לעתים קרובות אני נשאל על הזדקנות וכיצד לעשות זאת בחינניות. אני בן 80, ואני אוהב לתת פנים חיוביות להזדקנות. אני גם יודע שהקריירה שלי כשחקן תלויה במידה מסוימת במראה שלי. ולמרות שאני לא נקי מהבל בשום צורה, אני באמת מרגיש שאחד החלקים החשובים ביותר של ההזדקנות בהצלחה הוא לקבל מטרה בחיים. צריך שיהיה לך ממה להתעורר.

עכשיו, תמיד הרגשתי מבורך להיות שחקן. זהו מקצוע של אמפתיה מכיוון שאנו מוזמנים להפוך לבני אדם אחרים ולהבין את מציאותם. אבל העבודה שלי כפעילה נתנה לי מטרה.

כאשר אתה יכול לחייב את חייך בניסיון לשפר את המצב, זה משרה עליך רוח חדשה. עמוד השדרה שלך מתיישר, העיניים שלך מתבהרות, הלב שלך מתמלא, המוח שלך מגורה ואתה הולך, מדבר ומתנהג אחרת. זה משפיע על הפנים שלך, והפנים שלך משפיע על החוץ שלך. הרגשתי כך מההתחלה.

עוד בשנות ה -70, כשהתחלתי לעסוק באקטיביזם, לא הייתי מאוד שמח או גאה בעצמי. עדיין היינו במלחמת וייטנאם, וראיתי כל כך הרבה אנשים שמסירים את חייהם למשהו הרבה יותר גדול מעצמם. בדיוק הייתי סלבריטי פאסיבי, נהנתן מעט. זה לא התאים לי, אתה יודע?

אולי זה היה בסדר אם זה היה בשנות ה -50, כשגם כולם היו פסיביים. אבל חייתי בצרפת בזמן המלחמה, ובגלל מה שהתערבל סביבי, הרגשתי שאני צריך להבין טוב יותר מה קורה. אז נפגשתי עם חיילים אמריקאים שהיו בווייטנאם ומיד ידעתי שאני חייב להשתתף בסיום הטעות הטראגית כל כך ברורה. וכך, בעלי דאז [טום היידן] ואני חזרנו לארצות הברית להצטרף לתנועה נגד המלחמה.

click fraud protection

קשורים: יופי על פי ג'נט ג'קסון

אני עדיין זוכר את העצרת הראשונה שלי. התבקשתי לדבר בוושינגטון הבירה עם תנועת ה- GI כתוספת אזרחית. היו בערך 300,000 איש שהופיעו, ואני הייתי מתה מפחד. דיברתי על כך שהחיילים אינם אויבי התנועה, וכך גם המשטרה. אמרתי שזו הבעיה היא הממשלה. וככל שדיברתי יותר, כך זה נעשה קל יותר.

כמובן שגם לי יש חרטות על התקופה ההיא. כשנסעתי לצפון וייטנאם [בשנת 1972], הייתי מזועזע מכל מה שראיתי. לא רציתי לבקר באתרים צבאיים, אבל משום מה קיבלתי הזמנה ללכת אליה אחד, שם התרחש התמונה הידועה לשמצה שלי [על האקדח האווירי]. הייתי מסודר, אני מניח. וזה עדיין החרטה הגדולה ביותר שאי פעם תהיה לי.

אחרי הטיול ההוא הרבה בדיות נרקמו עלי. לא היה לנו אז את המונח "חדשות מזויפות". [הנשיא] ניקסון אמר עלי, "היא שחקנית נהדרת. היא נראית יפה. אבל היא בדרך כלל בדרך הלא נכונה ". אני חושב שזה היסטרי עכשיו. בשנות ה -80 הפכו העלבונות לצורת אמנות עם [הנשיא] רייגן.

קשורים: לאחר שגברה על סרטן השד, ג'וליה לואיס דרייפוס תומכת בשורדים אחרים

בשלב זה הייתי באמצע שנות ה -30 לחיי, והתחלתי להרגיש אחרת. שמתי לב למה שקורה בעולם ובתורו התחלתי להבין את זה בצורה חדשה. ידעתי שאני בדרך הנכונה כבן אדם, למרות מה שניקסון אמר. ולכן למרות שלא היה כיף שאנשים צועקים עלי דברים מגעילים, גם אני לא התכוונתי ללכת אחורה. הייתי חלק מתנועה. האנשים סביבי לא זכו לתשומת לב רבה או לא כל מהוויטריול, אבל הם היו התמיכה שלי.

האקטיביזם שלי החל להשפיע גם על חלקים אחרים בחיי. בפעם הראשונה החלטתי שאני רוצה לעשות סרטים על דברים שאכפת לי מהם. הראשון היה בא הביתה. השני היה 9 עד 5. ואז זה היה להתגלגל, בא אחריו יוצר הבובות. כולם לא היו פוליטיים בעליל, אבל הם הכילו מסרים שרציתי להביע. הייתה לי יותר סוכנות בעבודה מאשר אי פעם בעבר.

הרבה אנשים לא מבינים את זה, אבל הרעיון לסרטון האימון שלי הגיע מהצורך לגייס כסף לקמפיין לדמוקרטיה כלכלית. עשיתי אימון כמו של [מדריכת הכושר] לני קאזדן, ומכיוון שהיינו במיתון ניסיתי לחשוב על עסק שיכול לסייע בגיוס כספים לקמפיין. מישהו אמר לי פעם שאסור לך להיכנס לעסק שאתה לא מבין. ואם היה דבר אחד שהבנתי, זה הסתדר. אז זה החליט. וגייסנו הרבה כסף.

סרטון: מבט ראשון על הסרט התיעודי של ג'יין פונדה ב- HBO

בימים אלה יש כל כך הרבה סיבות הדורשות את תשומת ליבנו. ושאר הוליווד משתמשת סוף סוף בכוחה כדי להעצים את קולם של אחרים שבדרך כלל לא שומעים אותם. אחת הדוגמאות הטרנספורמטיביות ביותר היא תנועת Time Up. מעולם לא חשבתי שאחיה מספיק זמן כדי לראות דבר כזה. אני מודע היטב לעובדה שבתחילה הנשים שהתבטאו היו בעיקר לבנות ומפורסמות, אבל כן עדיין אומר, "הדברים האלה קרו לי." ועדיין הם נשמעו והאמינו, וזה החשוב ביותר דָבָר.

לאחר מכן כתב אליאנזה נסיונל דה קמפסינאס מכתב פתוח בשם 700,000 עובדות חקלאיות שאמר בעצם: "אנו עומדים לצידך. אנחנו יודעים מה זה אומר כי חווינו הטרדות מיניות ”. פתאום הבנו שאם באמת תהיה לנו השפעה על הדבר המדהים הזה הרגע בהיסטוריה של נשים בארצות הברית, נצטרך להגיע למגזרים שונים - עובדי משק, עובדי בית, עובדי מסעדות ו אחרים.

קשורים: ג'נט מאק ביציאה כטרנס ומושכת קריירה 180

זו אחת הסיבות לכך שבזמן האחרון אני עובדת עם מסעדות הזדמנויות מרכזי יונייטד. המטרה היא להשיג שכר הוגן אחד חקיקה בנושא ההצבעה במדינות שאין להן עדיין. במילים פשוטות, הוא מאפשר להתייחס לעובדים במסעדות בכבוד וגם לשלם שכר מחיה. עלינו לעמוד זה לצד זה עם נשים פגיעות יותר מאיתנו. עכשיו באמת הגיע הזמן. זה לא יעלם - וגם אני לא.

אני גאה שבשביל אישה לבנה מיוחסת שהתמודדה עם יותר מחלקה באיבה, אני עדיין כאן מנסה לעשות את ההבדל. אני חושב שזה טוב לאנשים לראות. לא תמיד צריך לאהוב אותך, אבל אתה צריך לקחת סיכונים. אתה צריך לקחת קפיצות אמונה. בימים אלה זה בעיקר איך אני נשאר בכושר. קפיצות אמונה במקום לקפוץ.

- כפי שנאמר לג'ניפר פריז.

הסרט התיעודי ג'יין פונדה בחמש מעשים הקרנת הבכורה בספטמבר 24 ב- HBO.

לעוד סיפורים כאלה, קח את הגיליון של אוקטובר בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית ספטמבר 14.