הדבר הגדול הראשון שעשיתי באמת בעצמי היה לעבור לניו יורק בגיל 23 - באמצע מגיפה. מצאתי עבודה שאהבתי (אבל עבדתי מרחוק) ועברתי לדירה עם זרים, אז מצאתי את עצמי מבלה הרבה זמן בבית לבד. למרות שהיו לי חברים בעיר שראיתי מדי פעם, זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי שאני מבינה מי אני לבד - ואהבתי את זה. אהבתי את יכולת ההליכה של העיר ואיך תמיד היה מה לחקור.
ובכל זאת, הדבר היחיד שלא יכולתי להביא את עצמי לעשות זה לצאת לארוחת ערב או לשתות לבד. כמי שנאבקת בחרדה בחיי היום-יום, הרעיון להוציא את עצמי ל"דייט סולו" נראה כמו משהו שרק יגרום לי להרגיש "מוזר" או לא במקום. אבל אמר שהחרדה הפריעה במהירות את היכולת שלי לחקור ברים או מסעדות חדשים ולחוות חוויות שלא היו תלויות באדם אחר.
קשורים: ההנאות הספציפיות של לבלות חופשה לבד
ומסתבר שהיו עוד המון בני 20 אחרים שחיו בעיר גדולה שהרגישו כך. במהלך השנה האחרונה, ראיתי סרטוני TikTok עם כותרות כמו "חסרי החרדה האהובים שלי" ו"המקומות הטובים ביותר לאכול לבד בניו יורק" בעמוד בשבילך שלי. לסרטונים האלה היו לעתים קרובות מאות אלפי צפיות ועשרות אלפי לייקים עם אנשים שהשאירו תגובות כמו, "רציתי לעשות את זה" ו "הייתי צריך את זה" - מוכיח שלא הייתי היחיד עם פחד וחרדה שמפריעים לבלות לבד (מחוץ לנוחות הבית שלנו).
@@sirbroccoli
מטפל בפועל גם אישר שהתחושה הזו היא די אוניברסלית. "לאנשים רבים יש חוסר ביטחון בסיסי לגבי היותם לבד, ויציאה לדייט סולו עשוי להרגיש כמו זרקור מוקרן על זה," סטפני מקאדאן, LMFT, מטפלת באזור מפרץ סן פרנסיסקו, קליפורניה, ספר לי. "במקרה כזה, דייט סולו יכול להרגיש עצוב, בודד ופוגע", היא מוסיפה. המפתח להעיף את התסריט הזה? תפוס את עצמך כאשר יש לך את המחשבות האלה ועשה "מאמץ מודע לעבור לצורת חשיבה של תחושת עוצמה, חזקה ועצמאית". (קל יותר להגיד מאשר לעשות.)
אז לקראת 2022, החלטתי שהגיע הזמן לדחוף את עצמי מאזור הנוחות שלי ולהתחיל להוציא את עצמי לדייט סולו. בדיוק בזמן שהחלטתי לעשות את הצעד, מלכת הפופ וההשראה המתמדת שלי, דואה ליפא, פרסמה באינסטגרם שגם היא החליטה להוציא את עצמה לדייט הסולו הראשון שלה ב- ניו יורק. לקחתי את זה כסימן שזה היה עכשיו או לעולם לא.
כשתיכננתי את הלילה שלי, קיבלתי את עצתו של מקדן להתחיל בקטן עם משקאות וסרט. "הליכה לקולנוע היא לעתים קרובות צעד ראשון נוח, או אפילו ישיבה בבית קפה. תראה איך זה מרגיש לך ואז תרחיב משם", היא מציעה. "כתבת יומן במהלך הניסיונות הראשונים שלך בדייט סולו כדי להבחין במה שעולה לך יכולה להיות מאוד מועילה."
הנה תקציר של איך נראה ערב הסולו שלי:
18:00: התנתקתי מהעבודה וצפיתי ב-TikTok במשך 20 דקות לפחות תוך ניחוש שני של ההחלטות שלי ללילה. שקלתי ברצינות רק להישאר בפנים אבל נזכרתי שכבר קניתי כרטיס לקולנוע, אז לא הייתה לי ברירה אלא ללכת.
18:45: לאחר שדחיתי את ההתארגנות, החלטתי להתייחס לזה כמו לדייט אמיתי ולהתאפר פשוט ובגדים "אמיתיים". בחרתי במשהו חמוד אך נוח שהרגשתי בטוח בו.
19:00: סוף סוף יצאתי מהבית - וכן, איכשהו הייתי עצבני בדיוק כאילו הייתי יוצא לדייט עם בן אדם אחר.
19:15: בחרתי ללכת לבר מקומי בשכונה שלי שבו ארגיש בנוח ואני - כמו דואה ליפא - הבאתי ספר לקריאה. כפי שכתבה בניוזלטר שירות 95 שלה, "הייתי די לחוצה מהרעיון ללכת לבד, אז הבאתי ספר משידה שלי... והייתי מופתע לטובה עד כמה הכל הרגיש קל." כפי שיעץ מקדן, הבאתי גם את היומן שלי כדי לתעד את החוויה (ולהישאר מְבוּדָר).
19:30: ישבתי בבר בבארב'ס בבד-סטוי והזמנתי כוס יין לבן. לאחר שהתמקמתי, סקרתי את החדר וקלטתי את סביבתי. למקום הייתה תחושה ביתית עם בר גדול מאחור וכמה שולחנות קטנים פזורים סביבו. הוא היה מואר במעומעם עם כמה נרות מזויפים ומהר מאוד שמתי לב שיש עוד כמה אנשים שישבו לבד בבר, והקלו מיד על הסרבול שלי.
20:00: לאחר שלגמתי מכוס היין הראשונה שלי ורשמתי את התצפיות שלי, שמתי לב שאני מרגיש הרבה יותר רגוע - אז אני החלטתי לדרג את רמות החרדה שלי במהלך השעתיים האחרונות כדי לעקוב אחר איך הרגשתי במהלך הלילה ולהרהר על כך יותר מאוחר:
חרדה לפני הגעה: 7/10
חרדה פעם אחת בישיבה: 4/10
חרדה לאחר כוס היין הראשונה שלי: 2/10
20:30: בשם המחקר, התחלתי לשוחח עם הברמנית והיא הציעה כמה עצות מועילות להיכרויות סולו. אם אתה רוצה לפגוש אנשים היא ממליצה "לשבת על הבר ולהביא ספר, כי זה יכול להיות פתיחת שיחה" עם היושבים לידך. מצד שני, אם אתה מקווה לשמור על עצמך ללילה, היא ממליצה להביא את הספר שלך לשולחן. היא הוסיפה שאנשים שנכנסו לבר לבד היו למעשה אירוע לילי, מה שגם גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.
21:00: אחרי שתי כוסות יין וקריאה, סיימתי את הלילה שלי בלכתי לאולם קולנוע קרוב לצפות האדם הכי גרוע בעולם. בשלב זה, החרדה שלי כמעט התפוגגה והתרגשתי לשבת באולם קולנוע לבד מבלי לדבר עם אף אחד סביבי.
חרדה בבית הקולנוע: 1/10
קשורים: סלינה גומז על טיפול עצמי, ביטחון עצמי ובריאות נפשית
בעוד שהחרדה שלי כמעט עצרה אותי מלצאת לבד, כשהגעתי לשם, זה הרגיש ממש טוב להיות בחוץ של הדירה שלי ולחקור מקום חדש בשכונה שלי - גם אם לא היה לי חבר או דייט ב לִגרוֹר. כפי שכתבה דואה ליפא על חווית הדייט הסולו שלה, "לא לשנייה הרגשתי לבד. במקום זאת, התענגתי על כמה נהניתי לבלות עם עצמי. הרגשתי... עוצמתי." גם אני התנחמתי במהירות ביכולת שלי ליהנות מהזמן שלי בעצמי וזה איפשר לי לדחוף את החרדה שלי ולהכיר שמה שאני עושה היה משחרר - לא "מוזר".
התרגיל גם הראה לי שדייטים סולו יכולים להיות כלי חשוב לטיפול עצמי. כפי שמסביר מקאדן, התרגול לא רק מטפח ביטחון עצמי, אלא "זה מרגיש מעצים להבין את היכולת שלך להרגיע, לנחם ול תהנה מהזמן שלך מחוץ לחיבור לאדם אחר." והזמן התכליתי הזה לבד הוא בעל ערך ללא קשר למצב היחסים שלך, על ידי הדרך. "זמן לבד מטפח עצמאות ומאפשר לך להיות יותר בקשר עם עצמך, מה שמאפשר לך להרגיש יותר מבוסס בכל תחומי החיים", מסביר מקדן. "אני מתייחס לזה כאל 'מרחב נפשי', זמן שבו אתה לא ממוקד במישהו אחר אלא מכוון לרגשות שלך, לצרכים ולרצונות שלך."
במילים אחרות, בין אם אתם רווקים, יוצאים, מחפשים חברים, או סתם רוצים לבלות זמן לבד מחוץ לכם הביתה, לצאת לדייט היא דרך מצוינת להכיר את עצמך טוב יותר - ולדחוף את עצמך מהנוחות שלך אֵזוֹר.
באשר לקחת את עצמי לארוחת ערב, זו תהיה הרפתקת הסולו הבאה שאתמודד עליה בדאגה.