במשך שש שנים טיפחתי בבר במקום מוזיקה פופולרי ובינוני בסן פרנסיסקו, ובכל שנה נרשמתי למשמרת ערב השנה החדשה. זה נכון - ברצון. אף פעם לא היה מקום אחר שהייתי מעדיף להיות בו.
ברמנים בליל חובבים-מה שעובדי מסעדות וברים מכנים לעתים קרובות סילבסטר בגלל מספר חובבי המשוגעים פעם בשנה שהציפו את המפעלים שלהם-היה, למרבה ההפתעה, הטוב ביותר. כמעט לכל סוער בניו יורק ישתתפו לא רק ילדי המועדון הממוצע שלכם, אלא גם אנשים שמעדיפים להיות בבית לצפות בסרט, לאכול אוכל מהודר, עם ילדיהם, ביער, בכל מקום. מדוע אנשים שלא יצאו במשך חודשים יעשו את הצעד כדי להתרועע במועדון צפוף בלילה האחרון של השנה הוא מעבר לי. אבל לראות את זה קורה מהצד השני של הבר הוא די מרתק.
קשורים: זוהי התרופה לשנאת סילבסטר
רוב הזמן שהייתי בברמן, היה לי המזל לעבוד עם אחותי, החבר שלי לשעבר עם חבר לשעבר, חבר ילדות, חברתו לשעבר של אחי ושאר זרים שונים שעבדו במקום והתקרבו במהירות חברים. הממסד שלנו היה משפחה צמודה של רנדומים, המאוחדת במשימתנו לשמור על המשקאות הזורמים והלקוחות מאושרים, אפילו בלילה הכי מרושל בשנה.
בנימה זו, ישנם כמה זיכרונות העומדים בנפרד מהשאר. שאל כל עובד ראש השנה, סביר להניח שיש להם אוסף דומה:
- נתקלתי בברמן שהיה בשירות בדיקת המעילים במשך הלילה כשהוא מתגלגל בחושניות בערמת מעילים על הרצפה. מסתבר שהוא החליט שההסתגרות של חדר המעיל נתנה לו את העטיפה המושלמת לקחת חבורה של מולי ולהיכנס באמת לרוח ערב השנה החדשה. הוא בהחלט נהנה במסיבה. לרוע המזל, החוגגים שחזרו עם מספרי בדיקת המעילים שלהם בסוף הלילה לא ממש שמחו.
- שנה אחת, אחותי (חבר ברמן) ואני התבקשנו לחקור מדוע התור לשירותים לנשים נחבט כל כך רחוק מהדלת. הממצאים שלנו: שני הדוכנים היו תפוסים, אחת לשלוש נשים שהשתמשו בהתלהבות בחלל כחדר איפור והשנייה התבצעה על ידי ארבע נשים שעושות קולה מעל מכסה האסלה. לאף אחד מהצדדים לא הייתה שום כוונה לעזוב, אבל השלישייה הצרפתית עזבה בנימוס כשביקשנו מהם. החוגגים הסמוכים, עם זאת, סירבו לצאת, ולכן נאלצנו להפיל את דלת הדוכן. החרמה ושטיפת הסמים שלהם הייתה אולי נקמנית, אך גם מספקת מאוד.
- באותה שנה, כיור פרץ מהקיר והציף את חדר הרחצה של הגברים ממש לפני תחילת הספירה לאחור של חצות. אני די בטוח שמפגש איפור היה גם הגורם לפיאסקו האמבטיה הזה.
- כצפוי, הקאה היא נושא שחוזר על עצמו בערב השנה החדשה. אחד החוגגים הקיא מהמרפסת בקומה השנייה של המקום, כשהוא חסר בקושי את אחד המשגיחים. מקומות אחרים שראיתי חוגגים מקיאים: מתחת למדרגות, לבמה, ליד בדיקת המעילים ובשירותים (אבל, ברור, לא בשירותים).
- פחות כיף מכל ענייני הצחוק האלה: פתאום אני הופך להיות "מתוק", "מותק" של כל גבר או "בייבי" (לפעמים מלווה בזרוע או בתחת אחיזה) כשהם רוצים להסב את תשומת לבי להזמין א לִשְׁתוֹת. טיפ למקצוען: אני משרת אותך אחרון, אם בכלל.
קשורים: 6 השלבים הרגשיים של המתנה בתור לחדר ההתאמה בזארה
ראש השנה הוא ללא ספק מוזר, כאוטי ומרושל. אבל תמיד חזרתי. בחלקו מדובר בהופעה שמשלמת היטב (אין כמו להרוויח מחצית משכר הדירה בחודש בלילה אחד). אבל מובטחת לי גם סילבסטר נהדר בעצמי.
יכול להיות שלא תמיד יש לי דייט לנשק בחצות, וביליתי את הרגעים הראשונים של שנה חדשה בניקיון הקאות (אבל מי לא, נכון?). אבל יצא לי לבלות עם חבריי לברמנים, קופצנים, טכנאי סאונד, מנהלי בתים, מעיל דמקה ובעלי מועדונים, כל זאת ללא לחץ התכנון או עלות רכישת מחיר ניו יורק כַּרְטִיס. אני תמיד שומע על סיפורי סילבסטר המתאפיינים בבדידות או אכזבה בלתי נמנעת, בעוד שמסיבות העבודה שלי בערב השנה החדשה תמיד מרוצות.