים, קיילי ספייני, כוכבת הביוגרפיה החדשה של פריסילה פרסלי של סופיה קופולה, פריסילה, קפצה מלונדון, שם היא שוהה מאז הקיץ, לפריז, שם סגרה את תצוגת המסלול של Miu Miu אביב/קיץ 2024. ואז זה היה ישר לאמריקה לבלות כמה ימים בקידום הסרט בפסטיבל הסרטים בניו יורק, רק כדי לקפוץ על מטוס חזור לבריטניה לפסטיבל הסרטים של BFI בלונדון.

אבל כאן, חבויה בפינה נעימה במסעדת המלון שלה בבוקר גשום, שערה הקצר היה חלק לאחור הרחק מפניה ובלייזר שחור שמגן עליה מצינת הסתיו, ספאני קריר כמו מלפפון. היא לא מבולבלת מעט מכפפת העיתונות שעדיין עומדת בתור לפניה פריסילההשחרור של נובמבר.

"אני רוצה לעשות מה שטוב לסרט", היא אומרת בפשטות. "אני ממש גאה בסרט הזה, ואני חושב שזה נדיר לקדם סרט שאתה באמת אוהב, ובאמת אכפת לך מהאנשים שעבדו עליו".

עד שהחלה לעשות עיתונות לסרט, ספייני, בת 25, לא הבינה שהסיפור שלה חולק חוט משותף עם פרסלי: היא, גם הפצירה בהוריה שיאפשרו לה לעזוב את בית הספר בגיל צעיר - רק אהבתה הייתה להופעה, לא פופ לא מתאים לגיל כוכב.

"תתקלו בנערה מונעת בת 14, ובהצלחה", אומרת ספייני, בהתייחסה גם לעצמה וגם לפרסלי. "פשוט ידעתי בגיל מאוד צעיר שמשום מה, המוח שלי לא יעבוד במערכת כזו."

בגיל 14, מספרת ספני, היא קבעה שהיא לא מנותקת לחינוך מסורתי. היא נכשלה בכל השיעורים שלה, למרות העובדה שהמורים שלה אהבו אותה ולפעמים נתנו לה בחשאי לחזור למבחנים. ("הייתי חיית מחמד של מורים במובן שלעולם לא אתחבר עם הילדים שהיו בגילי ותמיד לבלות עם המורים בהפסקה, ואני חושב שכולם הרגישו רע בשבילי", אומר ספני בצחוק.) מה היא עשה יש כישרון להופיע, מיומנות שזוהתה באופן מובהק בזמן ששרה בלהקת קאברים של הילדים שלה על ידי בחור שהכיר בחור שהכיר מנהל.

"הייתי כמו, אלוהים אדירים, הצלחתי. אני זוכר שקיבלתי את הכרטיס וחשבתי שזה בשביל הלהקה. הוא אומר, 'לא, לא, זה רק בשבילך'", היא אומרת, עדיין מעט מבועתת לגבי זה. "אבל זה היה חלק גדול מהפאזל, כי זה גרם לי לטיול הראשון שלי ללוס אנג'לס."

לאחר הפגישה המקרית ההיא, היא הפכה להיות "מוכנה לעזאזל" להמשיך בקריירה של אמנויות הבמה ולגגה על מצגת להוריה הטוענת מדוע היא צריכה להיות מסוגלת להחליף תיכון עבור מסך הכסף שלה חלומות. ספייני בטח הכינה מצגת פאוורפוינט: לא רק שהמשפחה שלה נתנה לה לנשור, הם ארזו את המכונית ועשו את הנסיעה של שלושה ימים מ ספרינגפילד, מיזורי, ללוס אנג'לס, שם בילתה המשפחה חודש בדירה מול מגרש האחים וורנר ולקחה את ספייני לפגישות עד שהגיעה חתם.

ספייני לא תזכה בתפקיד הגדול הראשון שלה (אמארה ב פסיפיק רים: מרד) עד גיל 18 - אבל זה לא אומר שהיא נחה על זרי הדפנה. בידיעה שהיא צריכה למצוא פורקן לביטוי העצמי שלה ודרך להתרועע בלי שיעורים, היא תפסה כל הזדמנות לפעול שהיא יכולה למצוא במיזורי: היא הצטרפה לתיאטרון הקהילתי המקומי, הופיעה בפארק שעשועים בברנסון בשם סילבר דולר סיטי, קטפה תפקידים בסרטים קצרים של חבריה, ואפילו לקחה על עצמה סרטון מידע. עֲבוֹדָה.

במקום ללמוד בבית ספר למשחק, ספאיני ריכזה את השכלתה שלה, הסתגרה בחדר השינה שלה וצפתה לפחות בסרט אחד ביום כדי ללמוד מה גרם להופעות לבלוט. בתהליך הזה היא נתקלה בזו של קופולה התאבדויות בתולה ומיד נתקף. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא חשבה על מי זה מֵאָחוֹר את המצלמה, והיא צרבה במהירות את כל גוף העבודה של קופולה. נושאי החתימה של סרטיו של קופולה הדהדו אצל ספני העשרה.

"במיוחד כשגדלתי בדרום מיזורי בכנסייה, הרגשתי שאף אחד מעולם לא באמת ראה או קיבל את חרדת העשרה שיכולה להיות לילדה, את העצב בתוך נערות צעירות", אומר ספני. "רק כשצפיתי בסרטים של סופיה הייתי כמו, הו, מישהו הודה שאת יכולה להיות בחורה צעירה וחמודה אבל יש בך גם חושך וחרדה אמיתית, והכמיהה הזו לחיים אחרים או לאהבה או מה שזה לא יהיה..”

קופולה עלה לראש רשימת במאי החלומות של ספאיני. היא עשתה אודישן לקופולה כמה פעמים, וידעה שהיא על הרדאר של במאי הליהוק שלה, אבל כשהגיע הזמן ללהק את התפקיד הראשי של פריסילה, זו הייתה המוזה של קופולה קירסטן דאנסט שבסופו של דבר עזרה לספני לתפוס את העבודה. "כשחברתי קירסטן אמרה לי שאני חייבת לראות את קיילי בשביל התפקיד, שמתי לב", אומר קופולה. "ידעתי כשפגשתי את קיילי בארוחת הבוקר שהיא תהיה מושלמת. היא הייתה אובססיבית לגבי פריסילה ועשתה את המחקר שלה".

זה היה תפקיד החלומות של ספאיני, ללא ספק, אבל זה היה גם אתגר עצום. היא הייתה בת 24 כשהם צילמו את הסרט, אבל היא נאלצה לגלם את פריסילה בין הגילאים 14 ל-28. כדי לעשות את זה קצת יותר קשה, הסרט כולו צולם בחודש אחד, מה שדורש שספני יסבב מספר גילאים באותו יום. "זה היה די מטורף", היא מודה. "אני אהיה אמא ​​בהריון בבוקר, ואחרי ארוחת הצהריים, אהיה בת 14."

ספאיני הייתה מסוגלת יותר מלהתמודד עם עצמה; כשצפייה בסרט, זה מדהים להבין שאותה שחקנית מגלמת בצורה משכנעת גם את פריסילה מתבגרת עצבנית וגם את האם הבטוחה בעצמה שהיא תהפוך. "[ספני] תחליף את שפת הגוף שלה ואת הקול שלה. הכל", אומר קופולה. "זה היה ממש מרשים לראות אותה משתנה במהלך היום. היא הייתה ממש טובה בללכוד איך זה מרגיש להיות ילד".

התחפושות, בסיועה של שותפת הפעולה הוותיקה של קופולה, סטייסי בטאט, היו לעזר רב, והיו הרבה מהן לספאני להישען עליהן. ("יום אחד עשיתי את החשבון, ואני חושב שהיו יותר תחפושות לפריסילה מאשר ספירת עמודים בתסריט, שהיה פשוט מטורף", ספאיני אומר.) כאשר פריסילה נמצאת עם אלביס בשיא כוחו, הכוורת והלבוש המגביל חייבו את ספאיני לזוז כמעט כמו בּוּבָּה; פריסילה המבוגרת מתאפיינת בלבוש שזוף וביגוד יומיומי, מה שמאפשר לספני להרגיש יותר בבית בעורה.

כל מעריץ של יצירתה של קופולה יודע את התפקיד שממלאת המוזיקה בסרטיה; שתשומת הלב לפרטים משתרעת גם על הסטים שלה. רשימות השמעה שנבחרו ביד קבעו את הטון בכל יום. "אולי באמצע הצילומים, היא החליטה שכשאכנס למקום, היא תשחק את 'Fade Into You' של Mazzy Star", אומר ספני. "כבר כל כך אהבתי את השיר הזה, אבל עכשיו בכל פעם שאני שומע אותו, אני חושב לצלם איתה על הסט, וזה היה מושלם: הדרך שבה פריסילה תנוע ותדבר ותהיה לה את עולם הפנטזיה דמוי החלום הזה שהיא חיה בתוכו גרייסלנד."

אני שואל את ספני אם היא צופה בבייסבול (יש לזה טעם, אני מבטיח), והיא אומרת לי שהיא עושה זאת, בעיקר כשהיא יכולה להיות פיזית במשחק וליהנות מנאצ'וס עם בירה קרה. "אני מרגישה שכשאתה מהמקום שממנו אני, יש ענפי ספורט מסוימים שזה יהיה פלילי אם לא אצפה", היא מתבדחת. "כמו, ברור שאני חייב להיות אוהד קנזס סיטי צ'יפס, ואני גם אוהד סנט לואיס קרדינלס". (כשנשאל על צ'יף טייט אנד הרומנטיקה הרבה של טראוויס קלסה עם טיילור סוויפט, הסוויפטי המוצהרת על עצמה מגיבה: "המוח שלי לא יכול לקלוט את העולמות שלי מתנגשים.")

בבייסבול, אני מזכיר לה, החובטים יכולים לבחור שיר לנגן כשהם הולכים לצלחת, המכונה "שיר הליכה". אני מציין שבמאי החלומות שלה בעצם נתן לה אחד.

"כֵּן! 'Fade Into You' הוא שיר ההליכה שלי, שהוא כל כך חולה - גם מהעיניים של סופיה קופולה", היא אומרת ונדלקת. "כלומר, זה לא נהיה מגניב יותר."

כמובן, פריסילה נזקק לאלביס, וג'ייקוב אלורדי מביא טקט חדש לגמרי לאגדה שחיקותה לעתים קרובות - משימה לא קלה כאשר רבים כל כך הונצחו לסרט. האלביס של אלורדי נזקק יותר, ילדותי יותר מהגרסאות הבטוחות בעצמן, המוזרות שראינו בעבר, כשהן נראות ברגעים השקטים יותר מאחורי דלתות סגורות.

עבור אלביס הזה, פריסילה מייצגת את הדבר היחיד שהוא יכול לשלוט בו, מקור בלתי נגמר של נחמה שהוא יכול לשמור (בעיקר) טהור מהחלקים שלו שהוא לא אוהב. יש זרם תת הגנה לרגשות שלו שספני עזר להוציא מאלורדי.

"קיילי היא רגישה ועמוקה להפליא, מישהי שמרגישה הכל וראתה חיים הרבה מעבר לשלה, כמו פריסילה", אומר השחקן. "זה עורר בי צורך אמיתי מאוד ברוך ואכפתיות, שהרגישו לא דומה מדי למערכת היחסים ששיחקנו בסרט."

בזמן שאלורדי וספני משחקים אותם, אתה כמעט יכול להבין מדוע אלביס בן 24 ירצה לבלות כל כך הרבה זמן עם פריסילה בת 14 - דגש על כִּמעַט. השחקנית אומרת שהיא לא יכלה לבקש בן זוג טוב יותר מאלורדי. "יש להם מערכת יחסים כל כך ספציפית", מסביר ספני. "בהחלט יש תקופות סוערות, אבל הייתה שם גם אהבה גדולה, ואני לא חושב שהייתי יכול לעשות את הסצנות האלה אם לא הייתי סומך עליו כאדם וכשחקן. אבל עשיתי זאת, בהחלט."

השניים חברים, ואני אומר לספני שאני חייב לשאול אותה על ציטוט שאלורדי נתן לי. "העבודה עם קיילי הייתה חלום. תשומת הלב שלה לפרטים והדאגה שלה לעבודה מדהימות", קראתי לה מהמייל שלו. "הזיכרון האהוב עליי הוא יראת הכבוד שלה לנאום USS אינדיאנפוליס מלתעות מאת רוברט שו."

ספייני פורצת בצחוק ומכסה את פניה. "בשבוע הראשון לעבודה, ניסיתי להיכנס על ידי הצגת הידע שלי בסרטים עם סופיה ויעקב", היא אומרת, ומסבירה שהם דנו במונולוגים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע. "חשבתי שהם יכירו את המונולוג, והם לא ידעו. אבל באמת השגתי את ג'ייקוב עם זה, ברור, כי הוא עדיין זוכר את זה, שהיה השבוע הראשון של החזרות".

(אני אומר לה שאפילו לא ראיתי מלתעות; אני לא חושב שאי פעם ראיתי מישהו שנראה כל כך מאוכזב ממני. "אתה רוצה לעשות את זה הלילה, אולי?" היא אומרת, פקודה עדינה יותר מאשר הצעה.)

ספייני מתקשר פריסילה "סרט אימפרסיוניסטי", כזה שמסתמך יותר על זיכרונות ורגשות מאשר על דיאלוג. ובכל זאת, היא מצליחה לתקשר את כל קווי המתאר של חייה של פריסילה גם כשהיא שותקת, בין אם היא לשוטט בגרייסלנד ריקה או לשים ריסים מלאכותיים לפני שהולכים לבית החולים לתת הוּלֶדֶת. חיונית להבנה זו הייתה הגישה שניתנה לספאיני על ידי פריסילה פרסלי בעצמה. הם נפגשו כמה פעמים ודיברו בטלפון, והיא הצליחה לשאוב פרטים שאינם בחומר המקור, ספר הזיכרונות של פריסילה פרסלי, אלביס ואני.

כל המחקר שלה השתלם: הסרט נפתח בפסטיבל ונציה לביקורות נלהבות, וספני - שכבר טסה חזרה לבריטניה - נאמר לחזור לאיטליה כדי לקבל פרס. היא לא ידעה שהיא עומדת לקבל את פרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה הראשונה בפסטיבל.

"רעדתי כל הזמן שהייתי בקהל... אני עדיין מנסה לעבד את זה", היא אומרת ומוסיפה עם ענווה כנה, "אני מקווה שזה דבר טוב עבור הסרט, וזה בהחלט היה פעם בחיים ניסיון."

אבל התגובה החשובה ביותר עבור ספאיני הייתה של פרסלי. "רציתי שפריסילה תצפה בסרט הזה ותרגיש בטוחה, ותרגיש שהיא צופה בסיפור שלה דרך ההופעה שלי", היא אומרת. פרסלי אמרה לספני לפני הצילומים שיש לה "כל האמונה שבעולם" שספני תהיה נהדרת, ו שימש כמעודדת בשלב מוקדם של התהליך, אבל לא ראה את המוצר המוגמר עד שלו הקרנת בכורה. "שום דבר לא הכין אותי נפשית לרגע שצפיתי בסרט בפעם הראשונה כשפרסילה פרסלי יושבת ממש לידי", אומר ספני. "זו הייתה חוויה כזו מחוץ לגוף." סרטון ויראלי כעת מציג את פרסלי מנגב את הדמעות במהלך מחיאות כפיים סוערות של הסרט.

בהיותה של פרסלי סמל הסטייל שהיא, זה רק מתאים שעולם האופנה שם לב גם לכוכב העולה של ספאיני. יש לה חוזים עם בולגרי ומיו מיו, והיא עובדת עם הסטייליסטית ניקי ייטס כדי לפתח את סגנון השטיח האדום שלה. על סגירת ההצגה האחרונה של מיו מיו, היא אומרת שבזמן שהיא הייתה עצבנית בהתחלה, האנרגיה הדומה לתיאטרון מאחורי הקלעים עזרה לה להרגיש בבית. "עכשיו אני אף פעם לא רוצה ללכת לראות תוכנית, אני רק רוצה להיות בהן", היא מתבדחת. דוגמנית העל ג'יג'י חדיד אפילו שימשה כמאמנת המסלול המאולתר שלה. "היא כאילו, 'תגיד לי איך אתה מרגיש, אל תרגיש ממהר, זה המקום שבו אתה מסתכל כשהצלמים מצלמים אותך'", מספר ספני. "ואז בסוף היא התחילה לצרוח ונתנה לי חיבוק. היא אמרה, 'זה איך אתה סוגר את ההופעה, כולם!' היא ממש הצחיקה אותי." (זה עזר גם שספני זכה לנעול סנדלים. "אלי האופנה באמת בירכו אותי. לא הייתי צריך לחשוב על למעוד.")

ברור, אפילו על קפה, שספני הוא שחקן על תהום של משהו גדול. רגעים כאלה יכולים לעבור ישר לראשו של שחקן, ספני יודעת, והיא רוצה להיזהר מלקבל את השבחים. פרסים ותשבחות לא מבטיחים יותר עבודה או קריירות ארוכות. עכשיו, כשהיא הביעה את הופעת החלומות שלה בפחות מעשור של עבודה - "זה עלה לחלוטין על הציפיות שלי, והציפיות שלי היו גבוהים מאוד, כי היא גיבורה", היא אומרת על העבודה עם קופולה, קצת נדהמת אפילו עכשיו - הגיע הזמן ליצור חדש מטרות.

"עכשיו אני יכול לחזור ללוח השרטוטים ולנסות להבין מה אני רוצה לעשות עם הקריירה שלי, אילו בחירות אני רוצה לעשות. עם התגובה לסרט הזה, אני מרגישה ממש בת מזל שיש לי קצת חופש לבחור מה אני רוצה לעשות", היא אומרת.

לא משנה מה התפקידים הבאים על המסך שהיא תיקח על עצמה, הם יהיו ההיפך הגמור מכל מה שעשתה עד כה, קו מתקדם של הקריירה שלה. היא מזועזעת מהמדע הבדיוני פסיפיק רים: מרד לניאו-נואר פנימה זמנים רעים באל רויאל, נדחק מגילום לין צ'ייני הצעירה סְגָן למכשפה מתבגרת באתחול מחדש של המלאכה. (בשל שביתת SAG-AFTRA המתמשכת, ספאיני לא דנה בשום עבודה מוכתמת.) היא מעוניינת לעשות שוב תיאטרון, אולי, הפעם על במה גדולה יותר. היא תמשיך לאתגר את עצמה.

"אני אף פעם לא מרגיש שאני ממש מבין את זה מבחינת משחק או הופעות, בשבילי", מתוודה ספני. "זה תמיד כמו חידה שאני מנסה לפתור, ולא הרגשתי - וגם לא חושב שארגיש - הרגשתי מרוצה לחלוטין".

דבר אחד בטוח: פעם אחת פריסילה הוא בחוץ בעולם, הקהל יראה את הניצוץ של ספאיני במלוא עוצמתו, וקשה לדמיין שזה לא יוביל ללהבה של הצלחה. אבל אל תתייחס למילה שלי; לשמוע את זה מהמלך עצמו: "אני יודע שהם יאהבו אותה", אומר אלורדי. "היא הדבר האמיתי."