למלודי הרצפלד עדיין יש את הסרטון האחרון שצילמה בטלפון שלה לפני תחילת הירי. בו, תלמידיה המתבגרים חוגרים שיר טיפשי על ויקינגים שמנסים להוכיח שכדור הארץ עגול, בטירוף מלא סוכר של שיעור דרמה בתיכון ביום האהבה.
"היינו בחזרה מוזיקלית בתנופה בכיתה מאוד גדולה שלנו, דחפנו את כל הכיסאות מהדרך, דחפנו כל השולחנות מהדרך, הגבירו את המוזיקה בכיתה והתחילו ללמוד את הסצנות שלנו", הרצפלד, 52, מספר בסטייל. "אמהות של אחת מהתלמידות הורידה משהו לכולם. היו דובונים בכל מקום, שוקולדים, ממתקים וסוכר, והילדים פשוט נהנו".
מאחורי הטלפון שלה, הרצפלד התבוננה בילדים רצים על שיר מ יו, ויקינגים! מחזמר על ילדה בת 10 מפנסילבניה שחולמת על הרפתקאות גדולות. לכיתה היו תוכניות להופיע כהצגת הילדים השנתית שלהם כמה שבועות לאחר מכן, והזמן היה דחוק כדי לעשות את זה נכון.
"זה מצחיק, הקלטתי באותו יום, צילמתי את הילדים בווידיאו, וזה הדבר האחרון שיש לי בטלפון זה שהם שרים. זה פשוט מטורף לראות את התמונה הזו, ואז להשוות את זה ל-10 דקות אחר כך", אומר הרצפלד.
קרדיט: HBO
כשהאזעקה של בית הספר הופיעה בפעם השנייה בפברואר. 14, 2018, הרצפלד אמר לילדים לסיים את הסצנה. היא הניחה שזה עוד תרגיל כמו זה שכבר ערך תיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס מוקדם יותר באותו בוקר.
"ואז אחד הילדים אומר, 'קדימה, הרצפלד, אנחנו חייבים ללכת', ואני כמו 'אוקיי, בוא נלך'", היא אומרת. כמחצית מ-65 תלמידיה יצאו לדרך כאשר ראו שוטרים בחצר בחוץ. אז שמע הרצפלד מישהו צועק "תפנה" ו"קוד אדום". תוך שניות היא החזירה את הילדים לארון האספקה הגדול של חדר התיאטרון והאורות כבו. היא לקחה נוכחות; כולם היו שם.
"פתאום, אני מקבל הודעת טקסט מסטודנטית לשעבר שאמרה, 'גב'. הרצלד, יש לך יורה פעיל הקמפוס, זה אמיתי.' ואז אמרתי לילדים, 'אוקיי ילדים, תוציאו את הטלפונים שלכם.' לא אמרתי כלום על יוֹרֶה. 'אני רוצה שתוציא את הטלפונים שלך ותסמס להורים שלך שאתה איתי ואתה בטוח'", נזכר הרצפלד.
כשהטלפונים שלהם בחוץ, הציוצים, הסנאפצ'טים והטקסטים החלו לזרום פנימה; מישהו ירה במרג'ורי סטונמן דאגלס. התכווץ בארון שלהם, תלמיד לקה בהתקף פאניקה מלא, אחרים התייפחו ללא שליטה. לא היה להם אז מושג שעד שהירי ייפסק, 17 מחבריהם ומוריהם ימותו; יותר מתריסר פצועים נוספים.
"אחרי כמה שעות, אנחנו מתחילים לשמוע דפיקות ואמרתי בשקט, 'המשטרה הולכת להיכנס' הנה, הם הולכים לשלוף את הרובים שלהם, והם יצביעו ישר אליך'" הרצפלד אמר. "'אתה מרימה ידיים ואתה לא אומר מילה, אתה לא בוכה, אתה לא נופל על הרצפה, בלי דברים מטורפים.' הם הקשיבו כאילו הם חיילים כאלה. הם נשמו עמוק, ופתחנו את הדלת וזה היה בדיוק כמו שאמרתי שזה הולך להיות, והם ברחו ואז הכל התחיל לקרות".
קשורים: שרדתי את הירי בפארקלנד; הנה איך זה הרגיש לחזור לבית הספר
בשאר אחר הצהריים, הרצפלד צפה מי יצא - ולא יצא מהבניין שבו ניקולס קרוז בן ה-19 פתח באש עם AR-15. היא חיכתה עד שכל תלמיד ותלמיד ייאספו על ידי משפחותיהם. היא הצטרפה למורים אחרים במתן הצהרות למשטרה. ואז, בלי עוד מה לעשות, היא נכנסה לאוויר הלילה החם בסביבות השעה 22:00. ובהמשך הדרך החשוכה לכיוון הבית. המכונית שלה ישבה בחניון בית הספר, חלק מזירת הפשע הפעילה.
"ניגשתי לבית שלי והם הסתכלו על החדשות. ופשוט היינו שם. לא האמנו שזה קרה", היא נזכרת.
בשנה שחלפה מאז שפארקלנד הפכה לעיר אמריקאית נוספת שם נרדף לאלימות בנשק, הרצפלד אומרת שהיא התאבלה על האנשים שאבדו, צפו ה"הפצצה" של כלי התקשורת, קיבלה השראה מהאקטיביזם של תלמידיה, התוסכלה מ"זרים" שנכנסים פנימה, והתמודדה עם "אשמת הניצול" שלה.
"הדבר היחיד שלמדתי הוא שכולנו הפכנו להיות יותר מי שהיינו אחרי הטרגדיה הזו", אומר הרצפלד. "אנשים שהיו ממש טובים לפני זה היו מדהימים אחרי זה. אנשים שהיו להם תחושה של שימור עצמי לפני זה או קידום עצמי, הם הפכו יותר מזה".
קשורים: אליסה מילאנו נושאת נאום רב עוצמה בפארקלנד
שבועיים לאחר הירי היא חזרה לאולם, עשתה חזרות יו, ויקינגים! מוקף בילדים שהתמודדו עם הרבה מאותן בעיות. היא הייתה נחושה שהם עדיין יעלו את התוכנית שלהם, תהליך שהוא הנושא של סרט תיעודי חדש של HBO, שיר הפארקלנד. הסרט התיעודי, בבימויה של זוכת האמי איימי שץ, הוקרן בבכורה בפברואר. 7 וזמין כעת להזרמה בחינם.
הרצפלד גם עזרה לתלמידיה להכניס את רגשותיהם לגבי הטבח למוזיקה, והדריכה אותם בהופעה בבית עיריית CNN ובטקס פרסי הטוני, שם היא גם זכתה לכבוד. אבל מחוץ לאור הזרקורים הבהיר של התקשורת העולמית, החיים לא חזרו לשגרה בכיתתה בפלורידה.
"זו הייתה רכבת הרים. כל יום, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל כשאתה הולך לבית הספר. אתה יושב על סיכות ומחטים עם הילד שיחזור לבית הספר או לא, אתה צריך להיות מוכן לראות אם מישהו הולך לסגת", היא אומרת. "אתה צריך לדאוג שאולי עמית לא יחזור לבית הספר. אתה צריך לדאוג שהמנהלים לא יחזרו לבית הספר".
קשורים: נאום מצעד חיינו של אמה גונזלס יפגע בך קשה
כמה מתלמידיה עזרו להשיק את תנועת #MarchForOurLives, מנצלים את כישורי התיאטרון שלהם כדי לדבר מול אלפים. היא אומרת שלפעמים היא נאבקת באיזה תפקיד למלא בחייהם החדשים והבולטים לעין.
"היו לי רגעים של גאווה עצומה ורגעים וזמנים של הרגשה כאילו אני יכולה לתת להם כל כך הרבה עצות טובות עכשיו אבל מישהו אחר מייעץ להם", היא אומרת. "זה מאוד קשה כשנכנסים לזה זרים שאין להם מה לעשות עם זה ופתאום הם נלחמים לצד ילדים שזקוקים למישהו שבאמת מכיר אותם ויודע איך הם פועלים עזור להם. העבודה שלי התבהרה מאוד כשהכל קרה: הייתי צריך להיות מורה".
מבחינתה, זה אומר לקחת את זה יום אחד בכל פעם ולהמשיך בעונה קבועה של עבודת הפקה, "כדי שנוכל עדיין לתת את החוויה הטובה ביותר שלנו תלמידים קדימה". חלק נוסף בתפקידה, היא אומרת, הוא להודיע לילדים שזה בסדר להמשיך עם מה שהם תכננו לעצמם לפני צילומים.
"הדבר היחיד שאני חושב שרבים מהם היו מאוד עצבניים לגביו הוא שזה ישנה את החיים שלהם, וכל מה שהם עבדו למענו ייעלם. הם לעולם לא צריכים להרגיש אשמה על הניסיון להמשיך בחייהם; אנחנו לא יכולים לגרום לילדים להרגיש אשמה בגלל שהם חיו, אתה יודע? אתה לא יכול לגרום למישהו להרגיש אשם בגלל שהוא דיבר. הם עשו מה שהם צריכים לעשות", היא אומרת.
היא שומרת על קשר עם הקשישים המעטים שהיו איתה באותו היום, ואשר עכשיו בקולג', באמצעות טקסט הודעה, והוסיפה שבמובנים מסוימים, היה קשה יותר לאלה שסיימו את לימודיהם להחלים קהילה. מדוע חלקם יצאו מהבניין באותו יום בחיים ויכולים להמשיך לרדוף אחר החלומות שלהם ואחרים לא, זה משהו שכולם בקהילת פארקלנד עדיין נאבקת עם.
"כולנו יודעים שיום אחד נלך, זה רק חלק מהחיים וחלק מהחיים, אבל זה נהיה אמיתי כשזה מתקרב כל כך", אומר הרצפלד. "אתה שואל, אתה יודע, את אשמתו של הניצול: למה זה הם ולא אנחנו? למה? זו הסיבה הגדולה. וזה מה שזה, ואתה יכול להרביץ לעצמך לחשוב על זה".