לין גרבר, פעילת שחרור שמנה בת 52 ומלומדת עצמאית בסן פרנסיסקו, יודעת לתמוך בעצמה בפגישות רפואיות, למרות פטפוביה שמחלחל לשטח. עם זאת, היא עדיין בוכה ורועדת בכל פעם שהיא הולכת לרופא.
היא לא לבד: למעשה, תגובתם של אנשים שמנים רבים לפאטפוביה רפואית היא הימנעות לחלוטין מלפנות לטיפול רפואי.
"אני יודעת שלא סביר שאפנה לטיפול רפואי גם כשאני יודעת שמשהו לא בסדר", היא אומרת. "זה אחד הדברים שהכי פחדתי מהם עם קוביד - שאהיה חולה ולא אחשוב שזה רע מספיק כדי להתגבר על ההיסוס שלי ללכת לרופא עד שיהיה מאוחר מדי."
בזמן ש CDC מזהיר כי השמנת יתר מחמירה את תוצאות קוביד-19לין לא משוכנעת, ומציינת שעדיין יש לבצע מחקר - במיוחד סביב טיפול משולש. אולם בגלל הפאטפוביה ברפואה, היא תומכת בניצול החדש זכאות הנחיות המאפשרות לאנשים עם השמנת יתר לקבל את החיסון מוקדם יותר מבני גילם הרזים. זו החלטה שקיבלה לין למרות האכזבה שלה מהשימוש ב-BMI - וגם ארכאי, גזעני ומוכפש במידה רבה כלי - למדוד השמנת יתר, ואת הבושה מאנשים רזים שרואים בה ובאנשים שמנים אחרים "חותכים את הקו".
"המציאות של הפאטפוביה במערכת הבריאות והסבירות לטיפול לקוי היא סיבה מספיק לאדם שמן לקחת את ההסמכה הרפואית ולהתחסן במוקדם מאשר במאוחר", היא אומר.
כפי שארצות הברית מסמנת 500,000 מקרי מוות מקוביד-19, השקת החיסונים נמשכת ברחבי הארץ בהצלחה רבה יותר או פחות. על - פי ה-CDC, 17% מהמבוגרים האמריקאים קיבלו לפחות מנה אחת של החיסון, אחרי חודשים של מחסור, חיסונים שפג תוקפם, ו בלבול כללי. רוב המדינות הרחיבו את זכאות החיסונים בשלבים: תחילה לעובדי שירותי בריאות, קשישים, עובדי מסעדות - ועכשיו, לאנשים עם מצבים נלווים.
בכמה מדינות, BMI ספציפי רשום כמצב כביכול שהופך אחד כשיר לחיסון. אנשים בכמה מדינות - כולל ניו ג'רזי, קליפורניה ומדינת ניו יורק שלי - הבינו פתאום שאנחנו זכאים על סמך כלי מיושן. התגובות שלנו היו מעורבות באופן מובן, שונות מהתרגשות לנוכח העדיפות בתחום שמבחינה היסטורית התעללו בנו, לאשמה על ההרגשה שאנחנו לוקחים נקודות מאנשים פגיעים יותר, לבושה בקשר שלנו גופים.
כמו לין, גם לאדרי, בת 27, היה מוטיבציה להתחסן על ידי פטפוביה ברפואה. היא הניחה שהיא תהיה זכאית לחיסון בפילדלפיה בהתבסס על העובדה שיש לה אסתמה, ו"היתה עצבנית בהתחלה" כי היא הרגישה שהריאות הלא מפותחות שלה הן גורם הסיכון ה"אמיתי" לקוביד-19, לא היא מִשׁקָל. עם זאת, לאחר הרהור נוסף, הבינה אדרי שזו הזדמנות שהיא צריכה לנצל. פטפוביה רפואית השפיעה על יכולתה לקבל טיפול טוב מרופאים בעבר: לקח לה 11 שנים להגיע להקטנת חזה כי הרופאים לא יטפלו בה עד שהיא ניסתה לרדת במשקל. "אני אישה שחורה עם עודף משקל 'קליני', וביליתי את חיי הבוגרים בניסיון לשכנע רופאים לקחת אותי ברצינות לגבי הגוף שבו אני מאכלסת כל יום", היא אומרת, "אני מניחה שאני צריכה לנצל את זה בפעם הראשונה ב החיים שלי."
סטיגמה סביב השמנה הקשתה על אוליביה זייאס ריאן, 24, לקבל את זכאותה. בתור מישהי עם הפרעת אכילה, היא היססה אפילו לחשב את ה-BMI שלה. "אני לא שוקל את עצמי בכלל בגלל הפרעת האכילה שלי, וחששתי מאוד שהשקילה תהיה אפילו יותר גדולה מעורר עבורי, אבל בסופו של דבר החלטתי כך: הפחד שלי להידבק או לתת קוביד צריך להיות גדול יותר מהפחד שלי להיות 'שָׁמֵן מְאֹד.'"
קשורים: אם יש לך חומר מילוי, קרא את זה לפני קבלת החיסון נגד COVID-19 - ואז נשוף
למרות שהיא יודעת ש-BMI אינו מדד מדויק לבריאות, היא נאבקת עם גורמים להפרעות אכילה מאז חישוב שלה. בלי קשר, היא אומרת, "אני מקווה שאנשים שכן מבינים שהם זכאים בגלל BMI גם מוקפים באנשים ובהודעות שמזכירים להם שהמספר הזה לא אומר כלום, ושהם צריכים להתחסן כי הפאטפוביה הרפואית גורמת להם פָּגִיעַ."
כאשר *שרה, בת 25, הבינה שהיא כשירה לחיסון בעיר ניו יורק, היא חשה בושה כשהבינה שהיא נחשבת "שמנה".
"כן, היה רסיס של התרגשות שאוכל לקבל את החיסון כי זה אומר שאוכל לראות את שלי בבטחה בני משפחה ברגע שהם מחוסנים", אמרה, "[אבל] יש הרבה אשמה ורגשות הקשורים עם זה. תמיד הייתה לי מערכת יחסים מוזרה עם הגוף שלי. זה ירד וזרם עם השנים, אבל לאחרונה צלל."
קשורים: המגיפה השנייה: הפרעות אכילה צומחות, והן לא יפסיקו כאשר COVID
כדי להפוך את העניינים למורכבים יותר מבחינה רגשית, אחד מחבריה של שרה האשים אותה בשימוש ב-BMI שלה כדי לחתוך את הקו לחיסון. למרבה המזל, כשנכנסה לפגישה, שרה גילתה שזה תהליך יחסית לא כואב ללא שיפוט, במהלכו היא לא נדרשה להציג הערת רופא או להיות בעלת מדדים כלשהם בָּדוּק.
גם צ'לסי, בת 33 מניו ג'רזי, הוקלה לגלות שחווית המרפאה הייתה נעימה. כמי שהייתה שמנה רוב חייה, היא חוותה פטפוביה שלדבריה החמירה במהלך המגיפה.
"כעת אנשי מקצוע רפואיים ונבחרי ציבור אומרים באופן נוקב לאנשים שמנים שהם בסיכון למחלות קשות יותר. אנשים קיבלו את זה כרשות לומר מה לעזאזל שהם רוצים במסווה של 'דאגה' למצב הבריאותי של זרים", אומרת צ'לסי, וזו הסיבה שהיא חששה ללכת לקבל את החיסון. היא ציפתה ל"מבטים מהצד (במקרה הטוב) ומלאה בעימות (במקרה הרע)." במקום זאת, היא אמרה את עובדי שירותי הבריאות והמתנדבים היו מנומסים וידידותיים, רק שאלו אם אי פעם היה לה קוביד או לא.
כעת אנשי מקצוע רפואיים ונבחרי ציבור אומרים באופן נוקב לאנשים שמנים שהם בסיכון למחלה חמורה יותר. אנשים קיבלו רשות לומר מה לעזאזל שהם רוצים במסווה של 'דאגה' למצב הבריאותי של זרים.
"יכולת רפואית, גזענות, שנאת נשים, פטפוביה וטרנספוביה כולם משתוללים - וספקי רפואה בקליפורניה אינם יוצאי דופן", אומר טורי, 27, בהתייחסו ל מאז הלכתי אחורה קבע בקליפורניה שחיסונים יחולקו על סמך "שיפוט קליני" ולא נכות ומצבים בסיכון גבוה (כולל BMI). "אני אישה עם מוגבלות קווירית שמנה - האם 'שיפוט קליני' פירושו שהספקים הרפואיים יחליטו שזה לא שווה מחסנים אותי, כי הם לא רואים בנכים ואנשים שמנים וקווירים שיש להם חיים שווים חַי?"
אנשים שמנים עוברים דמוניזציה מתמדת על ידי אנשי מקצוע רפואיים ועל ידי בני גילם. למרות שיש לה בעיית ריאות מאובחנת והפרעת אכילה, טורי שומעת "כל הזמן" שלהיות שמנה היא הסיבה שהיא חולה.
קשורים: השקת חיסון נגד COVID משאיר אנשים בהריון תלויים
הרפואה לא מיועדת לאנשים שמנים - וכך גם החברה האמריקאית. אריקה, בת 23 מאוסטין, טקסס אומרת שהשיחה על אנשים שמנים וחיסונים אינה קלה מסיבה זו. כל כך הרבה אנשים רואים בשמן בחירה, אבל "הם לא רואים את ההפרעות הרפואיות הנובעות מניסיון לרדת במשקל בצורה לא בריאה. אף פעם לא צחצחו אותם על ידי רופא בגלל המשקל שלהם." אריקה קיבלה כבר את המנה הראשונה שלה ואומרת שאנשים שמנים צריכים להרגיש בסדר לקבל את החיסון בלי חשש לשיפוט.
"אני לא חותך בתור. אני בדיוק איפה שאמרו לי לעמוד".
*השם שונה.