הרבה לפני שהאשטאג #MeToo סחף את טוויטר, טראנה בורק טבע את הביטוי בשנת 2006 כדי לעודד קורבנות של אלימות מינית לדבר ולדעת שהם לא לבד.
יליד ברונקס, בן 44, הבין שאמפתיה היא המפתח בסיוע לניצולי תקיפה לתמוך זה בזה-במיוחד משום שזה מה שעזר לה להתמודד עם הטראומה שלה. "כל מה שהיה לי הוא הניסיון האישי להיות ניצול תקיפה מינית, לדעת מה אני צריך ואין לי גישה אליו ולברר איך כדי להביא את זה לצעירים ששירתתי ", אומר הפעיל, המשמש כיום כמנהל בכיר בבנות השוויון המגדרי בברוקלין. בסטייל.
כעת, יותר מעשור לאחר מכן, הביטוי "גם אני" הוא שם נרדף לחישוב כלל ארצי בנושא הטרדות מגדריות בכל הענפים. בעקבות דיווחים כי המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין הטריד או תקף מינית יותר מ -50 אנשים לאורך הקריירה שלו, נשים התייצבו ושיתפו את סיפוריהם באמצעות הביטוי של בורק, שבעזרת ציוץ של אליסה מילאנו ותסכול וכעס בקרב בניה - הפך ויראלי.
בורק נודע מאז כפנים של תנועת MeToo #. היא השתתפה בגלובוס הזהב לצד מישל וויליאמס בינואר, בלילה שבו נשים בתעשיית הקולנוע הכריזו "הזמן עבר"בתגובה לתרבות ארוכת השנים של תקיפה מינית בהוליווד. לאחרונה היא הלכה ב-
על זה יום האישה הבינלאומי, אין ספק שהתנועה והרעיונות של בורק סייעו לשנות את השיח סביב הטרדות מיניות, ועודד אנשים בקהילות רבות ושונות לנהל שיחות שאולי לא היו להן לפני שנה. אבל בורק מציין ששינוי אמיתי יתרחש גם מחוץ לתחום המדיה החברתית: "ההאשטאג #MeToo תמיד יהיה קיים להנצחת הרגע הזה", היא אומרת. "אבל העבודה שאנחנו עושים בשטח היא מה שידחוף את התנועה קדימה.
קשורים: 7 מהדורות חדשות של נטפליקס לחגוג את יום האישה הבינלאומי מבלי לצאת מהספה שלך
איך היה לראות את הנושא שעבדת עליו כל כך הרבה זמן לקבל תשומת לב בקנה מידה בינלאומי? זו הייתה ברכה. מעולם לא הייתה תקופה בהיסטוריה של מדינתנו שבה ניהלנו שיחה לאומית מתמשכת על כל סוגי האלימות המינית. אף על פי שמדובר במערבולת, זו גם זכות גדולה לדבר על ניצולים ולדבר בשם אנשים התומכים בניצולים. זו זכות בשבילי, כך שאני מרגיש כל יום מרגש מאוד.
היו הרבה דיבורים על איך להפוך את תנועת הנשים למכילה וחוצה יותר. כיצד נשיג זאת? אני חושב שהגענו למסה קריטית, ואנחנו בנקודה שבה אנו זקוקים זה לזה. אפילו הישות שלי שמוצגת באור הזרקורים היא דוגמה לאופן שבו חל שינוי בחיתוך החיתוך שלנו. לא רק נשים שחורות קמות ואומרות: "אתה חייב להכיר בכך". זה נשים לבנות, נשים צבעוניות, גברים שאמרו, "אל תמחק את עבודתה של האישה השחורה הזו." זה באמת שונה מההיסטוריה האחרונה. אז אני חושב שאנחנו צריכים להיות כנים ושקופים לגבי איך נראית פריבילגיה, ועלינו להיות אסטרטגיים ומתחשבים במה שאנחנו צריכים כדי להצליח. עלינו להתכנס ולדבר בכנות על מה המחסומים בתוך הקהילה שלנו - ואז להרוס אותם. זה באמת כל כך פשוט.
עם צמיחת אמצע 2018, האם יש נשים שאתה מתרגש לראות רצות? אני נרגש מהנשים שנמצאות בשטח. לדוגמה, המירוץ שראינו זה עתה באלבמה, עם בחירתו של דאג ג'ונס לסנאט, נשים כמו לאטושה בראון [מייסדת חברת בוחרים שחורים, שהציגו בשם ג'ונס], שמתכננים אסטרטגיה בקהילה - אני נרגש לראות את אותן נשים נכנסות למנהיגות בּוֹלְטוּת. עלינו לבטוח בקולות הקהילה שיהיו בניהול וידעו מה אנו זקוקים לקהילות שלנו. אני מתרגש מזה, כי אני מרגיש שזה קורה.
איזו עצה יש לך לאנשים שרוצים להפוך את #MeToo לפעולה? תנועת Me Too עוסקת באמת בעבודה שאנו יכולים לבצע בכדי לקיים את המאבק להפריע ליחסי מין אלימות, ובאופן קונקרטי, עלינו להתחיל עם ניצולים מאמינים ולבטוח בכך שיש לניצולים תשובות. יש לנו רושם מוטעה כי עלינו לקבל מימון ממשלתי או מענקים, כל הדברים השונים הללו שיכולים להוות חסמים לביצוע העבודה.
מה מניע אותך? יש מנטרה בדרום: קח את מה שיש לך כדי להפוך את מה שאתה צריך. אם מישהו רוצה עצות קונקרטיות לתחילת העבודה, קח מה שיש לך כדי להפוך את מה שאתה צריך, והדברים האחרים יגיעו. זה מעולם לא היה משהו שהיה ברשימת הדלי שלי. זו אפילו לא הייתה מטרה שיום אחד תהיה לי בולטות לאומית. לא חשבתי שאמריקה תוכל להגיע למקום שבו זה יכול להיות בשיח המיני. מה שידעתי הוא שבמשך כל חיי, בכל הדרכים שאוכל, אעשה את העבודה הזו ואמצא דרכים חדשות וחדשניות להפריע לאלימות מינית. עם השנים, המוסדות הגדולים האלה התנתקו במובנים מסוימים מהקהילה ואיבדו את הרעיון שהניצולים הם אלה שיש להם את הניסיון העמוק ביותר. תנועת Me Too מבוססת על הרעיון כי הניצולים צריכים להיות בניהול, ויש לנו את הניסיון העמוק ביותר כדי לקדם את העבודה הזו קדימה.
קשורים: כיצד להחזיק את החרא שלך ולהשיג את מבוקשך, לדברי אלן פומפאו
הנושאים שאתה עובד עליהם יכולים להיות כבדים ומאתגרים. איך שומרים על גישה חיובית? אני עוסק בטיפוח שמחה בחייך. מסע הריפוי שלך סביב אלימות מינית הוא סלעי, למעלה ולמטה. תמיד התמקדתי בטראומה. הייתי מתעלם מהזמנים בחיי בהם הטראומה לא הייתה דומיננטית. כשהתחלתי להעיף את זה ולהתמקד בדברים שהביאו לי אושר, כמו ללדת את בתי, החזקתי אותם. אני אוצר ומטפח ומחזיק אותם כי כשיגיעו הרגעים הנמוכים האלה, הם יגיעו. אני מבוסס בשמחה; אני כבר לא מבוסס על הטראומה. כשאני רואה את התקווה הקטנה הזאת בעיני אנשים, כשהם מזהים שהם לא לבד, ויש אפשרויות לזוז מהמקום הזה, אז זה מניע אותי. יש כל כך הרבה שמחה ארוזה באפשרות של זה. אתה חי את חייך במקום החשוך הזה, ואתה יודע שיש אור, והאור הזה יכול להישאר לנצח ולתמיד? יש בזה שמחה. אני תמיד מנסה לחפש את האור.