כסף הוא כוח, ונשים לא משיגות את חלקן בזה. באמריקה גברים מרוויחים 20% יותר מנשים, והפער הזה גדול עוד יותר לנשים צבעוניות. עכשיו הזמן לסגור את הפער הזה - ו אלה הנשים שעושות את זה.
אתה יודע מתי אתה מריח עשן סיגריות במקום ציבורי? בהתחלה אתה פשוט מכווץ את האף. ואז, זה מזכיר לך שהיה פעם בסדר, רק נורמה, לעשן בכל מקום. זה גורם לך לתהות איך זה היה מקובל אי פעם - איך לקח לנו שנים של אי נוחות שקטה, אחר כך קמפיינים, ואז איטיות בחקיקה להבחין עד כמה זה היה רע מלכתחילה. זה בעצם קורה הרבה: בעיות השכל הישר עפות מתחת לרדאר עד שדי אנשים מדברים, ופתאום לא יעלה על הדעת איך שתקנו כל כך הרבה זמן.
נשים מרוויחות פחות 80 סנט על כל דולר שהרוויח גבר עושה את אותה עבודה. אצל נשים בצבע, המספרים האלה יורדים אפילו יותר: 63 סנט לנשים שחורות, 57 סנט לנשים ילידות, ו 54 סנט ללטיניות.
זו לא תופעה חדשה - או מאבק חדש. יום שווי השוויון נוצר כדי להאיר זרקור על אי השוויון בין המינים במקום העבודה. זה תמיד נופל באפריל כי אישה תצטרך לעבוד עד אפריל בשנה שלאחר מכן כדי להרוויח את מה שגבר הרוויח בשנה הקודמת, ועושה את אותה עבודה. הוא מבוסס על העיקרון הבסיסי של "שכר שווה עבור עבודה שווה". פשוט, נכון?
קשורים: כוכבי רשימת A אלה הביאו פעילים כתאריכיהם לגלובוס הזהב
ובכל זאת, הבעיה היא מערכתית, חודרת ומחפשת הן את הפוטנציאל של הנשים שמעריכים אותן פחות. והעסקים והקהילות שאפשר לתת להם שירות טוב יותר היו נשים המוכרות ומפצות על האמת שלהן שִׁוּוּי.
במקום העבודה האמריקאי יש היררכיה של ערך, ונשים לא נמצאות בראש. נשים צבעוניות מוערכות הכי פחות. זו מציאות שחיינו איתה זמן רב. חלק מהבעיה היא שבמקצועות רבים שבהם נשים מרוכזות, העובדות עצמן כמו גם התפוקה שלהן ממשיכות להיות מוערכות פחות. בתעשיות כמו עבודות טיפול, בהן נשים רבות מתקשות לענות על הצרכים הבסיסיים שלהן, ההכנסה החציונית השנתית היא 13,000 $ לשנה.
אבל השנה זה מרגיש אחרת. בשנת 2017 התרחשה תופעה ששינתה את שיחת אי השוויון בין המינים לנצח. סוף סוף התחלנו להאיר את המציאות שבה נשים מתמודדות במקום העבודה.
כשסוזן פאולר כתבה את הפוסט בבלוג שלה "הרהור על שנה מאוד מאוד מוזרה באובר", חושפת את האפליה שחוותה כאישה העובדת בעמק הסיליקון, נאמר לה שאין לה מסלול קריירה כלפי מעלה. היא הוטרדה מינית, הוגשה אשמה בקורבן ואוימה בהפסקת דיווח על ההטרדה למשאבי אנוש. נשים אחרות בעמק הסיליקון התייצבו והתחילה חישוב של תעשיית הטכנולוגיה. נשים שעבדו בהוליווד ראו את זה ויצאו עם סיפורים משלהן על הטרדה, תקיפה והתעללות בכוח, וב -5 באוקטובר 2017, הניו יורק טיימס פרסם דו"ח מרכזי חושף עשרות שנים של הטרדות מיניות ותקיפה מידי מפיק הסרטים שהוגלה כעת הארווי ויינשטיין. כעבור 10 ימים בלבד, ההאשטאג #MeToo, שנוסד כתנועה של טרנה בורק וצייץ אליסה מילאנו, שימש יותר מ- 4.7 מיליון אנשים ב -12 מיליון פוסטים בפייסבוק. אז - בזוהר של #MeToo - שלחו עובדות החווה הלטיניות מכתב הזדהות לנשים בהוליווד, ול TIME'S UP קרן ההגנה המשפטית נולד.
יום שווי השוויון נראה אחרת ברגע MeToo #. כל סיפור #MeToo הגביר את קולה של אישה ששולמה לה, שילבה בחוץ, הוטרדה, הותקפה, התערערה, התעלמה ממנה או איימה עליה. אנו יכולים לראות בבירור כיצד נשים משלמות פחות כאשר האפליה המגדרית המובילה לפער השכר נחשפת. לעובד בבית כמו יוני בארט, היא הופכת לבחירה הבלתי אפשרית של בטיחות במקום העבודה או קבלת משכורת שמשלמת לה את החשבונות הרפואיים ושכר הדירה. עבור ניקיון בית כמו אתלבינה האוזר, זה העלות הכלכלית של אובדן שבועות של שכר לאחר שעזבה עבודה בה היא מוטרדת מינית. בהקשר של תעשיית קולנוע בה הארווי ויינשטיין למשך עשרות שנים כשהשתמשנו בכוחו על הקריירות של השחקניות כדי להטריד אותן, לתקוף אותן ולהשתיק אותן, אנו מקבלים הבנה מעמיקה יותר כיצד ייתכן כי מישל וויליאמס קיבלה 1,000 דולר עבור צילום מחדש של סצנות עבור כל הכסף שבעולם בעוד שכוכבתה שלה, מארק וולברג, קיבלה 1.5 מיליון דולר.
וידאו: 5 טעויות פיננסיות שכדאי להימנע מהן
אי שוויון בשכר והטרדה מינית קשורים זה לזה בל יינתק. שניהם תולדה של תרבות שבה חייהן של נשים ותרומותיה מופחתות. הפיחות התרבותי של "עבודת נשים" הביא לפגיעות של כוח עבודה שלם של אנשי מקצוע אשר עבודה בבתים שלנו - המטפלות, מנקות הבית ועובדי טיפול ביתי התומכים במשפחותינו ובגיל השלישי והנכים אוהבים יחידות. זה הביא לריכוז לא פרופורציונלי של נשים בכוח העבודה שמרוויחות שכר נמוך (שני שלישים מכל עובדי שכר המינימום הם נשים). וזה הביא לירידת ערך נרחבת בעבודת הנשים כֹּל פינת הכלכלה שלנו.
קשורים: כיצד למד מדיה מוגול טינה בראון לנהל משא ומתן-וקיבל בונוס של מיליון דולר
בין אם זה באמצעות יוזמות כמו Equal Pay Day או #MeToo, ההתייחסות לכל צורות אי השוויון בין המינים נשענת על היכולת שלנו להתאחד. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. הפתרונות שלנו חייבים לבטל את אי הכללות העבר ולוודא שאף אישה או אדם לא יישארו מאחור. נשים שהושארו מחוץ לחוקי העבודה שלנו, לכותרות החדשות ולדיונים בסנאט - כמו עובדות בית ונשים חקלאיות - הן מהותיות בתנועה. וכך כשהוכרז Time's Up בינואר, מריל סטריפ ביקש ממני להיות היא פלוס אחד לגלובוס הזהב כביטוי לאחדות בקרב נשים בכל המקצועות, במרדף אחר בטיחות וכבוד במקום העבודה. נשים העובדות בהוליווד מכירות בכך ששכר שכר עבור עבודה שווה לא יהיה אפשרי כל עוד עובדי בית חשופים למיניות תקיפה בבתים פרטיים או עובדי חווה נשללת משכר מינימום או שעובדי מסעדות צפויים לסבול מהטרדות תמורת טיפים. שכר שווה ניתן להשיג רק אם נתייחס ליחס הבסיסי כלפי נשים המניע שכר לא שוויוני.
נשים מתכנסות בדרכים חסרות תקדים כדי להאיר אור על אי השוויון המגדרי שמשפיע על כולנו. ואנחנו נרים את קולותינו עד שנשמע. השנה, בהפגנת כוח בלתי ניתנת לעצירה, יותר מ -100 עובדי בית ועבדות חקלאיות, בראשות הברית הלאומית לעובדי בית ואלייאנצה נסיונל דה קמפסינאס (ברית הנשים הלאומית לעובדי משק), הן מכוון ל להיפגש עם חברי הקונגרס ב -24 באפריל, במהלך חודש המודעות לתקיפה מינית. אנו נדרוש מדיניות שתשמור על כל הנשים העובדות מפני אלימות מינית: ללא אי הכללות, אין פרצות. ביום שכר זה, אין להתעלם מהעשן.
איי-ג'ן פו הוא המנכ"ל של הברית הלאומית לעובדי בית ומנהל משותף של Caring Across Generations.