אחרי שסיימתי את הקולג', תמיד נאבקתי ברעיון שהקיץ אמור להיות הזמן ה"חסר דאגות" הזה שבו כל הדאגות והמאבקים שלך נעלמו לחלוטין. בסדר, אולי אף אחד לא באמת אומר את זה על הקיץ, אבל זה הרושם שתמיד קיבלתי מהגעתו של מזג אוויר חם יותר. בטח, אנשים נוטים יותר לצאת לחופשות, ובענפים מסוימים ההמולה היום יומית מואטת, אבל העבודה לא נעצרת לחלוטין. עבודה היא עדיין עבודה וצריך לעשות דברים. מועדים לא פשוט נעלמים. הבוסים פשוט לא מפסיקים לדאוג לפרויקטים ומאמרים, ואתם יודעים, עסקים.

אבל כל תמונות האינסטגרם של החברים שלי יושבים על מצופים ברבור עם רוזה בידיהם ומה שנראה כמו 23 מיליון סצנות חופים של בלוגרים ממש הגיעו אליי. אמרתי לעצמי שאני צריך לפחות לנסות (מילת מפתח) להשקיט את דעתי וליהנות ממה שאמור להיות העונה הזו של הרפיה טהורה. אני מודאג (אני גם סרטן, אם זה הופך את התכונות הרגישות שלי למובנות יותר) ונאבק עם לתת לעצמי זמן לנוח, אז ידעתי שאצטרך להיות יותר ויותר מודע לגישה וללחץ שלי רמות.

חופשה הוזמן!

ראשית, הייתי צריך לעשות מה שאני אף פעם לא עושה והקיץ הוא שם נרדף. לצאת לחופשה. כן, כמו אמריקאים עובדים רבים אחרים, אני לא תמיד לוקח את כל החופש שלי, ובתחילת הקריירה שלי חשבתי שזה הופך אותי לעובד קשה יותר או נראה מחויב לחלוטין, אני יודע שלוקח זמן לאיפוס מחשבתי יגביר את היצירתיות ולמעשה יהפוך אותי ליותר פרודוקטיבי ואפקטיבי במשימות שלי לאורך זמן לָרוּץ.

click fraud protection

אז, בתחילת האביב, החלטתי שאני עשה צריך ללכת למפגש המשפחתי שלי, ותכננתי לקחת את החופשה של השבוע הזה לבית אגם בניו המפשייר עם אפס wifi ושירות סלולרי מוגבל. ולמרות שידעתי שאני לא רוצה לקחת עוד חופש מהעבודה, תכננתי כמה נסיעות סוף שבוע - שתי נסיעות על חוף ג'רזי וסוף שבוע אחד עם החברות שלי למונטוק.

הדברים האלה בעצם נתנו לי את ההזדמנות להירגע, מלבד מה שאני יכול לעשות על הספה שלי מול נטפליקס.

גם זכרתי שבעוד הסצנות האלה של מילוט איטלקי אני רואה באינסטה. נראה מושלם, אני לא יודע אם האדם שלוקח את הצילום לחוץ או שהכל בסדר ומסודר. בעצם, הפסקתי להשוות את מצב חיי הנוכחי לחופשה של מישהו אחר.

מרשה לעצמי לילות לעצמי

לעתים קרובות אני ממלא כל אחד מהלילות שלי במשהו לעשות. בין אירועי עבודה לאימון, יש אולי, אההההה לילה אחד בשבוע שבו אני בבית בשעה טובה, מטפלת בדירה, מבשלת ארוחת ערב, ו להתעדכן בדברים אחרים שאני אוהב לעשות - לקרוא, לקשט את הדירה הקטנטונת שלי או לדבר על מכשיר טלפון. לעזאזל, שולחים הודעות.

גיליתי שהסיבה שאני מרגישה שאני כל הזמן "לך, לך, לך" היא כי, ובכן, אני "לך, לך, לך." סיפרתי בעצמי הייתי נותן לעצמי לילה אחד בשבוע שבו לא אתכנן שום תוכניות עם אף אחד, אלא אם כן אני באמת רוצה ל. אין התחייבויות, אין "צריך" או "חייבים". זה נתן לי את זמן הצ'יל-אאוט הזה שהקיץ הוא כל כך שם נרדף לו, זמן אז האם עקבתי אחרי? אה, היו לי הכי בעיות עם התחום הזה. אני תמיד מרגיש רע לגבי דחיית תוכניות, אבל למדתי שלהגיד "לא" לא אומר לאכזב מישהו. ולפעמים כמה מגזינים מבריקים, המיטה שלי וקערת פסטה זה בדיוק המשמעות של הקיץ.

בעצם נשימה

הנה העניין עם תרגילי מדיטציה. הם לוקחים בערך חמש דקות, אבל אני עדיין אומר שאין לי "זמן" בשבילם ביום. אבל כשאני בעצם יושבת ונושמת פנימה והחוצה לכמה דקות ומתרגלת מיינדפולנס, הכל (חיים, עבודה, חברים, משפחה, העובדה שבדירה שלי אין מדיח כלים!) נראית קצת פחות מרתיעה ויותר מהנה. בטח, אני אשטוף את קערת הסלט הזו. אין בעיה!

זה אומר להוסיף אותו לשגרת הבוקר שלי - לאחר המקלחת ולפני האיפור - כדי שאוכל לגשת לכל יום בראש צלול. אפילו עשיתי את זה בחוף הים כי, אתה יודע, #קיץ.

לוקח ארוחת צהריים בחוץ

קיץ פירושו שמש... או מזגן משרדי ו-40+ שעות שבועיות בפנים! כדי לספוג הכי הרבה שמש (משחק מילים), התחלתי לקחת את ארוחות הצהריים שלי בחוץ על סיפון המשרד שלנו. יצא לי להנות ממזג האוויר לפני שאתחיל לבכות על זה שקר לי בשבעת החודשים הבאים והשרנתי במעט ויטמין D.

אמנם אני לא חושב שהיו לי את אותן רמות רגיעה כמו מישהו שקיץ בסנטוריני, אבל אני חושב שעשיתי עבודה טובה בלהכניס את דעתי למצב רגוע שמגיע יחד עם יוני, יולי ואוגוסט.

הדבר המצחיק הוא שאין סיבה שאני לא אוכל לתרגל את כל הדברים האלה ברגע שהקיץ אכן מגיע לקיצו. עד תחילת נובמבר בערך, אני יכול לקחת את ארוחת הצהריים שלי בחוץ, ורוב הסיכויים שהשמש עדיין תזרח. זה כמעט כמו מזג אוויר חם יותר נתן לי את התירוץ שהייתי צריך כדי להכניס את שיטות הטיפול העצמי האלה לחיי. למרות שאלו עבדו עבורי באופן אישי, כל אחד שונה. אם אתה מחפש דרך להוריד מתח, שוחח עם מקצוען על מה מתאים לאורח החיים שלך.

עכשיו תסלחו לי, אני צריך ללכת לקחת את הסלט שלי בחוץ.