ההופעות של יום שישי נשארו יותר במסלול המבוגר, וזה בדיוק היכן ג'ייסון וו החנה את מכוניתו. האוסף שלו נקרא "כוח ופיתוי", שהוא אופנה שמדברת על חליפות קשמיר ושכבות פרווה. זו הייתה גרסתו של וו לחליפת כוח, ולא שכבר לא היית צועד הצידה אם קרלי קלוס צועדת בדרכך, אבל לראות אותה בחצאית לודן ובגופיה פרווה שחורה זה מפחיד במיוחד (בתמונה, למעלה).
בצד הפיתוי היו שמלות סינר ורודות-אדומות סקסיות עם הגב השמאלי בתצוגה, ושמלה שחורה אחת שקופה שאולי הייתה מתאימה להלבשה תחתונה.
עצרתי גם ליד בית העיירה של גבריאלה הרסט בווסט וילג 'לראות את אוסף החתימה החדש שלה (בתמונה, למעלה). הרסט היא מעצבת קולקציית קנדלה הידידותית לבוהו, ולכן הציבה לעצמה רף גבוה ליצור קולקציה יוקרתית בשמה, כולל תיקים ונעליים. והיא פינתה את המכשול הזה בקלות, במיוחד עם הגרסה שלה למעיל מערכת - מעיל אחד כולל א אניה ארנב ניתנת להסרה, לבלייזר אחר היה ז'קט נפתח עם רוכסן, ולמעיל טוויד אדום מטושטש גדול היה מכסה המנוע הניתן להסרה.
המופע של אדם סלמן לא נראה כאילו הוא עומד להיות מלוטש. המסלול היה זרוע פסולת, כולל בדלי סיגריות ופחיות בירה כתוש, ואולי כמה צ'יטוס. המעצב קיבל השראה מהסרט של ג'ון ווטרס
צרות נשיות, כך שהדוגמניות יצאו עם תסרוקת גדולה עם תלתלים יוקרים, כשהלכו כמו תלמידי תיכון. אבל אם הסתכלת על הבגדים בעצמם, הם היו דווקא די יוקרתיים - סוודרים מעוטרים בקשתות לבנות עדינות, הדפס קישור שרשרת שהיה למעשה סרטים שזורים זה בזה, ושמלות מעוטרות בריק-גזע, אותו גלי מיושן של סֶרֶט. אז זה היה מלוטש, בדרכו של סלמן.