בחודש שעבר, אמי ואני הדלקנו את הטלוויזיה כדי לצפות בה הדיון הראשון בנשיאות. לא אמרנו כלום, אבל לא מחוסר עצבים. הייתי, לפחות, עצבני מכדי לדבר שוטף.
יש לי גמגום כל עוד אני זוכר. מאז ילדותי, זה השפיע על כל מה שקשור לחיי. משפחתי תמכה מתוך כורח: גם אחי הבכור ואבי מגמגמים. גמגום - הפרעת תקשורת המתאפיינת בהפרעות בלתי רצוניות בתוך דפוס הדיבור של האדם - היא חלק מהקצב של המשפחה שלי. התמיכה המתמדת הייתה חיונית כדי לתת לי את הביטחון לדבר בחופשיות בביתנו מגיל צעיר. למרות זאת, עדיין הרגשתי לבד במידה ניסיונית שלי כאישה. לפי הקרן לגמגום, נשים נוטות לגמגם לטווח ארוך פי ארבעה מגברים לגמגם.
במהלך הדיון, ביידן נפל קורבן למה שהתקשורת תחשב לאחד מ"התעלפות "שלו. נראה שהוא מעד את דבריו, ולפעמים שינה אותם ברגע האחרון. פעמים אחרות, הוא היה מתחיל להגיד משהו, עוצר כאילו הוא במחשבה, ואז ממשיך. מה שהציבור ראה זו לא סדרה של טעויות, אלא סדרת בלוקים שנגרמו מגמגם של ביידן.
"הוא בהחלט משנה את דבריו, ופעמים אחרות הוא פשוט מגמגם דרכו", אומרת ד"ר הת'ר גרוסמן, מנכ"לית המכון האמריקאי לגמגום, מספר לי על דפוסי הדיבור של ביידן. "מה שהרבה אנשים יחשבו שהוא מעד על מילה זו הדרך שבה הוא מגמגם."
קשורים: החזירו את הנשים כי הגברים מביכים
גמגום נראה שונה לכל אדם שמתמודד עם המניעה. אנשים שונים שמגמגמים משתמשים בטקטיקות שונות כאשר מתעורר חסימה. בעוד שלרוב האנשים יש צורה כלשהי של חוסר דיפוק בדפוס הדיבור שלהם כשהם עצבניים או לחוצים, גוש מתייחס במיוחד למקרה של גמגום. הם באים בצורה של הארכות צלילים, חזרות, או היעדר מוחלט של צליל באמצע מילה או משפט. לכל אדם המגמגם יש צלילים או מילים שונות שיכולות לגרום לחסימות לקרות.
החלפת מילים היא דרך נפוצה של מגמגמים לצאת ממצב קשה מבלי לחסום אותו במלואו. אצל א בית העירייה בניו המפשייר בפברואר אמר ביידן שהוא מסמן את נאומיו הכתובים כדי להזכיר לו היכן להשהות. במהלך הדיון, זה נראה כאילו הוא מדבר לעצמו לפני כל נושא. אבל מה שנראה כמו מלמולים חסרי שכל אולי באמת היה ביידן שהשתמש בחזרה עצמית כדי להכין את מה שהוא עומד להגיד. שתי הטקטיקות עוזרות לו לדבר בלי לחסום. הם גם חושפים את החישוקים שכמעט שלושה מיליון אמריקאים שמגמגמים צריכים לקפוץ דרכם בכדי לדבר בצורה שוטפת בתרבות שאינה מבינה מה עוברים מגמגמים.
למרות מה שהנשיא דונלד טראמפ ובריונים אחרים עשויים להאמין, גמגום אינו סמן לאינטליגנציה הלקויה של האדם, או סימן לשכחה. הנתונים מראים שגמגום הוא בעיקר גנטי. "יש לנו מספיק מחקרי הדמיית מוח כדי לדעת שיש הבדלים מאוד קונקרטיים בסידור העצבי במוחם של מי שמגמגם ושל מי שלא", אומר גרוסמן. קרן הגמגמים מציינת כי ל -60% מהגמגמים יש גם בן משפחה שעושה זאת.
שרה מקינטייר, מייסדת טיפול בגמגום YouSpeak בפילדלפיה ומנהלת תוכניות וחינוך ב"גמגום " קרן, בחרה לשמור על הגמגום הפרטי שלה רוב הזמן בתיכון ובמכללה, תוך השתתפות בספורט ואחרים פעילויות.
"באופן טבעי נסיתי בגיל צעיר להסתיר את הגמגום שלי. למעשה, הרגשתי שזה הסוד החשוב ביותר שעלי לשמור ", היא אומרת. "היו לי כל כך הרבה טריקים בשרוול מלהזמין רק דברים שאני יכול להגיד, לשנות את דברי, לתכנן בקפידה ולתכנן את היום שלי, [או] למצוא תירוצים לעזוב את השיעור."
ביידן מדבר לעתים קרובות על האופן שבו התגבר על גמגום ילדותו. הציבור עשוי לראות בחסימות של ביידן כישלון בדיבור שוטף - בלי שום בלוקים - אבל זה לא המקרה. עבור ביידן, להתגבר על גמגום לא תמיד אומר שלכאורה אין לך כזה, ונראה שהאינטרנט מסכים. לאחר הדיון הנשיאותי הראשון, מגמגמים הטוויטר מוצף לחלוק את חוויות הצמיחה והקבלה שלהם.
"אני חושב שהמונח 'התגברות' אינו מועיל", אומרת ז'קלין ריבר, יוטיוברית ואדם המגמגם. "זה נותן לאנשים שוטפים דרך נוספת להכתיב כיצד מגמגמים צריכים לדבר, להכתיב מה יכול המסע שלהם לשליטה ו צריך להיות, וזה מאפשר להם להצביע על אנשים 'מוצלחים' ולייצר דוגמאות לאנשים האלה [על ידי אמירה] שזה מי שאתה יכול לִהיוֹת."
קל להניח שמקינטייר ורוויר התגברו על הגמגומים שלהם כי שניהם מדברים על זה בגלוי. במקום זאת, רבר רואה בשטף שלה מסע לכל החיים. "אני כל הזמן מאתגרת את עצמי במרחבים חדשים", היא אומרת. "אני כל הזמן מותח את המשמעות של להתגבר על זה בעצמי."
קשורים: לזבוב בראש של מייק פנס יש חשבון טוויטר
מניסיוני, נדרש כמעט עשור של מסירות ואהבה עצמית להרגיש שלם עם הגמגום שלי. טיפול בדיבור עזר, אך גם לימוד הקונוטציות השליליות שקשרתי למניעה שלי. בצפייה ביידן רץ לנשיאות למדתי לא לראות בזה משהו שמעכב אותי. סגן הנשיא ביידן נתן לי תחושה שרק לעתים נדירות יש לי לגבי הגמגום שלי - ממש, באמת, גאה.